יאיר לפיד - הטאלנט החזק בשנים 2005-2006
הוא לא הפך לטאלנט אלא נולד כזה. ובכל זאת, עד שנת 2000 יאיר לפיד לא ממש הצליח בפריים טיים. מלך הטלוויזיה, כתבה שביעית בסדרה
בזמנו החופשי לפיד הוא איש קמפיינים אולטימטיבי ומנחה עצרות הזיכרון לחללי המלחמות וביום השנה לרבין, כשכולם באים לשיר בכיכר. הוא אליטיסט אינטליגנט ונגוע בנפוטיזם נבורישי, ממש כלי שיווק וירטואלי של הבורגני החדש. תמיד מקפיד להתאים את חולצתו במדויק אל מסת השריר לזרועותיו מתפתל בשפת גוף מתנצלת ומתנדב לבקש מכם בחיוך מתנצל שתפתחו את הכיס במשדרי הפריים טיים הפילנתרופים.
אחרי העבודה הוא נמנה על חוג הסיגר המצומצם של יחידת העלית הסוגדת מדי שבוע לליין הזיופים של הגברת ע.שרוף, אלילת הזמר העברי. נראה כי גם אם תשימו לג'ק באוור קצת ג'ל בשיער חולצה שחורה וחיוך מצקצק תגלו שיאיר לפיד יש רק אחד.
לעומת קודמיו בסדרה זו, לפיד לא הפך לטאלנט. הוא פשוט נולד כזה. את הקריירה העיתונאית התחיל ככתב צבאי "במחנה" וב-1988 כבר כתב במעריב. בהמשך הדרך הספיק לחצות לראשונה את הקווים לידיעות אחרונות בשביל ג'וב טוב יותר ומונה לעורך המקומון "תל אביב".
ב-1991 שיתף פעולה עם אביו ככותב בסדרה "שבט כהן" ואף חוזר למעריב כדי לכתוב טור שבועי "בסופשבוע". באותה שנה הספיק לשחק בסרט "מעבר לים" כבן זוגה השרמנטי של מילי אביטל. ב-1994 הנחה את "סוגרים שבוע", תוכנית האירוח המרכזית של הערוץ הראשון בימי שישי בערב. במקביל, השתתף בסרט "שירת הסירנה" בבימוי של איתן פוקס.
בערוץ 2 הניסיוני הגיש לפיד את "בגובה העניים" לתקופה קצרה. התחנה הבאה הייתה "חי בעשר" תוכנית ראיונות בערוץ 3 בכבלים שהתבססה על ראיונות אישיים בסגנון "לארי קינג". מיטב הידוענים עברו אצלו מידי ערב מסכת שאלות חודרנית ומתנצלת,
במשך שש עונותיה הפך לפיד את הזירה שלו לבמה הטובה בארץ לחשיפות בלעדיות ויציאות מהארון הפוליטי החברתי והבידורי. מיטב הפוליטיקאים והאמנים מגיעים לשבת אצלו על הכיסא כדי לקבל זמן מסך יקר, לשתף ברגשות ולקרוא לנו לבוא ולהצביע להם בקלפי או על בימת הפסטיגל.
למרות הראיונות הדרמתיים בעלי היסוד ההומניטארי, המעמיק והנוגע, לפיד מרבה להימלט ולהיסחף אל חבריו הבדרנים ומתפקע מולם בצחוק אותנטי ופלסטי כאחד. לזכותו ייאמר כי קומתו "ברשת" הייתה גבוהה מספיק כדי להקפיץ את ליאור שליין לתודעה ואת אדיר מילר ועדי אשכנזי לעצמאות מלאה שצמחה דרך הפינה האזוטרית לתוכנית אישית משלהם.
תוכניתו של לפיד היא קו המשווה ונקודת המפגש לציבור הישראלי עם צמרת השלטון ועד לגלריית דמויות שיכולה בערב מקרי אחד לכלול את: אלחנן טננבאום, יעל בר זוהר, ויקי כנפו, נינט טייב, גונן שגב, ומרגלית הר שפי. רשת הלפיד התעצמה עם השנים ומניותיו נסקו עד שנהפך לאייקון תרבותי מוביל ולאחד כזה שכולם מחכים למוצא פיו.
במרץ 2003 החליטו "בידיעות אחרונות" לשים על ראשו של לפיד סכום אסטרונומי כדי להחזירו לסוללת הכותבים הבכירים במוסף "7 ימים". חודשיים מאוחר יותר הוא כבר חתם על הסכם פרסום ארוך טווח עם בנק הפועלים בשכר של 200 אלף דולר לשנה. לקראת סוף 2004 עלתה על המסך הדרמה "חדר מלחמה" אותה יצר וכתב בתמיכה מלאה מהזכיינית שלו.
סביר מאוד כי לפיד ימשיך להתקדם ברמה ההיררכית המקובלת, אך נראה כי שום דבר לא ימנע ממנו בעתיד להתחרות על תואר המנהל הישראלי החזק ביותר בעולם התקשורת. כיום לפיד הוא בעל ההשפעה המרובה ביותר בעיצוב הדמויות והתרבות הישראלית דרך העין הטלוויזיונית הממוצעת. עם זאת, שיאי הכוכבות שלו יימשכו רק ובמידה ויישמרו יחסי הכוחות שלו עם המרואיין המגיע מהשכבות החלשות עם סיפור חיים מצמרר אל המנחה שתמיד יהיה הישראלי היפה.
אייל קיציס: הוא חייב להיות הארז טל הבא. מצחיק מרענן ויש לו חברים קרועים שבטוח יבואו לעשות בלאגן. אחרי "שארץ נהדרת" תרד קיציס יהיה הכוכב.
מודי בראון: הוא אמנם ישב על משבצת העיתונאי אבל יגיש תוכנית אירוח אלטרנטיבית עם מעט ג'ל והרבה פן ובעיקר עם ג'אם שסנים ואורחים מגניבים לצד ראיונות עומק עם קריצה לתוצאות "הווינר".
ציון ברוך: קומבינציה לעממיות של דודו טופז ולרב גוניות של יצפאן. עשר שניות אחרי "שמה קשור?" יתלו את המיקרופון, ציון ברוך כבר יבנה סיטקום ישראלי משופע בדוגמניות וערסים סטלנים, יהיה שמח.
אסי כהן: אל תתפלאו אם הוא יגמור כצביקה הדר הבא. אבל מה דעתכם עליו כדמות המפתח "בסופרנוס" הישראלי? מפגשי פסגה במלונות פאר, דרינקים של ציאניד בתא המעצר ובוררויות בקפה השכונתי. הכול בדרמת הפשע "אסי".
נא להמתין לטעינת התגובות
