כתום דהוי
הציונות הדתית היא מחנה מדומיין שבפועל מפוצל למגוון זרמים המקיימים ביניהם מחלוקות עמוקות בכל התחומים המשמעותיים של המציאות החברתית הפוליטית. ד"ר אשר כהן על הסיבות שהביאו לכישלון הרשימה המאוחדת של הימין הדתי
באחד מימי ההתארגנות לקראת הבחירות שוחחתי עם אחד המועמדים על האפשרות לרשימה משותפת של המפד"ל עם האיחוד הלאומי. לטענתו ניכר לחץ עצום להקמת הרשימה המשותפת "מהשטח". כחוקר, התעניינתי לדעת מהו בדיוק אותו "שטח". הבירור העלה שמלבד הנוער הכתום, היו אלה הרבנים שנטלו עליהם את המשימה להגשמת האחדות הפוליטית בכל מחיר. מה אני יכול לומר להם, שאל המועמד שלא ידע כיצד ניתן להתמודד עם אותה אוטופיה של אחדות. עניתי לו בציניות, מתוך ידיעה שהוא לא ישתמש בזה, שיאמר לרבנים שאחדות היא עניין חשוב מאין כמוהו ושהאחדות הפוליטית תתבצע דקה אחת לאחר האחדות הרבנית.
תוכנית ההתכנסות הפוליטית של הציונות הדתית לרשימה אחת נחלה כישלון אלקטוראלי ידוע מראש, בניגוד לציפיות של הגדלת הכוח הפוליטי בהשוואה לעבר. ששת המנדטים של המפד"ל מהבחירות הקודמות חברו לשלושת המנדטים הציוניים הדתיים מהאיחוד הלאומי ותו לא. הכישלון צורב שבעתיים אם נוסיף לכך את הירידה באחוזי ההשתתפות של כלל הציבור שהיתה אמורה להעלות את המשקל היחסי של הציונים הדתיים כפי שהוכיחה העלייה האלקטוראלית של יהדות התורה וש"ס.
מאחורי הרשימה המשותפת עמדה ההנחה שהמכנה המשותף הציוני הדתי חזק יותר מהגורמים המפלגים ציבור זה, במיוחד אחרי ההתנתקות ועמונה. אולם הציונות הדתית היא מחנה מדומיין שבפועל מפוצל למגוון ציונויות דתיות המקיימות ביניהן מחלוקות עמוקות בכל התחומים המשמעותיים של המציאות החברתית הפוליטית.
בתחום הדתי מפוצל המחנה בין חרדים לאומיים בקצה האחד, דתיים ליברלים בקצה השני ומגוון של סתם דתיים באמצע. מה הביא להנחה שקבוצות המפרקות את החינוך הממלכתי דתי יוכלו להתאחד דווקא במסגרת פוליטית? החינוך הזה מתפצל לבתי ספר תורניים שממנו מתפצלים בתי ספר תורניים מוגברים ומהם מתפלגים תורניים טורבו. סביר יותר שהורים שאינם יכולים לשלוח את ילדיהם לאותם בתי ספר גם אינם יכולים לדור תחת קורת גג פוליטית אחת.
בתחום העדתי, זה שאסור לדבר עליו בקול, לא הצליחה הציונות הדתית להיאבק בש"ס שכוללת בתוכה עשרות אלפי תומכים חובשי כיפות סרוגות בעלי השקפה ציונית דתית מובהקת.
גם בתחום הפוליטי שלפחות בו נדמה כי קיימת אחדות כתומה, קיים פיצול הרבה יותר גדול ממה שמקובל לחשוב. אומנם רוב גדול של הציונים הדתיים מחזיק בעמדות ימניות אולם עדיין מדובר בפיצול עמוק. ראשית, יש לזכור שמיעוט ניכר בציונות הדתית עבר מאז אוסלו תהליכי השלמה
בקרב נאמני ההתיישבות רוחשים כל מיני ניסיונות להציג תוכניות חלופיות לתוכנית ההתכנסות הגדולה העומדת לפתחנו. המכנה המשותף לכל התוכניות הללו הוא המאמץ להראות שניתן לשמור לא רק על כל ישוב, אלא על כל גבעה ועל כל מאחז הקיימים כיום. על הניתוק מהעם יכולה להעיד אחת מהתוכניות הכוללת בתוכה סיפוח דמוגרפי קטנטן רק של כמה עשרות אלפי פלשתינים, זה הכול. בעוד ליברמן עם תוכנית ההתנתקות מערביי ישראל מבהיר את הכיוון כשהוא גורף 12 מנדטים, הכתומים עדיין מדברים על סיפוח פלשתינים.
הזרמים הפוליטיים השונים בציונות הדתית צריכים להכריע בין שירות העם באופוזיציה כמפלגות של ייקוב הדין את ההר לבין הצטרפות לשיח העתידי על גבולותיה של ההתכנסות המתוכננת. ככול שיימשכו הקריאות בעד הכול, יגבר הסיכוי להישאר עם כלום. אלה שיחליטו להצטרף לשיח העתידי ימצאו שם המוני ציונים דתיים שהקדימו אותם עם פתקי הצבעה שצבעם הכתום הולך ודוהה.
נא להמתין לטעינת התגובות
