מפני שהיה יהודי
גיל מיכאלי מסביר שחטיפתו ורציחתו של אילן חלימי, צעיר יהודי בפריז, היו שילוב של סטריאוטיפים אנטישמיים ותרבות פשע
חטיפתו ורציחתו של אילן חלימי, הצעיר היהודי תושב פריז, חושפת את ההיקף ואת הבנליזציה של האנטישמיות והאלימות בקרב קבוצות שוליים בחברה הצרפתית.
חלימי בן ה,23- שעסק במכירת טלפונים ניידים ברובע ה,11- נחטף ב21- בינואר, לאחר שפותה על ידי צעירה. במשך שלושה שבועות הוא הוחזק בתנאים קשים ועונה. במשך תקופה זו יצרו החוטפים קשר עם משפחתו ודרשו תמורת שחרורו כופר של 450 אלף יורו, שהלך וירד ככל שהתברר שמשפחת חלימי אינה מסוגלת לשלם. הפרשה הגיעה לסיומה הטרגי ב13- בפברואר, כאשר חלימי נמצא עירום, כפות באזיקים, פיו חסום וגופו מכוסה חתכים וכוויות.
בחינת הפרטים הידועים בשלב זה, מעלה תמונה מעוררת פלצות. תרבות פשע, סטריאוטיפים אנטישמיים ובנלזיציה של אלימות קשה, הפכו חבורה של גברים ונשים בגילאי 32-17 לרוצחים סדיסטיים. ככל הנראה גם הפעם מדובר במנהיג כריזמטי, המקיף את עצמו באנשים הזקוקים נואשות לדמות אב.
מבחינות מסוימות מזכיר יוסוף פופנה, מנהיג הקבוצה שכינה את עצמו (ודווקא באנגלית) "המוח של הברברים", את צ'רלס מנסון, פסיכופת כריזמטי ומנהיגה של "משפחה" שפעלה בארה"ב בשנות ה.60- אולם, מעבר למודל הכללי, מעניין יותר לבחון את הפרטים הייחודיים: בחירת הקורבן, דרכי הפעולה, "בימוי" האלימות וההנמקה.
אנטישמיות "שטחית"
מהעדויות הראשונות עולה כי חלימי נבחר בשל יהדותו. מבחינת החוטפים, יהודי הוא עשיר בהגדרה, ואם אין לו כסף, עומדת מאחוריו קהילה סולידרית ועשירה. בשלושת השבועות שארכה הדרמה, נחשפו בהדרגה רבדים נוספים של עולם הדימויים של החבורה. הקללות האנטישמיות שספגו ההורים, שניהלו את המו"מ עם החוטפים היו רק קצה הקרחון.
במקביל לאלימות המילולית, הפעילו "הברברים" אלימות גופנית קשה. בתמונות שנשלחו להורים צולם אילן חלימי בתנוחות המזכירות את התעללויות החיילים האמריקנים באסירים עיראקים. להערכת החוקרים, הדמיון אינו מקרי.
מהסטריאוטיפים של היהודי העשיר, עברו "הברברים" בכל תחנות הדה-הומניזציה, כשהם שוללים מקורבנם את חירותו,
כבודו ולבסוף את חייו. קשה להעריך מה עבר בראשם של המתעללים, אך אין ספק שבשלב מסוים הפסיק חלימי להיות עבורם אדם, וליהדותו היה משקל מכריע בכך.
אחד מאנשי המשטרה המופקדים על חקירת העצורים בפרשה אמר לכתב "לה-מונד", כי מדובר באנטישמיות "שטחית", הנפוצה בקרב חבורות דומות הפועלות בפרברים, ושעבורן "היהודים הם עשירים, הם זבל".
האנטישמיות חדרה עמוק לתוך חברות של פושעים, סוחרי סמים ומבריחי מכוניות, המנהלים את חייהם מחוץ לחוק, בתוך מערכת כלכלית ותרבותית מקבילה. כאשר הם מאמצים תפיסת עולם מעוותת, גזענית ואלימה, ומשלבים עסקים ואידיאולוגיה, המעבר מאנטישמיות בנאלית לאלימות רצחנית קל יותר משניתן לשער.
ד"ר מיכאלי הוא היסטוריון
נא להמתין לטעינת התגובות
