יגאל שילון - הטאלנט החזק בשנים 97'- 98'
מעולם לא היה בישראל טאלנט שהצליח בזכות קונספט כל כך חד מימדי: "חייך אכלת אותה". את שילון הוא מחזיק בצמרת הפריים-טיים כבר 11 שנים
התסריט היה קבוע. בסיום כל מתיחה ברקן ושילון אצו לחבק ולחזק את הנמתחים ההמומים ומיהרו ליידע אותם במצלמה הנסתרת. "חייך אכלת אותה", היה משפט המחץ, והישראלי המטומטם שיתף פעולה וזרח כאילו זכה במפעל הפיס. בסוף שנות ה-80' זיהה שילון את הפוטנציאל הטלוויזיוני והחל להגיש פינת פספוסים בתוכנית "סופסופ" עם גבי גזית. החומר התבסס אז על פספוסים של אייל גפן בסדרת הפרסומות ל"טוטו" ומתוך מערכונים של דובלה גליקמן ומצילומי הקליפ "אצל הדודה והדוד" של דני סנדרסון.
"פספוסים" עלתה לשידור בערוץ 2 במהלך חודש אוקטובר 1994. בארבע מתוך 11 שנות שידורה הגיעה התוכנית למקום השני בדירוג השנתי ולרוב הייתה בין חמש התוכניות הנצפות. אבל בהתחלה שילון לא היה לבד. ב-1994 עלו בערוץ 2 שלוש תוכניות מצלמה נסתרת: "פספוסים" של "רשת", "לא דופקים חשבון" של "קשת" שעלתה חמישה ימים לאחר מכן ו"בננה ספליט" (עך פי הפורמט ההולנדי של ראלף ענבר) שעלתה חודשיים מאוחר יותר ב"טלעד".
שילון ניצח את הקרב הזה כמעט בלי תחרות. תוך זמן קצר נעלמו התוכניות של "קשת ו"טלעד" מהמסך ושילון ממתג עצמו כמתחן הלאומי. שלוש שנים לאחר עליית התוכנית שילון
בשיאה היוותה "פספוסים" מקפצה להעלאת מניותיו של כל כוכב ואף שימשה כמודל להעצמת הערצה לגיבורי תרבות שדשדשו וחיפשו גישה נוחה ומיידית לתודעה הציבורית. לקראת סוף שנת 2003 שילון עולה מדרגה, כשהוא מביים את "המופע של סטיב" ורותם ללא ידיעתו את כוכב האודישנים סטיב פרנקל לפרויקט חייו. למרות ההשקעה והמקוריות, הפרויקט מוגדר כבינוני ואף מביך.
מאז כניסתו של שילון לחיינו קשה לקבוע האם הוא צריך יותר את ערוץ 2 או אולי זה דווקא הערוץ שצריך אותו יותר. האח דן שילון, אמר בראיון שנתן כי "פספוסים" היא שטותניקיות במיטבה ואף הודה כי הוא אינו צרכן שלה". "ברשת" העדיפו לא להזכיר את "פספוסים" ברשימת התוכניות העתידיות לקראת המכרז שהיה בשנה שעברה. ליגאל כלל לא משנה שבוגרי הפקולטה מזהים אצלו נרטיב אווילי ומייחלים למוטומורפוזה תרבותית על המסך. כל עוד אפשר לפמפם את חטיבת השטות כפשרה לתוכן רך ונמוך לקהל התומך, הוא ימשיך להחזיק את הסיגר בין שפתיו המחייכות.
ב-97-98 "מסע עולמי" של אייל פלד בלטה מאוד, אך היא הייתה אטרקטיבית בערך כמו אולימפיאדת החורף. גידי גוב הגיע לערוץ 2 ככוכב עוד מימי "הלהקה" "וזהו זה", ו"לילה גוב" שלו שעלתה ב-94' הייתה אמרוה להוות תחרות ל"פספוסים". זו אמנם היתה הבמה הטובה ביותר למוזיקה ישראלית, אך למרות ההומור והרוח הצעירה שהכניס גוב לערוץ מגמתי ומסחרי, הוא נכשל פעם אחר פעם במאבקי הרייטינג מול "פספוסים" של שילון. במקביל הבין כי תוכנית באווירה תרבותית הדנה בין השאר במוזיקה וספרות אינה מנת חלקם של צופי וקברניטי ערוץ 2. בשנת 2000 הנחה גוב את התוכנית "גידי גוב הולך לאכול" וב-2002 חזר עם "לילה גוב 2". מאז ירד לגיחות במספר סדרות טלוויזיה וחזר לעשות מוזיקה, אך לאחרונה שב להנחות את תוכנית בוקר של "קשת".
נא להמתין לטעינת התגובות
