האיש שהקדיש את חייו להנצחה
אפרים זלצהנדלר איבד את אחיו, גיסו, אשתו ובנו, אבל לא נשבר. הוא הפך את ביתו לאתר לזכרם
- יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ב-NRG מעריב
אפרים זלצהנדלר נולד בשנת 1922 בסרביה שברוסיה. בגיל 16 זייף תעודות והפך לגוי כדי להתגייס לשורות הצבא האדום ולהילחם בנאצים. אם לא היה עושה זאת היה נשלח לגדודי העבודה של סטאלין. במשך חמש שנים לחם אפרים בנאצים תחת השם צ'בצ'נקו פייגר, כשאף אחד לא ידע שהוא יהודי.
אחיו אנצל, נרצח על ידי הנאצים והוריו הספיקו לברוח בזמן מידי המרצחים. אפרים הצליח להימלט מהשירות החשאי הרוסי ה-NKVD ולהגיע לצ'כוסלובקיה, שם חבר לאנשי ההגנה ועלה באוניית מעפילים לישראל.
כ-2,700 עולים, מחופשים לפליטי מלחמת העולם השנייה, הצטופפו בספינה שעליה היו אמורים להיות 200 איש בלבד, כשאחד מקירות האוניה נשבר במהלך השיט ובנס לא טבעה. כשהגיעו לחופי ישראל זיהו אותם הבריטים ושלחו לעברם שתי משחתות. רק בהתערבות גולדה מאיר לא הועברו העולים למחנות בריטים באפריקה, אלא הורדו בנמל חיפה כעצורים ושוחררו לאחר זמן מה. עם תום המלחמה החליט אפרים לעלות לישראל.
כל חלומו של אפרים היה לבנות את הארץ ולהיות חקלאי. הוא הצטרף לבן משפחה המתגורר בכפר הס וישן עם משפחתו בדירת שני חדרים. אפרים החל בעבודה הקשה ומלכה, בת היישוב שלימים תינשא לו ותהפוך לאם ילדיו, לימדה אותו עברית.
לצפיה בכתבה לחצו על PLAY.
צילום: רועי קסטרו עריכת וידאו: אייל רותם
ערב לפני הכרזת העצמאות יצא אחיה של מלכה, מיכה קרסל, לקרב נגד הצבא העיראקי שישב בטירה, שם נהרג וגופתו לא נמצאה עד היום. אפרים חבר להגנה והחל לסייע בהקמת התעשייה הצבאית במחתרת. "סייעתי בהברחת חומר נפץ בחבילות של גבינה צהובה מטורקיה והחבאתי אותו בצינורות ביוב בתל-אביב", מספר אפרים בגאווה.
ברבות השנים הקים אפרים משק גדול לפרחים, ירקות ותרנגולי הודו ויחד עם מלכה גידל שלושה ילדים: מיכה (56) שקרוי על שם דודו, מאיר ז"ל ודורון (47). בנו מאיר, התנדב לצנחנים, אך בתום הטירונות רגע לפני שעמד לבצע את צניחתו הראשונה,
תחנוניו של מאיר לא עזרו, והוא הועבר לחיל האוויר והצטרף ליחידת הלוחמה האלקטרונית שבאותם ימים עשתה רבות במלחמה נגד המצרים. בשנת 1971, הקיש מפקד היחידה על דלת ביתם של מלכה ואפרים והודיע להם כי קרה אסון. "המסוק שלהם התרסק בפתחת רפיח ואני מקווה שיצליחו להציל את מאיר שישב בחלק האחורי", אמר. אפרים לא התמהמה ונסע במשך יומיים עד פתחת רפיח שם פגש באריק שרון שהיה אז אלוף פיקוד דרום. למרות התקווה הפך האירוע לטרגדיה גדולה ועשרת החיילים שהיו על המטוס נהרגו.
מאז השתנו חייו של אפרים. הוא דאג להקים במושב דיקלה, הסמוך למקום ההתרסקות, גל-עד מסלע ענק עליו נחקקו שמות הנופלים. לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים הזדעזע זלצהנדלר לגלות כי אלמונים ריססו צלב קרס על הסלע ושפכו עליו צבע שחור. "זה היה קשה מאוד עבורי לראות שוב את סמל הנאצים כמי שנלחם בהם".
אפרים לא הרים ידיים והפך את ביתו, שמשתרע על פני דונם וחצי, לאתר זיכרון גדול לזכרם של אחיו אנצל ז"ל שמת בגיל 26, מיכה ז"ל, אחיה של מלכה רעייתו, שמת בגיל 22, ומאיר בנו שמת בגיל 20.
ביתו של זלצהנדלר, שהפך לאתר הנצחה, נחשף עקב יוזמה חדשה של משרד הביטחון, שמטרתה לבקר בבתי המשפחות השכולות שלא ביקרו בהם עשרות שנים. במסגרת היוזמה הגיעה השבוע העובדת הסוציאלית שרה מוליה, מהיחידה להנצחת החייל, ונדהמה לגלות את מפעל ההנצחה הענק.
בכניסה לביתו של אפרים שלט עם שמות הנופלים, גן פרחים ענק ובתוכו מזרקה שהיא העתק מדויק למפרץ בו התרסק המסוק, בתוך המזרקה הותקן דגם מדויק של מסוק מפלדה שצולל לתוך המזרקה לצד שברי המסוק שהביא מהחיפושים בים.
בכל פינה בבית אפשר למצוא את תמונותיהם של הנופלים וספרים שנכתבו לזכרם. אפרים דאג לאסוף ולשמור כל פיסת מידע וחפץ שהיו שייכים לנופלים ולאחסון אותם בארונות זכוכית בביתו. "אפילו הצלחתי לשמור על המשחקים של הבן שלי מאיר והאלוף במילואים גיורא איילנד (יו"ר המועצה לביטחון לאומי א.ב) שהיו חברים טובים".
אפרים, כאב את העובדה שאחיו וגיסו לא הובאו לקבורה ולכן בנה שלושה פסלי ברונזה גדולים עם דמותם של אחיו, גיסו ובנו. לפני 21 שנה רעייתו מלכה נפצעה באורח קשה בתאונת דרכים ומאז סעד אותה בביתו במעין מיני בית חולים שהקים שם כדי שהיא לא תועבר למוסד סיעודי. "החובש בשטח אמר לי 'אדוני, אשתך הולכת ישר למקרר אין מה לעשות' אבל אני הצלתי אותה וטיפלתי בה עד הרגע האחרון, כי היא אהבת חיי".
"אני ראיתי הרבה דברים במלחמה והרגתי במו ידי מאות קציני אס.אס. אני אדם חזק, אבל כשהודיעו לי שבני מאיר נהרג, זו הייתה מכה גדולה עבורי", מספר אפרים. מלכה, רעייתו האהובה של אפרים נפטרה גם היא לפני כחודשיים. "זו הייתה עוד מכה עבורי אבל אני לא אפסיק להנציח את שמותיהם של כולם. אפילו לרגע אחד".
אפרים, סבא לשבעה נכדים ונין אחד מבקש רק בקשה קטנה: "שהמועצה המקומית תכיר במפעל חיי". אפרים מבקש שמפעל ההנצחה לזכר משפחתו יוכר כמקום בו יוכלו לבקר אזרחים וממנו יוכלו ללמוד על ההיסטוריה של העם היהודי באמצעות מכתבים, ספרים, חוברות, ומסמכים שאסף עם השנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
