אני פילגש

השנים עברו ורק אני נשארתי רווקה, האלטרנטיבה היא בדידות אין סופית. אז גם להיות פילגש של גבר נשוי זה פיתרון. טוקבק שנשלח בתגובה למאמרה של רבקה שמעון. מסמך אנושי

''שרץ בידי'' | 10/4/2006 15:24

שאלת מי מוכנה להיות כינור שני? אני. פעם הייתי ילדה טובה על פי כל הספרים, וכמו כל חברותיי מהאולפנה ומהשירות לאומי, חיכיתי לחתני.

ולאט לאט כולן התחתנו, כ-ו-ל-ן, והביאו ילדים, ועוד ילדים, וקנו בתים יפים, ואני כמהתי גם. לבד במיטה בלילה בכיתי, מתי כבר יבוא האיש שיאהב אותי.

ושנים עברו, והוא לא בא. 5, 10, 15 שנה. גב' שמעון, כמה שנים את חיכית עד שקיבלת חיבוק מגבר אוהב? את יכולה לדמיין שמהיום תחכי לחיבוק הבא רק בעוד 15 שנה?

ואז, כשהייתי בת 32, בשנה אחת התחתנו חברותיי הרווקות האחרונות כולן. ככה

יצא המזל - 5 חברות אחרונות בשנה אחת.

ואז אפילו גם לא היה לי עם מי לקשקש בטלפון כל יום או לצאת לכוס קפה.

עברו שנתיים שקטות ובודדות מאד, עם הצעות שידוך הולכות וממעטות, ואז ביום אחד מבורך הכרתי גבר נשוי מקסים, שכלוא בנישואין מהם לא ייצא בגלל הילדים, ומזה שנתיים, כן כן, אני פילגש.

סוף סוף אני לא לבד, סוף סוף אני אהובה. עכשיו יש לי שמחה בשגרת יומי. זה לא הסדר בשביל כל אחת, לעיתים זה קשה מאד. אבל כשאני מסתכלת על האלטרנטיבה של בדידות אין סופית, אין לי שום ספק שהתשובה לשאלתך היא - אני.