דחיפת החמאס לאיראן
התקרבות החמאס לאיראן היא אסון לפלשתינים ולישראלים. חמיס אבולעפיה מצטער על כך שמהלכיה של ישראל מקרבים את האסון הזה
תנועת החמאס, שבמקורה היא תנועה דתית לכאורה, בחרה בדרך המנוגדת בתכלית לרוח האיסלאם: דרך ההימור המסוכן. שכן ניסיון ההתקרבות לאיראן, שיוזמת החמאס דווקא בתקופה בה טהרן בחרה בתגרנות ובפרובוקציות כערוץ יחיד לתקשורת עם אומות העולם, הינו נעדר חוכמה פוליטית ומדינית, וטומן בחובו סכנות רבות לפלשתינים.
שהרי אין כמעט חולק על כך שניצחון החמאס בבחירות האחרונות, כפי שגם הסקרים מוכיחים, לא נבע מהסתייגות מתהליך השלום, אלא היה ביטוי לסלידה מתחלואי הרשות, שהגבירו את התפשטות השחיתות ואובדן תחושת הביטחון העצמי מאז הפציעה הרשות בשטחים.
כל מי שעיניו בראשו מזהה בנקל, שהאינטרס הלאומי הפלשתיני מחייב התרחקות מאיראן מחד, והתקרבות למי שעשוי ואף יכול להגשים את חלומות הפלשתינים בהקמת בית לאומי לצד ישראל מאידך. זו המדינה שהפלשתינים קשורים בטבורה בכל רכיבי החיים. מים, חשמל, ממון ועוד.
לא לתת לחמאס את ה"ז'יטונים"
יחד עם זאת, אל לה לישראל לתת לחמאס את ה"ז'יטונים", בדמותם של הקפאת כספים, הטלת חרמות וסגר מתמשך על הפלשתינים. שכן עם נקיטת מהלכים אלו, עלול הדבר לשחק לידי החמאס.
בקוורטט היה מי שהעריך, כי בנקיטת מהלכים אלו תתמוטט הרשות תוך שבועיים ימים, וכי על ישראל להחליט על צעדיה רק לאחר, ולא לפני, שיתברר לה כי הכספים מיועדים לטרור. צדקה ארה"ב כאשר ביקשה מישראל לסייע בידי אבו-מאזן. הסיוע חייב להיות באמצעות אי מתן ה"ז'יטונים" למהמרי החמאס. ככלות הכל, על אף שבמושגים ישראליים הרשות אינה ולא
נגישות, הצקות, חרפת רעב, היעדר ביטחון, כבוד אבוד ועוד קלישאות מן הסוג הזה, הם הזרעים שעלולים להצמיח גידולי פרא, בדמותם של מתאבדים. זכותה של ישראל להגן על אזרחיה וגבולותיה, ברם מחובתה לנקוט מדיניות חכמה, סבלנית ונעדרת הרפתקאות, בתקופה בה אזורנו עמוס לעייפה במוקשים ובחומרי נפץ.
איראן החליטה להעביר רבע מיליארד דולר לפלשתינים. האם אנו צריכים הוכחה נוספת לכך שהחרמת הפלשתינים רק דוחפת אותם לזרועות האיראנים?
נא להמתין לטעינת התגובות
