איש הצללים
החיבור בין הון לשלטון הוא עובדה בארצנו. צור שיזף מודאג שבקרוב נעבור את נקודת ה"אל חזור", בעיקר אם אולמרט יחזיק במשאבי המדינה. משל לדוגמא
עם דעיכתה של תקופת שרון, המאור הגדול והמסנוור, אנו מוצאים עצמנו בעידן "אנשי הצללים", החיילים הקטנים והכל יכולים שהסתופפו בתחום הדימדומים, תחת חסותו. האחד שיוצא עכשיו, בוקע מתוך גולם ההגנה השרונית, הוא אהוד אולמרט שהפך בבת אחת למועמד לראשות ממשלת ישראל.
אלא שאהוד אולמרט הוא לא סתם איש דימדומים, ולא לחינם הפך לאיש אמונו של שרון ולממלא מקומו, שכן הוא בורך בכל המגרעות של שרון, בלי אחת ממעלותיו. אם בפריעת החוק של שרון היתה חינניות של בולדוזר -מקים ועושה, פולש וכובש מפנה והורס, הרי שאולמרט יכול להתגאות בעיקר בכך שדירדר את ירושלים למצבה הנוכחי כשהיה ראש עיר מהמבישים שידעה העיר האומללה הזאת, וכפה את עצמו על רשות השידור והטלוויזה כשר ממונה שנדחף לכל מסך אפשרי כדי לקדם את עצמו - ידיד העשירים, המתעשרים והנדלניסטים.
ונתחיל במשל קטן על "מורשת אולמרט" - ידידותו המופלא עם האחים דנקנר, בעלי מפעלי המלח בעתלית ואילת, ותוצאותיה.
משפחת דנקנר חכרה מהמדינה שטחים בעתלית ובאילת, לכאורה כדי לייצר מלח. אולם נדל"ן, כולנו יודעים, משתלם הרבה יותר. בפני הדנקנרים ניצב רק מכשול קטן אחד - השטחים שהחכירה מהמדינה, השטחים שלנו, אמורים להישאר פתוחים - כך על פי תוכניות המתאר הארציות -והם כלל אינם מיועדים לבנייה. אפילו תירוץ אין לפיתוח, שהרי עוד בשנת 86' קבע מנהל התיכנון של מדינת ישראל כי אין צורך בבניה על שטחי בריכות המלח בכדי לפתח את עתלית. שום דבר אמיתי לא השתנה ב-20 השנים שחלפו מאז, חוץ מפעילותו הנמרצת של אולמרט.
בעזרתו של אולמרט, בתפקידו כשר התשתיות ותחת הנהגתו כיושב ראש מנהל מקרקעי ישראל, שונו לפתע תנאי החכירה של משפחת דנקנר ובשנת 96' אישר המינהל לדנקנרים להתחיל בבניה על השטחים בעתלית ואילת. ההסכם, שאושר יום לאחר מכן בפורום "ההנהלה המורחבת" של המינהל, נעשה ללא כל סמכות. מי שמחליט על ייעוד הקרקע במדינת ישראל הן רשויות התכנון, לא המינהל - אבל למה להיות דקדקנים כשמדובר בשטח של 1,300 דונם נפלאים עם ערכי טבע ששייכים לכולם בין המצוק למבצר של
במכתב ששלחה החברה להגנת הטבע ליועץ המשפטי לממשלה, ובבג"ץ כנגד ההסכם (שהוגש ביחד עם "הקשת הדמוקרטית") ציינה עורכת הדין של החברה כי "העיסקה תמוהה ומדיפה ריח של שחיתות". לא די שהדנקנרים לא שילמו על השטח דמי חכירה כנדרש, הם קיבלו פרס על עברינותם וזכו לקבל זכויות בנייה בשטח. אם לא די בכך הרי שההליך כולו, שהתבצע בניגוד למינהל תקין, זכה לאישור היועץ המשפטי לממשלה.
לאחר שנדרש לנושא קבע מבקר המדינה, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, כי התהליך שהביא לחתימת העסקה היה "לקוי ולא מעמיק", והעריך את שווי זכויות הבנייה שקיבלה משפחת דנקנר ב-90 מיליון דולר. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כתב בחוות דעתו לחברי מועצת המינהל כי הסכם העקרונות העניק לחברת המלח "הטבות מפליגות וחריגות, ללא מקור סמכות ותוך חריגה ממינהל תקין".
אולם לא איש כאולמרט יירתע מביקורת ציבורית ומשפטית. "אין זה מעניינו של היועץ המשפטי ללמד אותי איך אני צריך להתייחס לחשיבות של קרקעות המדינה", הגיב השר הממונה על השטחים הפתוחים של כולנו. יפה אולמרט. באמת אדמות המדינה שייכות לך. ולחבריך העשירים. שבעזרתך יתעשרו עוד. זה מה שניקרא קשר בין הון ושילטון.
אז מה בעצם הסיפור פה? סיפור קטן. הדנקנרים, שרצו לקנות לעצמם שליטה בבנק הפועלים, נזקקו לקצת כסף זמין. כדי להשיגו הם מישכנו את בריכות המלח, שכלל אינן שלהם. אבל הבריכות, תחת הגדרה של שטח פתוח, שוות רק 23 מליון דולר (על פי הסכם החכירה עצמו) ולכן נעשה מה שנעשה ולפתע ניתנו אישורי בנייה. עכשיו יכלו הדנקנרים למשכן את הבריכות של המדינה תחת שווי של כ-100 מליון דולר- והנה הכסף לרכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים.
עיסקה סיבובית קוראים לזה. הם מישכנו בריכות לא שלהם (בעזרת בבנק דיסקונט שהיה בבעלותם) על מנת לרכוש עוד בנק מהמדינה. ואולמרט עזר. אולמרט, רבים חוששים, ימשיך לעזור.
השטח שבו נמצאות בריכות המלח שמפעילה משפחת דנקנר מצפון לשדה התעופה באילת, למשל, הוא אחד השטחים הפתוחים האחרונים של העיר – מדובר בריאה מדברית בעלת חשיבות סביבתית עצומה. משפחת דנקנר, אותה אחת מעתלית, תמצא את הדרך לממש את נציב המלח לקוביית זהב עשויה בטון ואספאלט. אולמרט, כאמור, עזר ויעזור.
לא חסרות סיבות נוספות בזכותן נחשב אולמרט, בעיני רבים, לאסון סביבתי -חברתי -פוליטי מהחמורים שידעה מדינת ישראל.
ב-97' פסק בית המשפט בפרשת "החשבוניות הפיקטיביות" וקבע כי "התנהגותו של אהוד אולמרט הייתה גסה, רשלנית ודורסנית". אולמרט, חשוב לציין, יצא זכאי במשפט. כשר התקשורת חסם אולמרט את פתיחת שוק הסלולר לתחרות חופשית. התוצאה: אנחנו משלמים יותר, כמה בעלי שליטה מרוויחים מאות מליונים.
אז קדימה, תבחרו אולמרט, למה לא, פריירים הרי לא מתים. כי אולמרט יודע לחלק את נכסי הציבור לחברים עשירים על חשבוננו. אנשי החוק המנסים להגן על המדינה לא ממש מזיזים לו. ותחשבו על איטליה. גלגלו את השם ברלסקוני. קדימה. גלגלו.
סופר, עיתונאי, צלם ומטייל ידוע. לאתר של צור שיזף
נא להמתין לטעינת התגובות
