שתיקה מביכה באינספור מילים
כלום לא קרה במסיבת ההשקה של גוגל ישראל. דבר לא נאמר. הכותרת הגדולה שלה היתה מאוד קטנה. ויש רמז קטן לטעם של רֶשע-מר באוויר. תומר ליכטש
נעזוב הכל, אם כן, נסגור חשבון. מה היה לנו שם: היה לנו גוגל, היה לנו מסיבה, היה עיתונאים, היה וידאו. כעת נשאלת השאלה הפשוטה: איך זה שגוגל, האנטי-רושעה של התאגידימים, עושה מסיבת עיתונאים עם שלושים עיתונאים, לא מוכנה להצטלם בווידאו, ומעל לכל – לא אומרת כלום, לאף אחד, ואיש – איש! – אינו שואל דבר?
שלושים עיתונאים, אם כן, הגיעו היום למסעדת תהל בתל-אביב. שלושים עיתונאים, ואף שאלה על סין. אף שאלה על כלא. אף שאלה על צנזורה. אף שאלה על פיקוח. אבל אי אפשר להאשים רק אותם. בכל זאת, בנאדם לא נכנס לבית של מישהו וישר שואל בפרצוף למה אתה כל כך לא-עלאכיפאק. קודם שוברים את הקרח. מדברים על הא ועל דא. שותים משהו. מפטפטים. אז דיסק-און-קי – זה חילקו. מחברת + עט, בטח חילקו, אלא מה. אבל גוגל – אפילו חצי-מלה על רבע דא לא מדברים. הכותרת הגדולה שיצאה היום היתה "גוגל ישראל יתרגמו שירותים לעברית". מתי? בתוך שנה וחצי ככה. איזה שירותים? — דממה. על זה, תבינו, לא מדברים.
מה כן נשאל שם? נשאלו שאלות על פרסום, על שיווק, על סחר ומכר, על איך נעשה פה כסף, פה כלומר בישראל, ואיך נהפוך את כולם לגוגלים קטנים. למעשה, בגוגל ישראל אומרים, בטראראם גדול מאוד, את מה שטל ברודי אמר בפשטות נאיבית נוגעת ללב: אנחנו על המפה. מתוך המפה הזו מתגלה גוגל ישראל כבעלת טקטיקה ישראלית מוכרת: טקטיקת יהיה בסדר. מה מתכוונים לעשות? יהיה בסדר. מה עכשיו? עכשיו סמוֹך. ומה בכלל? יהיה בסדר אומרים לך—הופה!—דיסק-און-קי—הופה!—עט!
קטעי הוידאו היחידים שאפשר להשיג ממסיבת העיתונאים הזו הם קטעי ראיון קצר שצולמו בתום האירוע. מצלמות וידאו – זה אסור. אבל מדוע
למה עושים מסיבת עיתונאים אם לא אומרים כלום? כל המידע פורסם, לא אומרים שום דבר חדש. אם כן, בכל זאת – למה? התשובה לזה, כך נדמה, עצובה מאוד. העיתונאים, סבורים בגוגל, הם הכרוז שלה. אפשר כבר לשמוע בדמיון איש-גוגל אחד אומר לרעהו: "בחייך, העיתונים מתים עלינו! תסתכל". המסיבה הזו לא היתה מסיבת עיתונאים. או לפחות לא התכוונה להיות כזו. זו היתה מסיבת חברים. פגש חברים, שמעולם לא הכירו זה את זה באמת. רק באינטרנט.
בגוגל ישראל רוצים לעשות ביזנס. מה טוב יותר מלהצהיר את זה, לחקוק את זה על העמודים הראשונים של מגזיני העסקים? למה בעצם לא? אבל מה שאירע, בסופו של דבר, הוא שתיקה מביכה באינספור מילים.
המסיבה של גוגל היתה אחת המסיבות העצובות שנערכו לאחרונה. ההתנהלות סביבה היתה עצובה, ובדרך החוצה, עם שקיות ההפתעה הקטנות שחולקו שם, התברר שהחטיפים שחולקו שם – עבשים. מעניין לשאול את המנכ"ל מאיר ברנד אם המתרגמים המועסקים אצלו, אלה שיתרגמו שירותים לעברית, אוטוטו, צ'יק צ'ק, בתוך שמונה-עשרה חודשים נודיע, אולי הם יכולים להתפנות למשימת תרגום קצרה מאוד, דחופה יותר, שעשויה להכניס את העניינים בגוגל ישראל לפרופורציות. איך אומרים בעברית "Don't be evil"?
גילוי נאות: הכותב בחר שלא להשתתף במסיבה
נא להמתין לטעינת התגובות
