שחר אדום
איזה "כתום" ניסה להסביר לי בעזרת אותות ומופתים איך ננצח את העמלקים, או הערבים במונחים של אנשים שפויים. אברהם שיין העביר לי כמה דפי שירה פרי מוחו הקודח. תנחשו מי דיבר יותר ללבו של זהבי
בין השירים שהעביר לי שיין יש שיר שמדי פעם אני קורא אותו וחוטף צמרמורת נוראה. שם השיר: "ניצחנו במלחמה". נזכרתי השבוע בשיר הזה כשאיזה "כתום" אחד ניסה להסביר לי בעזרת אותות ומופתים מהשמים איך ננצח את העמלקים, או הערבים במונחים של אנשים שפויים. הוא דיבר בלהט ובביטחון עצמי, וכמו רבים אחרים שמסבירים לי באותות ובמופתים שהנה באים ימות משיח, הוא ניצל את איתני הטבע כהוכחה.
"ראית מה קרה לערבים, איזה הוריקן נפל עליהם מהשמים, ראית איך אלוהים מזהיר אותם בגלל שהערבים הישראלים עושים פיגועים ביהודים... ראית איך ההוריקן דילג על היישובים היהודיים ופגע רק בערבים...". הוא טלטל אותי ביד בלהט משיחי. "אתה לא מבין", צעק עליי, "המשיח מגיע. זה אותות ומופתים מהשמים. יהיה הרס, יהיה מוות, תהיה אש ורעידת אדמה". "היה ברד שפגע גם ביהודים", ניסיתי לשבור לו את התזה. "זה בגלל הפריצות", פסק, "ראית איך הולכות בחורות בנהריה עם גויים, עם או"מניקים גויים, פרוצות טפו פרוצות טפו...".
לקח לי קצת זמן להיפטר מהנודניק שאחז לי ביד וגם קצת ריסס אותי ברוק בלהט דברי האלוקים שזרמו מפיו.
בניגוד לכתום, המשורר אברהם שיין הוא איש שקט שכמעט אינו מדבר. אצלו מדברות המילים הכתובות.
השיר "ניצחנו במלחמה" מודפס על נייר כתום-שחור. אחרי פגישתי עם הכתום ההזוי קראתי את השיר וחשבתי שחובה לפרסמו.
"תוציאו מדליות
מארגזי המתים.
ניצחנו במלחמה
אמרה הרגל הכרותה
לרגל הקרושה
העין הבוהה
לעין הריקה
גם הגנרל יהלום
רוצה אלבום ניצחון.
ניצחנו במלחמה
אמרה תרנגולת מלוקת ראש
בסיבוב האחרון בחצר המטרה.
ניצחתי במלחמה
אמרה תינוקת
לעטיני אימא המתה
ניצחת במלחמה
אמרה האינפוזיה לזונדה
וטפטפה.
ניצחנו במלחמה
אמרו פיסות הבשר על הענפים
לאנשי זק"א
ניצחנו במלחמה אמרו ממה שנשאר
בכיסא הגלגלים.
קביים שמחאו גפיים
גדמים שפרטו רקוויאם
על נבלי האשליה
אלבומי סירחון, נוצחנו".
צדו השני של דף הנייר הוא לבן וצח כשלג ועליו מופיע שירו של יהודה עתי.
"מה נשמע", זה שם השיר של עתי שמתחבר לשיר של שיין, שמתחבר לפגישה שלי עם הכתום ההזוי.
"מה נשמע
כמו סכין הפוגעת
בבשרי החי
חותכת חורצת בכוח
תוקעת חותכת עמוק
דם כאב דם
כמו סכין הפוגעת
בבשר החי,
חותכת,
חותכת,
ואתה שם קרנףית, יעני, חזק, מאצ'ו, גבר יהודי אללק
טעם מזוזת אקסטה, כי ככה, עם כיפה, יעני,
ולמה לא, בשם ה', לא חש בה. לא. לא חש בה.
חותכת תוקעת חורצת בכוח תוקעת חותכת
עמוק בבשרי החי עמוק
דם כאב דם"
הכתום ההזוי אמר לי שנהרות של דם יישפכו על האדמה הקדושה וירפדו את דרכו של המשיח להביא לתחיית המתים. הוא טחן לי בשכל ולקח יחסית הרבה זמן להתחפף כי סיטואציית המפגש אילצה אותי להיות קצת זהיר בהתנהגות שלי.
חשבתי שאם יש בארץ כמה אלפי כתומים שמפלס ההזיה והטירוף הנבואי, האמונה הלוהטת והחשיבה הלא רציונלית הם הנר שלאורו הם הולכים, הרי שקיים סיכוי סביר שבדור הבא, מקסימום, יהיו חכמים אלו שהשכילו להידפק בתקופה האחרונה על דלתות השגרירויות הזרות בבקשה לקבל דרכון של ארץ מוצאם או מוצאם של הוריהם.
איש שקט שכמעט ואינו מדבר. אברהם שיין. צילום: זמן תל-אביב זמן תל-אביב
שחר שחור
בשבוע שעבר חרשתי את הקו לאורך רצועת עזה, "אזור השחר האדום". ביקרתי בכמה מיישובי הבדואים. הסתובבתי בחמישה מהיישובים שבהם נמצאים חלק ממפוני הרצועה.
סיימתי את הסיבוב באזור דרום הר חברון.
אלפי דונמים של אדמות לא מאוכלסות, ארץ יפהפייה שמלבד עמודי חשמל מכוערים היא מעוררת התרגשות בכל פעם מחדש, הגבעות, הצמחייה, הציפורים, האוויר הנקי.
יישובי הבדואים מצחינים מביוב הזורם בתוכם ומזבל התושבים הנזרק בלי חשבון ומקלקל את יפי הנוף.
הבנייה הבלתי חוקית מפחידה, פוגעת, מסכנת את עתיד האזור.
עשרות שנים של הזנחה צועקות לשמים, באשמת כל ממשלות ישראל המתגלות במלוא אפסותן בחבל לכיש, הבשור ושאר חבלי הארץ. עד השבוע שעבר לא האמנתי שמשטרת ישראל מפחדת מהבדואים. עד לפני שבוע לא האמנתי שממשלות ישראל מפחדות מהבדואים. עד לפני שבוע לא ידעתי כמה טמטום וחוסר עשייה היו לממשלות ישראל בכל הנוגע לאזרחים הבדואים.
ביישובי "הכתומים", לפחות באלו שביקרתי בהם, ישנה אצל רבים מהמפונים
חדוות היצירה. בנייה, גינון, גידור. גם כאן, כמו בכל מקום ברחבי ארץ הקודש, רוב העובדים עבודת כפיים הם מלוכסני עיניים או בני דודים. הייתי בקראווילות קטנות וגדולות, באשקוביות בינוניות - התיאורים הנוראיים של חלק מהבכיינים המקצועיים שבין המפונים מתגמדים בשטח.
חלק מבין המפונים כבר נמצאים בטראנס של עשייה ופעילות. הם לא מביטים אחורה בזעם, הם מביטים קדימה בתקווה.
הבלגן, העימותים, ההיסטריה והשנאה שנוצרו בפינוי 8,000 תושבי רצועת עזה הם רק היומן למה שיקרה כשיתחילו, אם יתחילו, אולמרט וממשלתו החדשה בתוכנית ההתכנסות, שתכלול כנראה כ-80,000 מתנחלים.
כמה אנשים טובים שאני מכיר מנסים ליצור דיבור, מגע, דו שיח שאולי יפחיתו את ממדי האלימות, הבלגן, השנאה והעימות שיתרחשו מרגע שיוחלט על התכנסות. כשמזהים קסאם העושה דרכו מרצועת עזה לכיוון ישראל מודיעה מערכת ההתרעה על "שחר אדום". מערכת ההתרעה שלי מודיעה לי שבארבע השנים הקרובות זה לא יהיה שחר אדום, אלא "שחר שחור".
נא להמתין לטעינת התגובות
