חוזר בתשובה
כמי שמכסח באופן קבוע ולאורך שנים את הממסד הישראלי ולעתים גם את החינוך הדתי בגלל התוצאות שאני רואה בשטח, אני מרגיש צורך להתנצל באופן חלקי לאור מה שראיתי במפעל ההזנה שמפעיל משרד ראש הממשלה
ביום שני התארחתי בבית ספר ממלכתי-דתי בעיר לוד. למרבה הצער, לעיר לוד יש תדמית מחורבנת מאלף ואחת סיבות, חלקן מוצדקות. בביקור בבית הספר הוקסמתי. זה לא בית ספר יוקרתי. הוא שוכן במבנה צנוע עם חצר גדולה ונקייה. גם בבית הספר עצמו מקפידים על שמירת הניקיון. הורי התלמידים אינם שייכים לעשירון העליון, וגם לא לשניים-שלושה שמתחתיו.
הגעתי לבית הספר כי רציתי לראות איך פועל מפעל ההזנה בבתי הספר.
במהלך חיי ביקרתי בכמה מקומות בעולם המוגדרים כמוכי רעב. אין דבר נורא יותר מאשר לראות ילדים קטנים רעבים וקשישים רעבים.
באחת מתוכניות הטלוויזיה הייתה כתבה על מפעל ההזנה לתלמידים באחת מערי הפריפריה. בכתבה נראו תלמידים שאוכלים כשבטווח מזלג מהם ילדים שאינם אוכלים ועיניהם מביטות בקנאה על חבריהם.
חשבתי שאם זה קורה בבתי הספר, הרי מפעל ההזנה לא רק שמפספס את המטרה שלו, אלא שהוא מכפיל את העוול לאותם ילדים שאין בידי הוריהם את הסכום המזערי לאפשר להם להשתתף עם חבריהם בארוחת הצהריים המוגשת במסגרת המפעל.
כאיש תקשורת ותיק, איני מאמין לצערי לחלק מהדיווחים בתקשורת הישראלית, הנוהגת לא פעם לחפף ועלולה להטעות בהבאת מקרה חריג וליצור תמונה מעוותת של הכלל.
נושא מפעל ההזנה מסקרן אותי מאז קראתי את הספר של אליעזר שמאלי על רוזה "האדומה", אמו של יצחק רבין ז"ל, שהייתה מנהיגת פועלים והייתה היוזמת והמוציאה לפועל של בתי ספר לילדי עובדים שכללו לימודים עד שעות אחר הצהריים וארוחה לילדים.
רוזה האדומה רצתה שהפועל העברי יוכל לעבוד בראש שקט כשהוא יודע שילדיו אינם ברחוב וחס וחלילה אינם רעבים.
באחת מתוכניות הרדיו שלי סיפרתי על מה שראיתי בטלוויזיה, והבעתי את זעמי על כך שיש איפה ואיפה בין ילדים בבתי הספר שבתוכנית ההזנה, מה שנראה לי כעוד פאשלה של הממסד הישראלי המחורבן.
לא עבר זמן רב וקיבלתי טלפון מלשכת ראש הממשלה. אחד העובדים הבכירים ביקש שאתקשר אליו. התקשרתי.
הבכיר, שנכנה אותו א', ביקש להיפגש אתי ובמידה שאסכים שאצטרף
רצה הגורל המר, וראש הממשלה אריאל שרון חלה ואושפז. א', מעבר לתפקידו המצריך עבודה ללא הפסקה כמעט 24 שעות ביממה, היה עסוק וטרוד מעל הראש אבל לא חזר בו מהצעתו. אחרי הרבה תיאומים הוא פינה יום, אני פיניתי יום (יום שני האחרון) ונפגשנו כדי לראות איך פועל העייסק.
מאחר שאני טיפוס חשדן מטבעי החלטנו שנחליט על בית הספר אליו ניסע זמן קצר לפני ארוחת הצהריים וניכנס לבית הספר בהפתעה בלי להודיע מראש.
מעבר לעניין מפעל ההזנה ניצלתי את ההזדמנות לברר עם א' כל מיני עוולות חברתיות שמציקות לי, ובאופן מפתיע א' בירר בעיה אחרי בעיה באמצעות הטלפון בנוכחותי, ולפחות לגבי חלק מהן שמעתיו נותן הנחיות מפורשות לטפל בבעיות שלא היה מודע להן.
בצהרי היום, אחרי שסיירנו בכמה שכונות בעיתיות בערים הסובלות מבעיות חברתיות, החלטתי בהסכמתו שניסע לבית ספר בעיר לוד, וכך עשינו.
60% מילדי בית הספר מוצאם מאתיופיה. ילדים שקטים, מנומסים, מאירי פנים. גם הילדים האחרים לבושים מסודר, מתנהגים בנימוס ושומרים על סדר וניקיון מופתיים. נכנסנו בשעת חלוקת הארוחה על ידי תלמידים בוגרים לתלמידים הצעירים יותר. הכל תוך סדר מופתי. הארוחות מגיעות על ידי הספק לבית הספר בארגזי קלקר שבתוכם סדורות במגשים הארוחות. כל תלמיד מקבל מגש ואוכל. נכנסנו לכמה מהכיתות, ובכולן אותו דבר. שקט, עיניים בורקות וחיוך צנוע כשנכנסים אורחים בלתי קרואים.
זה נשמע די אידיוטי לתאר את הביקור הכה פשוט הזה. אבל לא, אני רואה בבתי ספר בת"א איך תלמידים משתוללים, איך הם לבושים-לבושות, אני קולט את הטקסטים של הדיבור ובא לי להקיא. כאן בבית הספר הממלכתי-דתי הכל נראה שונה, שונה ומעורר התפעלות. השיחה עם המנהלת הייתה מרתקת. מסתבר שלחלק מהילדים הארוחה היא הארוחה היחידה ביום. מאז החל מפעל ההזנה מספר היעדרויות התלמידים ירד. רמת הלימודים של הילדים מאז החל מפעל ההזנה עלתה.
המפעל מחלק כ-150 אלף מנות, שלוש פעמים בשבוע. זו אופרציה ענקית. יום-יום נערכת בקרה כדי לבדוק את טיבו ואיכותו של המזון שהספקים שזכו במכרזים מעבירים לבית הספר.
למפעל שותפים יהודי עשיר מאירופה, מדינת ישראל, הרשויות המקומיות ומשפחות התלמידים באופן מזערי.
לבעלי זיכרון קצר, לא מכבר דווח על חצי מליון ילדים שסובלים מחוסר במזון, מילים עדינות למילה רעב.
א', שבתוקף תפקידו אחראי על מיליון ואחד עניינים בוערים בכל תחומי פעילותו של משרד ראש הממשלה, לקח את פרויקט ההזנה כבייבי שלו. התקווה שלו היא להכפיל את מפעל ההזנה ולהגיע ל-300 אלף מנות ביום.
מה עניין חוזר בתשובה? פעמים רבות אמרו לי שבבתי הספר הממלכתיים-דתיים, או בחלקם לפחות, רמת הנורמות ההתנהגותיות של התלמידים עולה בהרבה על זו שבבתי הספר החילוניים. לא פעם יוצא לי לעבור ליד בתי ספר חילוניים. אני שומע את סגנון הדיבור, רואה את הלבוש ואני רואה לאן זה מוביל. בבית הספר בלוד זה נראה אחרת. אגב, לא כל התלמידים באים מבתים דתיים, אך בבית הספר כולם לבושים בלבוש המוגדר צנוע לראשם של הבנים כיפות, על חלק מהקירות ציטוטים מפרקי אבות.
המנהלת, בשיחה עם א', סיפרה שלא כל ההורים מסוגלים לשלם עבור הארוחות, אבל היא הצליחה איך שהוא להסתדר כך שכל התלמידים ללא יוצא מהכלל יקבלו את מגש המזון.
כמי שיורד ומכסח באופן קבוע ולאורך שנים את הממסד הישראלי ולעתים גם את החינוך הדתי בגלל
התוצאות שאני רואה בשטח (בעיקר באירועים הקשורים לשטחים-התנחלויות), אני מרגיש צורך להתנצל באופן חלקי לאור מה שראיתי.
א' מתוקף תפקידו הוא איש הממסד, במרכז ניהול ענייני הממסד, הוא עובד מסביב לשעון למרות שבגלל בעיה בריאותית הוא סובל כאבי תופת. בנוסף לזה נאלץ גם לסבול אותי, עם ענני עשן הסיגריות שכמעט חנקו אותו.
בשש השעות שהיינו יחד הבנתי כמה דברים חשובים:
1. לא כל בעלי תפקידי המפתח במדינה הם פרזיטים. נהפוך הוא.
2. "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". זה משפט הרבה יותר חזק ונכון ממה שחושבים, ולא אפרט.
3. כמי שצועק באופן קבוע נגד השחיתות הממסדית, צריך להיות הרבה יותר זהיר ולבדוק הרבה יותר ביסודיות לפני שתוקפים ומעבירים ביקורת.
4. מפעל ההזנה ויום הלימודים הארוך חייבים להקיף את כל בתי הספר בארץ בכל המגזרים.
לא, אני לא חוזר בתשובה, אבל קצת מכה על חטא.
חוזר בשאלה. בלי להכניס למישהו איזה סטירה קטנה אי אפשר ולצורך העניין אחזור לעצמי.
בנק הפועלים הוא בנק ענקי בכל קנה מידה. הבעלים של הבנק ומנהליו עושים טונות כסף לכיסם הפרטי, וזאת בגין רווחיו האדירים של הבנק.
מאז שהייתה לי בגיל אפס קופת דן החסכן אני לקוח של הבנק. הסניף שבו מתנהלים ענייניי הוא סניף יהודה המכבי בת"א. הבנק זכה בשנים האחרונות לביקורי שודדים מזוינים שגרמו הרבה עוגמת נפש ופחדים לעובדי הבנק וללקוחות, שעברו את טראומת השודד המזוין.
בשנים האחרונות הציבה הנהלת הבנק בפתח הסניף שומר מזוין, שהשרה ביטחון על העובדים
והלקוחות הקשישים, שאם איני טועה מהווים את רוב לקוחות הסניף. לאחרונה נעלם השומר המזוין מהכניסה. השומר האדיב, שמעבר לתפקידו כשומר היה פותח את הדלת הכבדה לקשישים ונכים, היה גם עוזר לאנשים בהוצאת כסף מהכספומט, שמיקומו בימי שמש בוהקת אינו מאפשר לאנשים רבים לקלוט את הרישום על לחצני הבנקומט.
שאלתי את מנהל הסניף מדוע אין יותר שומר בכניסה. הוא ספק כפיו ואמר: "אני מקווה שבקרוב הוא יחזור".
אם תראו במאזן הבא של הבנק שרווחיו - שהם בסדרי גודל של מיליארדים שקלים בשנה - גדלו בסכום השווה לשכר המינימום, תדעו שזה מפני שבעלי הבנק הקמצנים הורידו ממצבת העובדים את השומר החביב מסניף הבנק ברחוב יהודה המכבי.
נא להמתין לטעינת התגובות
