לך הביתה, המפקד
שורת קצינים בכירים בדימוס דורשת להחליף את שר ההגנה האמריקני, דונלד ראמספלד, מאדריכליה של המלחמה בעיראק. "עבדו עלינו כמו שעשו בוייטנאם"
בניגוד למה שנדמה מהתדרוכים היומיים של הבית הלבן, כתב אז הירש, שבהם השתתפו מפעם לפעם גנרלים שמקטורנם קושט באותות ובעיטורים צבעוניים, השורות נגד האויב העיראקי אינן מאוחדות. להפך: הן מפוררות ומסוכסכות בשאלה מה עתיד לקרות לחיילים האמריקנים בעידן הפוסט-חוסייני.
לדידי האזרחים סרבני השירות (בוייטנאם, בשנות השישים) שמצאו עצמם לפתע מנהלים את הצבא החזק בעולם - ג'ורג' בוש, דיק צ'ייני, דונלד ראמספלד, פול וולפוויץ - התשובה לשאלה הזו היתה פשוטה: החיילים האמריקנים עתידים לפשוט את הנעליים והגרביים, להישען לאחור ולהניח לעיראקים להפוך את בגדד, אט אט, לקופנהגן.
לדידם של הגנרלים, התשובה היתה שונה בתכלית. מצבת החיילים האמריקנים בעיראק היתה נמוכה באופן דרמטי - בכמאה אלף חיילים, בקירוב - מן הכוח שנדרש, לפי חוות דעתם המקצועית, לייצובה של עיראק ערופת הראש השלטוני.
כמו כן, האופוריה הפוליטית של מנהיגיהם הנבחרים ומסירותם האידאולוגית, בעיקר של אלו הנמנים עם המועדון הניאו-שמרני, נראו משונות בעיני אלה שנלחמו בשדות קרב בוייטנאם, בבוסניה וגם בעיראק, בסיבוב הקודם, ועל כן ידעו היטב כי אין שום דבר מלבב או מלהיב במלחמה. "ניצחון", ידעו הגנרלים, איננו אלא שם מנומס לתחילתו של קרב חדש העומד לפרוץ בעיראק.
לקרב הזה מעדה אמריקה אי אז בשלהי 2003 במודע. מדוע? בעיקר כתוצאה מעירוב בין שתי אידאולוגיות היפר-שמרניות המשתלבות יופי בזמן שלום, אך סותרות זו את רעותה בזמן מלחמה.
האידאולוגיה הראשונה היא "הפצת הדמוקרטיה" בעולם הערבי, תוך העמקת השליטה האמריקנית בחלק זה של העולם ובמקורותיו, כולל בארות הנפט שאמורות היו, לפי וולפוויץ וראמספלד, "לממן את המלחמה בעיראק". במקביל , אמורות היו בארות הנפט הכבושות להוזיל באופן משמעותי את מחיר הדלק באמריקה, אגב משיכת השטיח מתחת לסנדליהן של המדינות החברות באופ"ק, ארגון המדינות מפיקות
אלא שכדי לשנות את העולם דרושה, לרוע המזל, השקעה פיננסית בלתי מבוטלת. דרושה גם נכונות לסכן את בסיס התמיכה הפוליטי של הרפובליקנים, כולל את עשירי אמריקה וחברות הענק שבה. מלחמה היא בהכרח עסק יקר וממשלתי התובע לעתים הטלת מסים, צמד מילים המעורר זעזוע עמוק בנשמה הניאו-שמרנית.
בעוד הרכיב הראשון של הפילוסופיה ההיפרשמרנית אומץ בהתלהבות, על גבול האוונגליזם הפוליטי, על ידי ראשי הממשל הבושי, הרכיב השני גרם להם לחשוק שיניים ולפתח צרבת קלה. הקורבן הראשי של האולקוס הפיננסי הזה היה שר ההגנה ראמספלד.
"בשש תקריות נפרדות", כתב הירש באפריל 2003, "סתר שר ההגנה ראמספלד את ההנחיות המקצועיות של ראשי הצבא והורה לצמצם באופן משמעותי את מצבת החיילים האמריקנים שיישלחו לעיראק".
ראמספלד , מנכ"ל לשעבר של ענק התרופות ג'י-די סרל, שצבר מוניטין הן בעולם הפוליטי והן בעולם הכלכלי כאדם שמומחיותו העיקרית היא קיצוץ בהוצאות, אף הורה להחזיר לארון הספרים הצבאי את ספר המלחמה האמריקני המכיל את תורת הלחימה לפרישת כוחות. יתרה מכך: ראמספלד הודיע למפקדי הצבא כי כל הוראה לשיגור כוחות לעיראק דורשת את אישורו המפורש.
"בכל פעם שאמרנו למשרד ההגנה שיידרשו עוד כוחות לייצובה של עיראק", גילה קצין מודיעין להירש, "התשובה שלהם היתה: 'נפציץ אותם מהאוויר'".
התוצאה ידועה: הניסוי הניאו-שמרני, שרצה לשנות את העולם תוך הימנעות מהטלת מסים על אזרחי אמריקה המבוססים, נכשל.
הכתבה המלאה התפרסמה אתמול במוסף שבת של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
