"אני לא מסתיר כלום, הכל שקוף"
אחרי שהותקף השבוע בתקשורת בעקבות העובדה שהפך לעורך דינו של ארקדי גאידמק, אותו ראיין לפני מספר שבועות, רונאל פישר עונה למבקרים: "אם האופציה העדיפה בעיני מי שלא יהיה היא שהוא פנה אלי כי ראיינתי אותו והכל זה שחיתות אחת גדולה, זה מצויין, זאת אופציה שאין לי שום בעיה איתה". ראיון
לעו"ד רונאל פישר קצת נמאס מעצמו. בתקופה האחרונה קשה שלא להיתקל בשמו בתקשורת, בין אם בקשר לסדרה שלו ושל מיקי רוזנטל ב"קשת", "גברים בשחור", ובין אם בעניין לקוחותיו רמי הפרופיל, שהאחרון שבהם הוא איש העסקים ארקדי גידאמק, אותו ראיין פישר אך שבועות קודם לכן. ולא, זה כבר ידוע, הוא לא רואה בכך טעם לפגם לייצג אדם שפגש רק זמן קצר קודם לכן בתכנית הראיונות שלו. זה בגלל שבשביל פישר, עד לפני כעשור תחקירן ועיתונאי חד במיוחד, עיתונות היא לא יותר מאשר זיכרון רחוק. למה שהוא עושה כיום על המסך שלכם הוא מסרב להתייחס כחלק מאותו המקצוע.
"אני את הפרק בחיי שעוסק בעיתונות סיימתי", הוא אומר כבר בתחילת השיחה,
אז למה בכל זאת אתה מסכים לבקשות האלה?
"אני יודע איך זה ישמע, אבל זה באמת ככה, מבחינתי זה בדיוק כמו שמישהו יפנה ויבקש ממני תרומה".
אתה לא נהנה מזה?
"באותה מידה שאני נהנה מתרומה. בכל דבר שאני נותן אני גם לוקח. יש מידה של הנאה בלחטט בחיים של אחרים, בסיפורים של אחרים, אני חושב שאני גם יודע לשאול שאלות. זאת לא מלאכה זרה לי".
וזה תורם לך מקצועית, כלכלית?
"זה פוגע בי. זה לא טוב לעורך דין להיות בתקשורת כל הזמן".
אני לא קונה את זה. אתה אומר שאם התקשורת היתה עוזבת אותך לנפשך היית רוצה להיות עו"ד אפרורי מן השורה?
"אני לא חושב שזה אפרורי. בעיקרון, על הסקאלה שבין לא להיות בתקשורת לחלוטין ובין להיות הרבה מאוד בתקשורת, אם אין ברירה וצריך להחליט, אז עדיף לא להיות בכלל. אבל הרי זה לא ככה. זה נמצא איפה שהוא על הסקאלה, בין להיות יותר בתקשורת או להיות פחות. אני חושב שבעיקרון תקשורת מזיקה לעורכי דין".
ואיפה אתה ממוקם על הסקאלה שבין עיתונאי לבין עורך דין?
"אני לא עיתונאי בכלל. לי אין קריירה עיתונאית, זה לא מעניין אותי. אם תהיה מחר תכנית "גברים בבורדו", או "המפצחים בירוק" או "עשרת הדיברות של המוסלמים" זה לא עושה לי כלום. כמו שאני יוצא לדוג, אני עושה את זה. אף פעם מעולם לא יזמתי פנייה כזאת, אין לי רעיונות, אני לא פונה לטלוויזיה ומציע הצעות. בכל המקרים כולם בלי יוצא מהכלל אני לא קובע את מי מראיינים כי כששואלים אותי אני אומר שזה לא משנה".
פישר כל כך מתעקש על הנקודה הזאת, שכמעט אפשר להאמין לו שהוא לא רואה את עצמו כאייטם. "יש תנועה מתמדת של מידע שקשור אלי," הוא אומר, "זה לא שאני עוצר בתוכי מידע, אין לי מה להגיד שלא אמרתי. אם אני מייצג את מפלגת העבודה, את יעקב העליון או את גידאמק, אני לא מסתיר כלום. הכל שקוף".
כל הסיפור עם גידאמק לא היה בדיוק שקוף. פגשת אותו כמראיין, ראיינת אותו ועכשיו הוא לקוח שלך.
"יש בעיה עם זה? מה הבעיה? יש לך ריח לא טוב באף בגלל זה? תסתמי אותו. לי אין. אנשים שעובדים איתי יודעים שכאשר אני טועה אני אדם שיודע להתנצל, אני אדם שמחמיר עם עצמו. אבל אני לא יוצר את הערכים את המוסר והעקרונות שלי על בסיס מה שמסריח באף לך או לכל אדם אחר. אני עושה את זה על הבסיס של הערכים שלי והדברים שגדלתי עליהם. לכן מבחינתי, כשאני הולך עם מיקי (רוזנטל) או עם כל אדם אחר, ומשוחח עם אדם בין במסגרת ראיון או במסגרת של שיחה פרטית, אני באותו רגע עסוק רק בעניין שבגינו מנוהלת השיחה. לכן כל הבעיות של מי שזה לא יהיה עם העובדה שיתכן שכשישבתי עם גידאמק עשיתי שיקולים זרים זו בעיה רק של מי שחושב כך.
"לי, רונאל, פנימה, אין ולא היו יכולים להיות שיקולים זרים. השיקול היחיד הטלוויזיוני הוא הסיפור של גידאמק. כשיצאנו לראיין אותו, ואמרתי את זה גם בתכנית, גידאמק מעניין אותי בהקשר אחד ויחיד - לא רציתי לשאול אותו שום שאלה ולקבל ממנו שום תשובה, רציתי רק דבר אחד - לגעת בו פיזית, כי הוא מחזיק בחשבון הבנק שלו את התל"ג הלאומי של מדינת ישראל. אמרתי אז גם למיקי ולכולם שזאת הסיבה שאני הולך. הראייה היא שלא שאלתי אותו באמת כלום וגם היום אני לא שואל אותו כלום.
"אני לא חושב שבראיון טלוויזיוני כזה או אחר אתה יכול להעמיק איתו. כל מה שהיה לו לומר הוא אמר, הוא רואיין, לא היה בזה סקופ לראיין פעם ראשונה את גידאמק, כלום. סתם חיטוט בעוד סיפור. גידאמק, ירון לונדון, אסי דיין, רני רהב, אני לא הצעתי לראיין אף אחד מהם כי זה לא מעניין אותי. לכן מבחינתי זה נקי וישר לחלוטין.
"גידאמק, מסיבות השמורות עימו, החליט לראות בי באותו ראיון אדם עוין, והוא גם הביע את זה, הוא לא אהב אותי אז וכנראה לא אוהב אותי כל כך גם היום. אז כיוון שבני אדם אצלנו לא אוהבים לפרגן, האפשרות שמא הוא פנה אלי בלי קשר לראיון אלא כי אמרו לו 'רונאל הוא עו"ד טוב, הוא מסוגל לטפל בעניינים שלך כראוי' ולכן הוא פנה אלי. זאת אופציה שלא תעלה על הדעת, אבל אני מציע גם את האופציה הזאת. אם האופציה העדיפה בעיני מי שלא יהיה היא שהוא פנה אלי כי ראיינתי אותו והכל זה שחיתות אחת גדולה, זה מצויין, זאת אופציה שאין לי שום בעיה איתה".
בוא נניח שאני מאמינה למה שאמרת עכשיו, ושהוא פנה אליך כי אתה עו"ד טוב. למה שתיקח אותו כלקוח?
"למה לא? אני מאוד מאוד נפעם, נרגש, מעריץ, מאמין ואוהב אנשים שתורמים מהכישורים, מהיכולת ומהכספים שלהם למען הכלל. אם היתה לי ברירה - לבקש מאדם כלשהו שיתרום מכישוריו כליצן שהולך על חבל כדי להצחיק ילדים או לבקש מגידאמק תרומה של 100 אלף דולר - אני מעדיף תרומה של 100 אלף דולר. בעיני, העובדה שהאדם הזה תורם כל כך הרבה כספים למדינה, זה דבר מאוד נחשב".
היו דיבורים על כך שכספו הגיע בדרכים לא כשרות. זה מכשיר אותו בעיניך?
"זה לא קשור. גידאמק לא הורשע מעולם בדבר ואפילו מעולם לא הואשם. אז אם את רוצה לחיות עם הרכילות של הסיפורים סביבו, אחלה. אני יכול לתת לך עוד כמה אנשים שהיו עליהם סיפורים, גם עלי. בינתיים העובדות הן כאלה שמדובר באדם שגליון ההרשעות הפליליות שלו נקי יותר מאשר זה של כמה אנשים שמדברים עליו ומצד שני הוא תורם יותר מהם".
אז אתה מייצג אותו כי הוא תורם?
"לא, אני מייצג אותו כי יש לו שורה של עניינים שזקוקים לייצוג בישראל".
כמה הוא משלם לך, אגב?
"כמה שיותר".
ובמספרים?
"נראה לך?".
יכול להיות שפישר לא תמיד היה כזה. פעם, כעיתונאי חוקר שחתום על כמה סיפורים גדולים במיוחד, כמו התחקיר בעניינו של פרופסור רחמילביץ', הסיליקון בחלב של "תנובה", או סיפור תרומות הדם של האתיופים, שהדם שתרמו נשפך בחשד שהם נשאי איידס. אבל אז הוא הרגיש שמיצה את העיתונות ופנה לעריכת דין.
"הסיבה העיקרית שפניתי לתחום המשפטנות היא העניין. בשלב מסויים בחיי היתה לי תחושה שאני ממוצב לא נכון מהבחינה הזו שכשאתה עוסק בסוג העיתונות שאני עסקתי בה, אתה מן הסתם קשור יותר בתביעה מאשר בהגנה. כיוון שהאופי שלי הוא יותר להפוך צפרדע לנסיך מאשר להפוך בני אדם לצפרדעים, היה נדמה לי שהמיצוב שלי לא נכון וזה היה מניע חשוב בהחלטה לעזוב את העיתונות. מידת הרחמים אצלי חשובה יותר מכל, ובברירות בין לערוף ראשים של בני אדם או לשקם אותם, אני מעדיף את הברירה של השיקום.
עריכת דין היא לא בדיוק שיקום.
"במהות, ההבדל בין הסניגוריה לתביעה, התביעה אחראית על אכיפת החוק והענשת אלה שפעלו בניגוד לחוק. סניגור מגיע משני מקומות - אחד, מהמקום שבו הוא טוען שהאדם לא עשה את זה, והשני אפילו אם האדם עשה את זה ראוי שהענישה תתפוס כיוון של שיקום, מחילה, צ'אנס שני. אני מרגיש יותר נוח שם. זה הבית העיקרי שלי.
"אני אנטי ממסדי במהות שלי וראיתי בעיתונות ביטוי לעבודה אנטי ממסדית. אגב, אחת הסיבות שלא מצאתי בסופו של יום את מקומי בעיתונות והלכתי לדרכי היא משום שחשבתי וגם אמרתי שהעיתונות בארץ היא ממסדית מדי. עד היום אף אחד לא עשה אפילו לא תחקיר אחד שבעקבותיו זוכה אדם, שהיתה בו ביקורת על המשטרה או הפרקליטות, וזאת סיבה טובה בעיני לא להיות שם.
קצת מצחיק שאתה אומר שאתה אנטי ממסדי באופי שלך. תסתכל על עצמך עכשיו - עו"ד עשיר, מייצג את גידאמק, חבר של רני רהב.
"ולמה אני בצד של הסניגוריה? כי אני מאמין שצריך תמיד לבדוק ברצינות ובתום לב האם אדם באמת ביצע את הדבר וגם לבחון ברצינות את שאלת הענישה. למה אני בוחר בצד הזה? לדעתי זאת סגירת מעגל, כיוון שאני אדם אנטי-ממסדי, מבחינתי התפיסה של ענישה והחמרה ואשמה היא גישה ממסדית ואני לא שותף לה".
אז אתה מרוצה מהמקום שלך עכשיו?
"לא. אני מאוד לא שבע רצון. אני עובד 27 שעות ביממה. כיוון שביממה יש 24 שעות, אני גונב שעות מהיממה הבאה, יש לי חוב לבורא עולם. אני עובד כמו טיל לאו, אני לוקח עניין ועד שאני לא כותש אותו עד דק אני לא מניח לו, והמחיר של זה הוא עצום.
"אז אם בתקופתי בעיתונות הגעתי כמעט כל תחקיר למיון בגלל הלחץ והאחריות העצומה, וחשבתי שבעריכת דין יהיה לי יותר קל, היום אני יודע שזה רק יותר קשה. כשאני מביט בסוף היום על החיים שלי, זה די עלוב. אבל מצד שני אני לא יודע לעשות את זה אחרת. אני נורא מקנא באנשים מאוזנים, שיודעים ללכת לבריכה בבוקר, לעשות כושר, ללכת לתיאטרון. אני לא. אני חץ למטרה. והמחיר של זה גבוה".
בשביל מה אתה קם היום בבוקר, מה התשוקה שלך?
"האמת שאין לי. עשיתי כל מה שרציתי. אני רוצה לסיים לעבוד על הדוקטורט שלי אבל זה לא במונחים של תשוקה. אין לי שום דבר שאני יכול לדבר עליו במונחים האלה. אני מאוד נהנה מהשיגרה, מאוד אוהב אותה".
אפשר להניח שעוד 10 שנים תעשה את אותו דבר?
"באמת שאני לא יודע".
נא להמתין לטעינת התגובות
