פגע וברח
נכון, פחות משישה אחוזי רייטינג. נכון, זה שודר בערוץ 10 הנאבק. נכון, עם אהוד יתום וגליה אלבין לא בונים נבחרת מנצחת (אבל בשביל זה הביאו את מגריזו). ובכל זאת, יירוטה של "דה שואו" אחרי שתי תוכניות היה עדיין די מהפכני. לפניכם סקירה של עוד כמה חברות של כבוד בהיכל ההשפלה של הטלוויזיה הישראלית
עלייתה ונפילתה: עלתה בסוף 2004 ובקושי זכתה לחגוג את סילבסטר 2005. שש תוכניות והדלת נטרקה סופית על הסלון של הקמיצ'לים. מי חתום על הכישלון: זכיינית ערוץ 2 רשת, המפיק עמי אמיר, הכוכב הראשי ישראל קטורזה, הדיאלוגים הצולעים וכמובן הצופים שלא הבינו הפוך על הפוך מהו. סתם, נראה לכם?
התנאים האקלימיים: סדרת האם "משפחת קומאר" דווקא מצליחה במולדתה ובעולם. גם הקאסט נראה מבטיח למדי: המוכתר של הקולנוע הישראלי לצד קומיקאי שטרם נטחן עד דק על מסך הטלוויזיה. מאידך, רצועת ערב שבת נחשבת מלכודת מוות לכל תוכנית כמעט (טוב נו, לא כולל יהורם גאון ו"ארץ נהדרת").
הסיבות: האמת, לא לגמרי ברור. "קמיצ'לי" היתה תוכנית גרועה, אבל גרועות ממנה שרדו שנים על מסך הטלוויזיה. את קמיצ'לי הרגו הביקורת, השחקנים שחטפו רגליים קרות אחרי פחות מדי תוכניות ואווירת האימה ששררה אז במסדרונות רשת על רקע המכרז הקרב ובא.
חצי נחמה לסיום: שיתנחמו במטבע הלשון הברנז'אי שהותירו אחריהם - "לקמצ'לי", כלומר לתרגם הפקה של מאה אלף דולר לעשרה אחוזי רייטינג.
הדוגמה הטרייה והצוהלת מכולן. גרסה דה-לה שמטה של פורמט בינלאומי מצליח, שכולל את כל מרכיביה של נוסחת הפלא הערוץ שתיימית: סלבס + מוזיקה + שופטים + סט מושקע + פרומואים נוצצים. מה פה כבר יכול להיכשל? ובכן, הכל.
עלייתה ונפילתה: שתי תוכניות ו-4,000 פרומואים , ויאללה - בחזרה לתיאטרון באר שבע. מי חתום על הכישלון: ערוץ 10, המפיק אסף גיל, החתול שמיל ואסף שניידר, ירון טן-ברינק ואהוד אשרי, שלא ידעו לשים את האצבע על מה שהעם רוצה. טוב, צוחקים איתכם.
התנאים האקלימיים: פורמט מיובא שכאמור לא יכול ליפול, ערוץ שהרייטינג שלו בעלייה (ותודה ליעקב ולמיקי) ואושיות נחשקות כמו קרין מגריזו ואנחל בונני, לצד אושיות ביזאר מסקרנות כגון גליה אלבין ואהוד יתום.
הסיבות: בעיקר-בעיקר הפתיל הקצר של ערוץ 10 שלא נתן לעדן הראל ולגילי מוסינזון להוכיח שנאמבר חזק יכול להביא רייטינג דו-ספרתי. מצד שני, כשבכל שבוע נשאבים מהכיס שלך מאה אלף דולר, אז שהמוזות יסתמו כבר. וגם: התחרות מול פארקר, באסטון ושארפ, שהרי ידוע, מכבי תמיד מנצחת. וחתול אחד יותר מדי.
חצי נחמה לסיום: הרייטינג היה יכול לרדת עוד. מה יש פחות מ-5.6 אחוזים? למשל, שני "פיק אפ". אפשר גם להתנחם בקריירה החדשה של אנחל.
התוכנית שהוכיחה שקובי מידן יכול לעשות משהו יותר משעמם מ"פגישה לילית". אסופת קצינים במיל' ובוגרי תנועות נוער, שרצו פעם אחת ולתמיד לנצל את הטלוויזיה כדי לעשות משהו טוב, לשנות, לעזור, להשפיע, לתרום. בקיצור, יותר משעמם מ"פגישה לילית". תודה , כבר תרמנו במשרד.
עלייתה ונפילתה: שרדה את העונה כולה, כמעט בלי צופים ויותר מכך - בלי שאף אחד ממשתתפיה יזכה לפינה בערוץ הספורט. אה, כן היתה הערבייה הזאת. ובתוך כך, מערכת "פרומו" מכריזה על מבצע: מי שיזכור מי היה הזוכה במקום הראשון יזכה בפינה ב"קפה טלעד".
מי חתום על הכישלון: טלעד מנוחתה עדן, המפיק עמי אמיר (פעם שנייה במצעד! ), אולפני הרצליה ויותר מהכל אולי - הישראלים גבוהי המצח, שחושבים שמעשים טובים בטלוויזיה זה ציני ומניפולטיבי. אלא אם הם מגיעים מדודו טופז כמובן.
התנאים האקלימיים: הימים ימי מכרז הם, וכל פריים שמריח מפריפריה, ממיעוטים ומתרומה לקהילה, מוצא במהרה את דרכו לפריים טיים. טלעד עוד לפני כן לא התבלטה במסך נוצץ במיוחד, והתוכנית הזאת בהחלט שמרה על הגחלת.
הסיבות: כי זה היה אנטי טלוויזיוני, כי זה עלה שנייה אחרי שאיתן שוורץ המריא לניו יורק, כי טלעד ובעיקר - כי זה היה ה-כ-י מ-ש-ע-מ-ם. חצי נחמה לסיום: גם ב"השגריר" כבר מבינים שציונות זה הכי שנה שעברה.
השימוש הכי מוקצן במושג דרמה-קומית יומית. בפועל דרמה לא היתה פה והדבר הקומי ביותר היה ה"משחק" של בר רפאלי. "פיק אפ" היתה התשובה של ערוץ 10 ללוח השמרני של ערוץ 2. ובכן, הניתוח נכשל והחולה עדיין גוסס.
עלייתה ונפילתה: בעצם, אם חושבים על זה, "פיק אפ" מעולם לא הצליחה להתרומם. איך היא שרדה את כל העונה? בניגוד ל"דה שואו" היא דווקא נהנתה מרוחב לב בערוץ 10. עכשיו תחליטו אתם איזו אופציה עדיפה.
מי חתום על הכישלון: ערוץ 10, אולפני הרצליה (יש כרטיס מועדון?) והקהל הישראלי שלא מתחבר להומור בריטי אנין ויוקרתי, כאילו? !
התנאים האקלימיים: בחוץ קיץ, אולם בערוץ 10 עדיין קפוא. אז למה לא נביא אותה באיזו טלנובלה שובבה בלב הפריים, כנגד ההיגיון, כנגד כל החוקים, ונעקוף את ערוץ 2 מלמטה?
הסיבות: "פיק אפ" היתה כמובן סדרה מאוד מאוד גרועה. היא גם נפלה קורבן לכך שהיא עלתה כבר אחרי הגל השני והמודע לעצמו של הדרמות היומיות ושגם אותו היא ניסתה לעקוף בקריצה. אבל הבעיה האמיתית היתה היותה בלתי ממותגת ובלתי מאופיינת בעליל. למי זה מיועד? לילדים? לעקרות בית? לברנז'ה? ולמה זה בתשע בערב? לא בטוח שאפילו ששי קשת יודע את התשובה.
חצי נחמה לסיום: ברוריה פסקל, ברור.
האמא הגדולה של הכישלונות הטלוויזיוניים הישראליים. טוק שואו ססגוני עם צביקה הדר, שצולם בתיאטרון ירושלים ונכשל אפילו במושגי טלעד.
עלייתה ונפילתה: תוכניות ספורות בלבד הספיקו לעוזי פלד כדי להסיר את התוכנית מלוח השידורים המחושב והמדויק של טלעד.
מי חתום על הכישלון: טלעד, צביקה הדר והמפיקה טמירה ירדני. בהתחשב במצבם הנוכחי של ירדני והדר לעומת מצבה של טלעד-נראה שטלעד קצת יותר.
התנאים האקלימיים: השנה היא 1995, וצביקה הדר הוא הדבר החם של השעה. אמנם רק בז'קט מנומר, אבל בטלעד לא היססו להמר. כשנחת בחיקם יום שישי, תוכנית הבידור המרכזית הוטלה על כתפיו הרחבות אך הבלתי מנוסות של ז' וז'ו חלסטרה.
הסיבות: אף אחד לא זוכר, והאמת ממרחק השנים ועל רקע זינוקו המטאורי של הדר זה לא באמת משנה. סתם תוכנית בידור לא מצחיקה ולא עובדת, שהעובדה שהיא היתה מוקלטת, ועוד מול קהל ירושלמי, לא עזרה לה.
חצי נחמה לסיום: המסר האופטימי: אף כישלון אינו גורף ומכל נפילה אפשר להשתקם. ובמילים אחרות: דטנר, יש עוד מצב לתוכנית בערוץ 2.
עוד לפני שהפך לדוקומנטריסט מוערך עם התמחות באזורי מלחמה, איתי אנגל הגיש את חלוצת הריאליטי הציוניות - "החפרפרת", אימוץ של פורמט ריגול בלגי מצליח (ייתכן שמדובר בהכשלה מכוונת? ). אפשר לומר ש"החפרפרת" הקדימה את זמנה ואפשר לומר שזמנה איחר אותה.
עלייתה ונפילתה: ז'אנר הריאליטי הפציע בישראל ב-2001. אם זה היה תלוי ב"החפרפרת" הוא גם היה נגמר באותה שנה. רק שלוש שנים אחר כך העיזו פה לשוב ולנסות לחזור למציאות.
מי חתום על הכישלון: קשת, שמסע היחצנות האגרסיבי שלה לא עבד הפעם, "פרלייט הפקות" והבלגים (הם לפחות לא ניסו לעזור).
התנאים האקלימיים: ואקום ענקי בכל הקשור לז' אנר שהולך וכובש את העולם, כשסוף סוף מישהו מחליט להרים את הכפפה ולתת לנו טעימה ממה שכל כך טוב למכרינו שמעבר לים. זו הרי לא תהיה הפעם הראשונה ובטח לא האחרונה שאנחנו מעתיקים.
הסיבות: חמש שנים אחר כך אנחנו שקועים כל כך עמוק בגל הריאליטי, שממש לא ברור איך "החפרפרת" לא הצליחה. היום, ככל הנראה, היה מדובר בלהיט עתיר חסויות ופרסומת זהב עם יאיר לפיד בתוכנית הסיום. בטח ובטח כשהאמא היא קשת.
חצי נחמה לסיום: איתי אנגל התפנה לתור את עיראק.
אם ראיון אצל אילנה דיין כשאתה סרן ר' או פגישה עם שלי יחימוביץ' כשאתה בעל הון נראים מפחידים, הייתם צריכים להתארח בתוכנית האירוח הנינוחה של מירי שילון.
עלייתה ונפילתה: אי שם ב-1998 החליט האיש הכל יכול של הטלוויזיה - דאז, כל כך דאז - דן שילון, שהגיע הזמן לייסד חברת הפקות משלו. הטאלנט הראשון שלו, כמה מפתיע, נשא את אותו שם משפחה. הוא אפילו גר איתו. ומה טוב יותר מקשרים נושנים ברוממה כדי לדחוף לאורי פורת 40 תוכניות.
מי חתום על הכישלון: אורי פורת, מנכ"ל רשות השידור, הגוף הקולט, המפיק שילון והמנחה שילון.
התנאים האקלימיים: תוכניות אירוח היו אז הבון-טון של התעשייה. למען הקוראים שמתחת לגיל 20 - משהו כמו הריאליטי היום. נגיד מעגל נולד. ואם כבר מעגל, אז האיש שעמד מאחורי ההמצאה, ושנדמה אז שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב - אנחנו מדברים על לפני כמעט עשור, כן? משהו כמו ארז טל של היום. אה, בעצם כבר לא - עמד גם מאחורי התוכנית הזו.
הסיבות: אין דרך יפה לומר זאת: מירי שילון מפחידה.
חצי נחמה לסיום: "לא נורא מירי, אם לא הצלחת לבד, תמיד אפשר לעשות תוכנית יחד. כן, זה רעיון נהדר. יחד בטוח נצליח" (משיקים כוסות יין אדום, על רקע השקיעה בקיסריה. המשך יבוא).
וההמשך אכן בא. תוכנית האירוח המשונה של השילונים הוכיחה שזוגיות טובה בהחלט אינה שווה לטלוויזיה טובה, וסימנה את ירידתו הסופית של האייקון הגדול של ימי ראשית ערוץ 2 ממרכז הבמה. שילון הספיק מאז לרדת מהארץ, לחזור, ועכשיו הוא מועמד לתוכנית בקול ישראל. מה הלאה, חדשות הוט? טור בנענע?
עלייתה ונפילתה: במספרים: שש תוכניות. ובמספרים של טלוויזיה: משני אחוזי רייטינג לאחוז וחצי.
מי חתום על הכישלון: ערוץ 10, ענני תקשורת, דן ומירי והציבור הישראלי שהעדיף באותה המשבצת את הזוגיות הלוהטת של מיכל זוארץ ויוסי משולם.
התנאים האקלימיים: קשים ביותר. ערוץ 10, יום שישי ב-19:00 ושני שמות שכבר מזמן עשו את שלהם. דוקטור, אנחנו מצפים לנס. הסיבות: למעט אולי מסך הפלזמה שעליו התקיימו הראיונות, האשמה מוטלת כולה לכיוונם של דנשי ומירישי. הדינמיקה הזוגית שהיתה אמורה להחזיק את התוכנית כולה התבררה כמאוד מאוד לא מעניינת. או כפי שמירי היתה ודאי מנסחת זאת - לפעמים סיגר הוא רק סיגר.
חצי נחמה לסיום: כנראה לא נראה בקרוב את מירי בטלוויזיה. בנוגע לדן. . . אה . . . אמממ . . . טוב , לא תמיד יש נחמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
