חשיש? קשיש!
אין יותר שינוי, אין יותר וכטל עם השאכטות וכמעט, מילימיטר מכמעט, ממש כמעט ולא היה יותר לימור לבנת ● ברשותכם, אני מנתק רגע את הקטטר ומביא סקירה על כל מה שקרה מהרגע שהבנתי שרפי איתן הוא האיש שלי ● ויש גם אכזבה: נכשלנו בגזרת רוחמה אברהם (טוב, אי אפשר לנצח בכל)
ברשותכם, אני מנתק רגע את הקטטר, ואני רוצה להביא סקירה מלאה על כל מה שקרה מהרגע שהבנתי שרפי איתן הוא האיש שלי ועד לדקה שבה שרתי בגרון ניחר "כאן נולדתי, כאן...", לא זוכר כל כך בגלל האלצהיימר, אבל מיד זה יגיע.
שנים, עשורים שלמים, משחר ההיסטוריה, אני מצביע מרצ. מעריץ את שולמית אלוני עוד מהגן, אני נמשך מינית ליוסי שריד ושקלתי לא פעם לאמץ את ביילין כאחותי התאומה. ומה כל זה עזר לי בחיים? מרצ מה מרצ, בא
היום שבו הבנתי שרק הימין יכול היה יום די עצוב. לא בשביל זה התכנסנו. זה לא נעים להיות בצד הצודק כל החיים ולראות את הצד הטיפש עושה את העבודה. בגין ושרון הם שני האנשים היחידים שפינו יהודים מהבתים שלהם למען השלום. ביבי החזיר יותר שטחים מברק, ונראה לי שאולמרט מתכוון להחזיר את הכנרת. החלטתי להיפרד ממרצ לתקופת ניסיון ולהתחיל לזיין מהצד.
אין מצב שאני לא אלך להצביע, זה לא בגנים שלי. התחלתי לחפש אג'נדה, אבל לחפש לאט, כי בזמן האחרון, אם אני עושה דברים מהר מדי - אני מרגיש לא כל כך טוב. לאחרונה אני גם קם ב-6:00 בבוקר ומחפש את החברים שלי. שתן אני דווקא נותן כל בוקר, אבל יש כל מיני בעיות שאני לא יכול כרגע לדבר עליהן.
פתאום ראיתי אותו, וזו הייתה אהבה די במבט ראשוני כזה. רפי שלי. רפי איתן. זה כמעט כמו רפאל איתן, רק עם יותר אוצר מילים. אני מתחיל לבדוק עליו קצת. מסתבר שהאיש תפס את אייכמן. ניסיתי להיזכר מה ביילין תפס לאחרונה, ולא עלה לי כלום.
כן שמעתי. שמעתי שהפשלה של פולארד זה על רפי'לה שלי. אתם יודעים מה? אף פעם לא ממש חיבבתי את פולארד. מה אנחנו בעצם יודעים על פולארד? רפי תפס את אייכמן, את מי פולארד תפס? חוץ מזה, רפי פה ופולארד שם. שפולארד יבוא, נדבר.
שבוע לפני הבחירות אני מסתובב בעיר שלי ומתחיל לשמוע שאנשים מצביעים לגמלאים. אני בודק את מצב הפנסיה האישית שלי ונהיה נורא עצוב. אני שואל את עצמי בקול רם: מה אני רוצה, פלשתיני במרכז לפי מרצ או פנסיה בבנק לפי זה שהכניס מכות לאייכמן? אני מתחיל להבין שלבי בשמאל אבל ידי מושטת לקשישים של רפי, שמבטיחים לדאוג לי לפנסיה, וכל השאר על הזין שלהם. זה כמו שאר המפלגות שהכל על הזין שלהן, רק שאצל הגמלאים זה יותר מוחצן.
פתאום, בלי שום אזהרה מוקדמת, היא יוצאת לי מהארון ומודיעה שגם היא בקשישים. אני שואל את עצמי מתי הייתה הפעם האחרונה שחשבתי כמוה, חוץ מהרצון שגם לי יש להתחבק עם דץ וגרוע מזה.
כן, הכל צריך להיות בקרוב מאוד. לחבר'ה שלי אין זמן, הכל צריך להיות נורא מהר, כי לא ברור מי יחזיק מעמד ועד מתי.
זהו, אחרי שאני משכנע עשרה אנשים שחשבו לא להצביע בכלל להצביע לזקנים שלי, אני יוצא לקלפי. אשתי והילד שלי (שמצביע בפעם הראשונה) מצביעים למרצ, ככה שנראה לי שהמשפחה שלי תרמה מספיק לסיום הכיבוש. אני הולך על הזקנים שלי, ביד רועדת וקטטר נרגש אני מסתער על הפרגוד.
זך? מה פתאום האותיות שלנו זה "זך"? זה יכול להיות נורא מבלבל לכל מי שהוא מעל 70 ובטוח שגימ"ל זו האות שלו. מי עשה לנו את הקמפיין? מי עיצב את המדיניות? אני משלשל פתק, אבל שאלות קשות מתחילות לנקר בראשי.
מישהו בחוץ שואל אותי מה הצבעתי ואני, בגאווה גדולה, מספר לו על המפלגה החדשה שלי. הוא שואל אותי מה המצע שלהם מבחינה ביטחונית, ואני מתחיל לגמגם. אני מצלצל לאורנה דץ לשאול אותה אם היא יודעת משהו על הכיוון המדיני-ביטחוני, אבל היא בדיוק מתנדבת בחוג פנאי לגמלאי בבית האבות בפולג אז אני מנסה לבדוק באינטרנט. הדבר היחידי שעולה לי בגוגל זה שמעון פרס, שהוא אומנם קשיש אבל מתכחש לזה.
מתקרבת שעת המדגם, יש שמועות ששניים מהמועמדים במקומות 7 ו-8 מרגישים לא כל כך טוב. במטה שלהם קשה לראות מה קורה, כי הפיליפיניות מסתירות את המועמדים.
השמועות מתחילות להשתולל ומדברים על עשרה מנדטים לגמלאים. מישהו מחפש את מספר 10, אבל הוא הלך לישון. מספר 9 מנסה לעזור אבל הוא לא שומע כל כך טוב, אז בטעות הוא מזמין לכולם פיצה או מנוי בשח"ל, מה שיגיע קודם.
מתחיל המדגם, שבעה מנדטים. מספר 8 נראה מאוכזב, אבל כולם אומרים לו שבפעם הבאה הוא בטוח ייכנס. זה נחמד לאיש בן 97 לדעת שיש עוד תקווה. אני במקומו הייתי בונה על המיחושים של מספר 6 באזור העורף, הרבה יותר ריאלי.
כשהבנתי שרוב חברי הכנסת יהיו בני 90 ומעלה, החלטתי שהגיע הזמן לברר מי הם. הנה כמה פרטים:
מקום שני: יעקב בן-יזרי. מדובר בילד בן 78, אני בטוח שכולכם שמעתם על הפעילות המטורפת שלו במועצת פרדס-חנה, שם כיהן שנים לא מעטות. כמובן שגם קשה לשכוח את המהפכות שהוא עשה כיושב ראש עובדי קופת חולים מהבחינה הארצית. תכנונים לעתיד ותחביבים: לחיות.
מקום שלישי: משה שרוני. אתם בטח זוכרים אותו מפעילותו כסגן יו"ר התאחדות עולי רומניה. כואב הלב למחשבה מה הוא יכל היה לעשות אם הוא היה יושב הראש ולא הסגן, אבל זה היה בתקופה שעוד הפלו את הזקנים לרעה.
מקום רביעי: יצחק זיו. מדובר ממש בינוקא, הוא רק בן 68, היה לו קל להתקבל עקב חוסר ניסיון בתחום האלצהיימר. האיש, בלי צחוקים, היה ראש מחלקת חשמל באגף במשרד התקשורת, והוא האיש שהביא להחלטה להחליף את כל השקעים במטבחון של האגף. כן, מדובר במהפכן. אני, אגב, קורא לו איציק.
מקום חמישי: יצחק גלנטי. גם לו אני קורא איציק, ואם הוא היה שומע אז הוא בטח גם היה עונה. האיש עשיר בניסיון פוליטי, והוא זה שהיה מזכיר תנועת ד"ש בקריות. למי שלא זוכר, ד"ש הייתה מפלגה שהכניסה המון חברי כנסת בשנת 1977 ונעלמה חודשים אחרי זה. הוא אב לשלושה, סב לארבעה ובריא כמו שור.
מקום 6: אלחנן גלזר. עוד אשכנזי. כפי שאתם שמים לב מדובר בקבוצה זקנה, אשכנזית ברובה, וחסרת נשים. דווקא אומרים שנשים חיות יותר אז איפה הגמלאיות שלנו? אלחנן משמש כראש עמותת גמלאי תעש, ובתמונה שלו בעיתון הוא נראה כמישהו שזה התפקיד הכי בכיר שיהיה לו אי פעם. חוץ מאולי שר הביטחון, אנחנו בודקים את זה עם אולמרט.
מקום 7: שרה מרום שלו. או, מי אמר שאין כוסיות? כולה בת 72, אבל יכולה ללמד את כולנו כמה תרגילים. במשך שנים הייתה חברה במפלגת העבודה עד שנמאס לה, והיא החליטה ללכת על מפלגה רצינית. זה לא נכון שכל יום שישי יש אצלה אורגיות של המפלגה, מדובר בעוגיות ואלחנן שוב לא שמע טוב.
אני: שלום ליושב ראש מפלגת הגמלאים, מר רפי איתן.
רפי: "כן".
אני: העם במתח. אתה חייב לספר לי על הצעות החוק הצפויות ממפלגתך!.
רפי: ""למה אתה צועק ג'ונתן פולארד?!".
אני: אני לא אמרתי פולארד!
רפי: "יופי. אז ככה: מעתה עקיפה בתור של קופת חולים מותרת!".
אני: מהפכני, אם מותר לציין.
רפי: "לא מותר כלום, תהיה בשקט. שקיות ניילון, קומפרסים חמים כקרים וסוכריות מנטה ישנות יכללו בסל התרופות! כסף קטן יוכרז כמטבע הרשמי, ומשחק הרמי יפתח את משחקי המכבייה".
אני: יפה וחשוב!
רפי: "יממה תוגדר מהשעה 4:15 לפנות בוקר ועד השעה 18:20 אחר הצהריים".
אני: בקשר לפולארד, רק שאלה אחת...
רפי: "אתה שמעת מה עשיתי לאייכמן? אני מתכוון בלילה, כשהיינו רק שנינו ולא הקליטו, שמעת על זה?".
אני: פה ושם.
רפי: "אז למה אתה משחק באש?".
אני: צודק, שיהיה בהצלחה.
לא התכוונתי, נשבע לכם, כולה רציתי איזה קשיש חמוד אחד בכנסת, מקסימום שניים, שידאגו לי ולדצים בפנסיה, ומסתבר שהחבר'ה שלי, הגמלאים, הם הצומת החדשה, הם נערי רפול החדשים. שאלוהים יעזור לי, את מי הכנסתי לכנסת? מצד שני, לכו כולכם להזדיין. אני מתכוון לכולכן, המפלגות הגדולות והשמנות. אם לא הבנתן את הרמז - העם לא סובל אתכן. העם, שזה אני, מעדיף קשישים חסרי חן וכריזמה על כל ההיצע המדהים שלכן.
וכן, אין יותר שינוי, אין יותר פורז, אין יותר וכטל עם השאכטות שלו (הגיע הזמן להסיק מסקנות, גם אם אנחנו קצת מסטולים) וכמעט, ממש כמעט, מילימיטר מכמעט, כמעט לא היה יותר לימור לבנת. בשנייה האחרונה היא כן נכנסה, אבל נראה לי שנשמע מעט מאוד בשנים הקרובות מהדבר הזה, שהולך לנוח בספסלים הכי אחוריים. אני מקווה שהגמלאים לא יסתירו לך שתוכלי לראות מה קורה. מצד שני נכשלנו בגזרת רוחמה אברהם. טוב, אי אפשר לנצח בכל.
זהו, יכולתי לדבר עוד שעות על לימור לבנת והבעיטה שהיא חטפה, אבל לא נעים. כלומר כן נעים אבל יש עוד זמן. נראה לי שעכשיו אני אקפוץ לבריכת גורדון כי קבעתי עם מספר 7 שלי שחיית גב ותרגילי בטן. אחרי זה ניקח כולנו ויאגרה ונקפוץ למסיבה אצל הדצים. יהיה פצצות לטחורים.
ואני מבקש שוב - לגמור מהר את המשא והמתן. לגלנטי יש תור לקוצב לב באפריל, ואנחנו לא רוצים הפתעות.
1. מישהו שם לב שביבי שר בסוף הנאום שלו את הגי'נגל של קדימה, כלומר את "התקווה", כאילו זה שלו?
2. יש שמועות שהליכוד שוקל להתפלג. איך כל כך מעט אנשים יכולים להתפלג? זה חוק מתמטי חדש?
3. אחוז ההצבעה היה הכי נמוך בתולדות המדינה. ככה זה כשבכנסת האחרונה מכהנים גנבים, פורצים, חמדנים מושחתים ומטומטמים. העם לא יותר רוצה לשתף עם זה פעולה.
4. תקציב יום הבחירות או כל הבחירות הוא מיליארד שקל לערך, שזה בדיוק מה שהיה פותר את כל הבעיות של סל התרופות. אז מה? אז היה פותר. עדיף שאנחנו נמשיך למות, העיקר שיהיה צ'אנס לפורז להסביר למה הוא רוצה עוד פעם להיות חבר כנסת.
5. שמתם לב שלא היה אף ג'ינגל חזק בבחירות האלה, חוץ מזה של ערוץ 2?
6. ככה, בלי הרבה תשומת לב, נחתה לה הקטיושה הראשונה מעזה לישראל. איפה ביבי כשצריך אותו?
7. ממש בלי תשומת לב גם היו ארבעה הרוגים ביום הבחירות מנפילות של קסאמים ליד נחל-עוז. אבל מי סופר מישהו שהוא גם בדואי ום אין לו הסכם עודפים עם אף אחד?
8. מחקר מוכיח שילדים בכיינים יהיו ימניים. השאלה מה קורה עם ימניים שבוכים עכשיו, איזה ילדים הם היו?
9. האם כל הבחירות האלה היו שוות את זה שבחור מקסים, צל"שניק שעמד להתחתן, נהרג על עמוד חשמל לטובת מפלגת העבודה? אני לא בטוח.
10. הדבר הכי מצחיק שהיה בטלוויזיה במשדר הבחירות היה ההערה של גורי אלפי שמספר 9 במפלגת הגמלאים זאת פיליפינית.
11. לערוץ הראשון היה המדגם הכי קרוב למציאות. אין מה לעשות, כשצריך לפרגן להם נפרגן. זה קשה, אבל אפשרי.
12. לימור לבנת אמרה מיד אחרי התוצאות שהליכוד ספג מכה קשה. נכון, אבל במקרה שלך - לא מספיק קשה.
13. אגב, נו מור ישראל כץ. אכן, חג לדמוקרטיה.
14. הפנסיונרים של בית החולים ביקור חולים עדיין לא קיבלו את הפנסיה שלהם. רפי, תראה להם מה שהראית לאייכמן! שבת שלום.
אביגדור ליברמן. מפחיד, אבל הוא ישנה את ההיסטוריה.
1. את המשפחה.
2. איך נראית כיתה ב' 3 בבית ספר שבזי.
3. שיש כאלה שמצביעים לביבי, ואם יוצא לך להיתקל באחד כזה, אל תהיה פראייר, תבקש תמונה!
והשבוע (מפני שאני לא מסוגל לשמוע או לקרוא על עוד סקר) אספתי נתונים סטטיסטיים:
3 אחוזים מבעלי זכות הבחירה שהלכו אל מאחורי הפרגוד - מעולם לא שבו.
12 אחוז מהגברים הבוחרים מחליטים במי הם יבחרו רגע אחרי שהם שלשלו את המעטפה.
8 אחוזים מהילדים מפחדים מאביגדור ליברמן על אף שהסבירו להם כי דווקא ככה נראה פרצוף של אדם שנלחם בפשע...
31 אחוז מהאוכלוסייה גילו עניין בכל הבחירות האלה רק כדי להבין את הבדיחות ב"ארץ נהדרת".
11 אחוז מהנשים הדתיות מתלבשות בדיוק כמו 11 אחוז מהנשים הערביות.
3 מהחבר'ה שהצביעו ברוך מרזל לא יחיו מעבר לגיל 34. נכון, גם אני הייתי רוצה שהאחוז יהיה גבוה יותר, אבל זו הסטטיסטיקה, מה לעשות...
גב' רות אוסטרוביץ' בת ה-81 שיחקה אותה השבוע עם עוגה שווה במיוחד. בתה לילי סגל מספרת: "אימא שלי היא אופה חובבת כבר הרבה שנים. ביום שישי ראיתי את האיור היפה של טל לזר ב'מעריב', הגדלתי אותו ונתתי לה, על מנת שתעשה ממנו עוגה. היא אומנם חובבת, אבל האיור על העוגה הוא איור נטו, משוקולד, לא הדפס ולא שום דבר אחר. העוגה היא עוגת שוקולד מצופה בבצק סוכר, ולצערי עדיין לא טעמנו אותה. אני מבקשת לא להגיע, כי כולם רוצים לראות אותה. כנראה שמי שיזכה בה הוא הבן החייל, אם יישאר שבת בבסיס". ולמי הצביעה האופה? נחשתם נכון. הבת לילי: "היא גמלאית בזק, ואני חושבת שהיא הצביעה לגמלאים. בכל מקרה היום גמלאים זה אין, לא?".
נא להמתין לטעינת התגובות
