גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


חיבוק דוב

אנחנו מאד אוהבים את החתולים שלנו ומטפלים בהם כבבת עינינו. אבל אולי אנחנו מגוננים עליהם יתר על המידה, כשאנחנו סוגרים אותם בתוך הבית. ענת רפואה מציעה לאפשר לחתולים להנות גם מחיי הרחוב

ענת רפואה | 27/4/2006 8:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בשנותיו האחרונות נראה אלכס כמו כרזה מהלכת לפסטיבל בומבמלה. הוא התהלך בשאנטיות, עטור רסטות מכף רגל עד ראש, ואם רק היה יודע איך, היה מעשן בכיף נרגילה בטעם תפוחים. הרסטות של אלכס נוצרו מכיוון שהוא סירב להפקיר בידינו את מחלפותיו הפרסיות הסוררות להברשה, ועקב גילו המופלג חששנו לטשטשו לצורך תספורת, שמא לא יתעורר.

כמו כל חתולינו, אלכס היה חתול שנהנה מכל העולמות – גם מבית מפנק ואוהב וגם מחיי חופש ברחובות הזועמים של תל-אביב. הוא יצא ובא כאוות נפשו. למרות שאף פעם לא סיפר לנו היכן היה ומה עשה, הרסטות שלו הסגירו את מעלליו. הקישקעס של העוף שנגררו אחריו העידו שביקר באיטליז השכונתי, העלים היבשים שהסתבכו בשערותיו שימשו ראיות לטיולים בגינה הציבורית הסמוכה, והפלסטר המשומש ומכסה המילקי שדבקו בו הפלילו את נברנותו בפחי האשפה.

אלכס לא היה חולה בכל שנות חייו. הוא פגש באיזמל הווטרינר פעמיים בלבד, כשסורס (בגיל חצי שנה) ולאחר שנפל פעם ממקום גבוה ושבר את שתי רגליו האחוריות (כשהיה בן שמונה). משום מה, הוא גם סירב בכל תוקף לאכול מזון חתולים מתועש, יבש או לח. כזה היה אלכס. חתול עצמאי עם עקרונות משלו, שהתמסר במסורה וטרף את החיים במלואם.

באחד מלילות החורף האחרון אלכס נשכב על השמיכה האישית שלו, בפינה הקבועה שלו בנישה שליד הפריג'ידר, עצם את עיניו והחזיר את נשמתו החופשיה לאלוהים. בן 24 היה אלכס במותו. קברנו אותו בגינה האהובה עליו. משפחתי ואני הנחנו צרור עלים ירוקים על הקבר הטרי והודינו לאלכס על הזכות שהעניק לנו להיות איתו בחייו.
 
אין תמונות של אלכס המנוח אבל זה סמוץ' שמתכרבל במיטה. צילום: ענת רפואה
אין תמונות של אלכס המנוח אבל זה סמוץ' שמתכרבל במיטה. צילום: ענת רפואה ענת רפואה
בעיות התנהגות

גידול חתולים בבית הוא אחד הזכויות הגדולות שיש לנו. האהבה ללא תנאי, הקירבה, הפינוקים, המשחקים והגרגורים בינינו לביניהם הם הנאה צרופה. לגדל תינוקות וילדים קטנים בחיקם או להעשיר חיי קשישים בחברתם הם חסד גדול לכולם. גם הידיעה שאנחנו מעניקים להם חיים בריאים וארוכים עושה לכולנו טוב.

בזמן האחרון יצא לי להיתקל בפורומים מסויימים באינטרנט בלא מעט הודעות של בעלי חתולים שמספרים על "בעיות התנהגות" של חתוליהם. בין הבעיות אפשר למצוא חתולים שמעירים את בעליהם בארבע בבוקר, כאלו שמשתינים על ספות ובתוך כיורים, אלו המייללים ליד החלון, קופצים או נופלים ממרפסות, לא זזים 23 שעות ביממה, שורטים את הרהיטים, נושכים את הבעלים, ועוד ועוד.

בתגובות להודעות האלה עונים בעלי חתולים אחרים ומייעצים

לפתור את הבעיות בדרכים של העסקת החתול בצעצועים ומשחקים, מתקני גירוד למיניהם, הקפצת החתול במרדף אחרי קרן לייזר, החלפת סוג החול של הפיפי והקקי, רישות החלונות והמרפסות ומתן תרופות הרגעה. "יועצות התנהגות" תורמות אף הן ממומחיותן ומפרטות בנימוס ובאריכות על מגוון שיטות אקדמיות להקלת חייהם של החתולים הסגורים בבית ושל בעליהם.

אני בטוחה שכל אלה שמגדלים את חתוליהם בבית סגור, עושים זאת מאהבה ומדאגה לשלומם של החתולים. רבים מהם משקיעים המון אנרגיה וכסף בהפיכת ביתם ללונה-פארק משוכלל לחתולים, בקניית מזון מתועש משובח, ברכישת חול סינתטי מתגבש ובטיפולים רפואיים על כל אפצ'י. הצורך שלנו להגן ולגונן על אהובינו הפרוותיים מהסכנות בחוץ מובן מאליו, אבל האם החיבוק הזה הוא לא חיבוק דב?
וזהו אותו סמוץ' של ענת נהנה מהטבע. צילום: ענת רפואה
וזהו אותו סמוץ' של ענת נהנה מהטבע. צילום: ענת רפואה ענת רפואה

חתול הוא נמר קטן

הרבה סכנות אורבות לחתולים בחוץ: מכוניות, כלבים, אנשים רעים, הרעלות וקרבות חתולים. אבל יחד עם זה יש שם בחוץ חיים מלאי עניין עבורם. אחרי הכל (או לפני הכל), חתול הוא נמר קטן, הוא חיית-בר פראית, עצמאית, חכמה, עתירת אינסטינקטים וחושים חייתיים מדהימים, שאנחנו, ביכולותינו המוגבלות, מסוגלים לקלוט רק חלק מהם.

נכון שהחתול "המבויית" אוהב ליטופים, שמיכות פוך ואוכל טוב, אבל חשוב לו להיות חופשי. הוא צריך את זה לנפשו ולגופו. הוא צריך אדמה, שמש, אוויר, זבל, ריחות, חושך, הוא צריך לרדוף אחרי פרפרים וציפורים, להתפלש בחול, לטפס על עצים, להתרועע עם בני מינו, ללעוס צמחים מסויימים לבריאותו, והוא צריך אפילו את הסכנות שנמצאות בחוץ – התמודדות עם הסכנות הן חלק ממשמעות הוויתו, מהתפתחותו, מהעניין בחייו.

עם כל הכוונות הטובות שלנו, כשאנחנו סוגרים חתול בבית ומונעים ממנו לממש את עצמו, אנחנו הורגים חלק ממנו. אני די בטוחה שאותן "בעיות התנהגות" של החתולים הסגורים בבית הן קריאות מצוקה שלהם עקב כליאתם, ואם לא נשעה להם ולא נאפשר להם לחוות חופש, הם ינוצחו על-ידינו ויהפכו בסופו של דבר להיות "שטיחונים" בבית.

בואו לא נשכח שאנחנו אלה שעושים סטטיסטיקות של כמה שנים חי חתול בבית או בחוץ. אנחנו אלה שמודאגים כשהחתול שלנו בחוץ. אנחנו אלה שזוכים לספק את הצורך בשליטה ואת השקט הנפשי שלנו, כשהחתול שוכב בסלסלה המרופדת בסלון. אנחנו אלה שסופרים את ימי ההולדת של החתול שלנו, ואנחנו אלה שסובלים וכואבים כשהחתול שלנו מת.

חתול לא סופר ימי הולדת. הוא חי את הרגע, את ההווה. הלוואי עלינו. חתול יכול לעשות לנו בית-ספר על חיי חופש, על הישרדות, על חכמת חיים - לו רק נהיה קשובים אליו ונחפוץ  ללמוד ממנו, במקום לשלוט בו.

כמי שמגדלת חתולים חופשיים, אני יודעת שאלכס היה מקרה יוצא דופן באריכות שנות חייו. קברתי חתולים צעירים ממנו, טיפלתי בחתולים שנפצעו, ואפילו נעלמו לי מספר חתולים, אבל אני יודעת שכל החתולים שהיו איתי ושהינם איתי זכו וזוכים לחיים מרתקים ומלאים.

אני מקווה שלא תפרשו את דברי כקריאה גורפת להשליך החוצה את כל החתולים שספונים בבתים, אבל אני כן ממליצה בחום, למי שחתולו מסמן לו, לבדוק מה ניתן לעשות כדי לאפשר לו את חופש הבחירה לצאת החוצה ולהיכנס הביתה כאוות נפשו.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ענת רפואה

צילום ארכיון

בת 49, אמא לשניים, גרה בתל-אביב. פעילה למען זכויות בעלי-חיים בישראל. עומדת בראש המערך להגנת בעלי חיים במעבדות בעמותת 'תנו לחיות לחיות'

לכל הטורים של ענת רפואה
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים