המבוכה הגדולה
הרמב"ם כתב את "מורה נבוכים" לפני 800 שנה. מאז הספר הוחרם, פּוּרשן, השפיע על המחשבה היהודית, ובאלף שלנו – עלה לרשת. מה היה אומר הרמב"ם לו היה יודע ש"המורה" באינטרנט?
לכאורה מצטיירת כאן תמונתו של ספר שמעמדו כקונצנזוס ברור לכל, שמרגע כתיבתו רואים בו הכל אבן פינה לכל מחשבה, ולא פחות חשוב מזה של ספר המבקש בעצמו להיות כזה. אחרת כיצד ניתן להסביר את השפעתו הרבה ותפוצתו העצומה? אך התמונה מורכבת יותר. מרגע שהחל להיקרא עורר הספר מחלוקת עצומה, שנמשכה על פני מאות רבות של שנים, אפילו עד למאה ה-19 וה-20, ושבשיאה בימי-הביניים אף איימה לפלג את יהדות הזמן.
מתנגדיו של הרמב"ם סברו בלהט כי הספר פילוסופי מדי, רציונלי מדי ורדיקלי מדי ועלול לערער את יסודות האמונה ולזרוע בלבול וריחוק מדרך התורה. עד כדי כך הגיעו הדברים עד שחרמות הוטלו על הספר, וב-1233 אף הועלה הספר על המוקד ע"י האינקוויזיציה. כיום הפולמוס שכך, ואולם עד עתה חלות בחוגים רבים הגבלות חמורות על קריאתו והוא רחוק מלהיות חלק הכרחי מקריאת החובה של כל אדם יהודי.
אך לא בכך מסתיימת מורכבותו של הספר ושל תולדותיו. הספר כולו עטוי ארשת סוד. לא זו בלבד שהרמב"ם סבר שתכניו של הספר
את הבּוּרים והמבולבלים, כלשונו של הרמב"ם, תרתיע לשון הספר, המבנה המבוכי שלו והקריאה המורכבת שהוא מצריך. הוא אף דרש בכל לשון כי קוראיו יימנעו מלפרש אותו (מה שכצפוי לא מנע מאינספור פירושים להיכתב) וכי מי ש"לא ימצא בו דבר המועיל לו כלל", שפשוט "יחשוב כאילו הספר לא חובר". ברור לפיכך שמשאת נפשו של הרמב"ם היתה רחוקה כרחוק מזרח ממערב מרצון לראותו מופץ לכל ונקרא על ידי כל.
והנה, כעת נמצא הספר הסודי הזה ברשת, נגיש לכל בעל מחשב, בקצות האצבעות, במרחק גוגל. לפני כמה חודשים הועלה לאינטרנט אתר חדש ומכובד, שנבנה על ידי חברת אינפומד, ובו התרגום החדש שערך לספר (שבמקורו נכתב בערבית) פרופ' מיכאל שוורץ, במתכונת שמאפשרת כמובן גם לערוך חיפוש נוח בספר. בכך הוא מצטרף לאתרים נוספים ברשת בהם ניתן למצוא תרגומים ישנים יותר של הספר.
היתכן? ספר שכה מבקש להגביל עצמו מפני קריאתם הלא זהירה של ההמונים במרחב הידע הפתוח ביותר? ידע המיועד רק לבני המעלה במקדש הדמוקרטיזציה של הידע? הכיצד לא מזדעקים כל שומרי אמוני ישראל מן הפרצה? ומה יהא כעת על מורה הנבוכים בסביבתו החדשה? האם נגישותו המתעצמת תחולל פתע מהפכה בניגוד לכל ציפיותיו של הרמב"ם?
פרופ' מנחם לורברבוים מאוניברסיטת תל אביב מרגיע אותנו ואת הרמב"ם בכך שאין בעצם בשורה בעצם חשיפת הידע. עצם כתיבתו של הספר – בניגוד נאמר להרצאתו בעל-פה, מורה לתלמיד – היא כבר ראשיתו של תהליך האקזוטריקה – תהליך הפוך לאזוטריקה – כלומר תהליך של הפצת הידע ופריצתו את מעגל הסוד. העתקת כתבי היד, התרגומים, הפירושים, ההדפסה של הספר, מיקומו על מדפי הספריות, כל אלה כבר עשו די להנגשתו ולהפיכתו לנחלת הציבור, באופן שהאינטרנט מהווה אולי רק את שיאו. הרי יהיה קשה להבין כיצד רעיונות משל הרמב"ם הוטמעו באופן כה עמוק, אלמלא הספר כבר יצא מגדריו של חוג מצומצם הרבה לפני שמישהו העלה בכלל על דעתו את הסייברספייס.
העניין העיקרי לדברי לורברבוים בהעלאת הספר לאינטרנט הוא בעיוות העקרוני שיש באינטרנט, בתור מרחב של ידע דמוקרטי, לא מוסדר, אל מול התפיסה האריסטוקרטית של הרמב"ם. לדידו של הרמב"ם, דמוקרטיזציה כזו של הידע אינה אפשרית, שכן רובם המכריע של האנשים לא יבינו את המידע, ולא יוכלו לרכוש ידיעה אמיתית. ואף גרוע מזה – הרמב"ם סבור כאמור כי פיזורו של הידע מזיק, שכן הוא מערער את יציבות הידע, החיונית לאוריינטציה האנושית בעולם, ומכאן גם את היציבות הפוליטית.
תקופתו של הרמב"ם דומה בכך במידה רבה לתקופתנו: גם היא מתאפיינת במעין התפוצצות מערערת יציבות של ידע – אריסטו, אפלטון, פרשניהם הערבים, עומדים לפתע מול המסורת הרבנית וצריך להחליט מה בעל ערך ומה לא. התערערות הידע המסורתי מחייבת פרוייקט של שיקום היציבות. המבוכה בפני הידע היום עצומה מתמיד ולבושה הוא מתוחכם הרבה יותר, אך בבסיס מורה נבוכים מבקש להיות תגובה לתהליך הזה, לא להשתלב בו. תגובה למבוכה, שהיא התנאי הראשון לתלמיד – שיהיה נבוך. שידע שאיננו יודע.
לורברבוים סבור, שההעלאה לרשת של הספר רק תורמת למבוכה הזאת אל מול הידע: ההעלאה שלו לרשת רק משלבת אותו כחלק מאותו משחק של ידע פרוץ חסר היררכיות וסדר. לכן הספר דואג מלכתחילה שלא יבינו אותו – הרמב"ם ערוך היטב להפצתו – ולכן האינטרנט לא באמת "מזיק", שכן בגלל האופן בו הספר נכתב מלכתחילה, כל שהאינטרנט מאפשר הוא ידיעה אינפורמטיבית ולא הבנה. מי שיתקל בספר, או למעשה בחלקים מצומצמים ממנו, בעת שיטוט מקרי, או אפילו בחיפוש מכוון באתר הספר, יזכה לכל היותר לדעת מה הרמב"ם אמר בעניין כזה, או מה אמר בעניין אחר. אך מהות הספר, הסוד האמיתי שלו, מצוי בחוויה של רכישת הידיעות שנובעת רק מן הקריאה המלאה והמעמיקה של הספר, כסימולציה של לימודי תלמיד אצל מורה, בשיחה המתמשכת שהתלמיד הנבוך עורך עם מורה הנבוכים. רק אז "תוצץ לו האמת".
גם פרופ' משה הלברטל מהאוניברסיטה העברית מדגיש את הבלבול שיוצר שפע המידע באינטרנט. הבעיה אינה עצם הפצתו של הידע, אפילו לא הגודש שלו ברשת, אלא כיצד מסדרים אותו – כיצד שולטים במידע ומארגנים אותו. כאשר מורה נבוכים נכנס לתוך הרשת המבולבלת הזו, הוא אינו נחשף. היפוכו של דבר – ככל שהוא אינו מובן בגרסתו המודפסת והכרוכה, הרי שבמפגש האינטרנטי עמו הוא יהיה מובן אפילו פחות. הלברטל מטעים, כי בכך למעשה מתממשים מאווי ההסתרה של הרמב"ם באופן אידיאלי – הוא מחריף את האזוטריות של הספר, והופך בכך למקום המושלם להסתיר אותו.
אפשר אולי להציע את האינטרנט כמקום היבלעות כה מוצלח בדיוק משום שהוא מאחד את שני מובניה של האזוטריות – מובנה כמעגל הסוד המוגבל והמדיר, ומובנה השכיח יותר כיום כשוליות קיקיונית. העלאה של טקסטים לאינטרנט לא מבטיחה כי איזשהו ידע יתגלה, היא רק פותחת לכך פתח, היא רק משאירה עקבות, עקבות של ידע שיכולים באותה מידה להסתירו ולגלותו – המתח של הסוד המחכה לחשיפתו.
מבנה הספר הקופצני, ההיפרטקסטואלי, שהקריאה מן ההתחלה עד הסוף אינה ממצה אותו אלא נדרשת בו הליכה בשבילים רבים ובלתי צפויים, מזכיר לנו את טיול הידע האינטרנטי. אמנם, כפי שמעיר בצדק הלברטל, במקרה של מורה נבוכים הטכניקה הזאת מבקשת להסתיר, בעוד שבאינטרנט היא גילומו של הניסיון לחשוף ולייצר את המשמעות.
ואולם, בנימה חיובית משהו, נדמה שהמפגש המחודש עם מורה הנבוכים על גבי הרשת, מפגש שבעיקרו ישאר כנראה מפגש של מבוכה, יכול אולי להציע גם מפגש של הרכבה מחודשת של המורה, הרכבה עכשווית, שעשויה לייצר חוויה חדשה, סוד חדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
