משיח אך שווא
אמונות שווא, מעשים וחוסר מעש וסיפורי תנ"ך. הצגה חדשה מציפה שאלות שעוסקות בניצוץ משיחי, משיחיות ועם ישראל. צביה בלום ראיינה את היוצרים
זהו הרקע לסיפור ההצגה "משיח, משיח - אך שווא", שכתב וביים ברוך ברנר יחד עם במאי המשנה סמי סמיר. כל זה בשיתוף עם שחקני שנה ג' בסטודיו ניסן נתיב ירושלים, ובסיוע פרויקט ה"אינקובטור". מתחת לסיפור המסגרת משתוללות אמונות שווא, מעשים וחוסר מעש, סיפורי תנ"ך והרבה שאלות שנותרות פתוחות. ההצגה נוגעת בעניינים קיומיים, בצדדיו של משיח, בהתנהגותו של עם ובהעזה של כל אחד ואחד לקום ולשנות דברים.
"ההצגה היא סיפור כיסוי לשאלה כיצד מתמודד האדם עם המוות", אומר אורי יניב, המשחק את דמותו של "גרהארט", "כל הדמויות על הקצה, כל הדמויות מחפשות את הפיתרון. הקו המשותף לכל הדמויות הוא החיפוש אחרי הגאולה".
שאלות רבות עולות במהלך ההצגה. אחת מהן היא מדוע קיים המוות, והאם המשיח יהיה זה שיציל אותנו ממנו. סוגיה נוספת שעולה היא הדאגה כי המשיח נרדם ופספסנו את הגאולה. מתוך הדיונים של "בואו נעיר את המשיח", מתוך דמויות מוקצנות ומקאבריות בוקעת לאיטה הרמיזה שהגאולה האמיתית מתבצעת על ידי שינויים ומהפכים שנגרמים באמצעות האדם.
בין שלל הדמויות המוזכרות (שטן, משיח, המלאך מיכאל), מוזכרת דמות נוספת, שבתאי צבי, שמצויין כאחד שניסה לשנות כיוון ולחולל מהפך ושינוי והעם לא הבין אותו נכון. התלונה עולה לגבי העם שמנסה להתעסק בדברים שוליים, לכאורה, כגון נהר הסמבטיון ובית מקדש מזהב שירד מהשמיים, במקום להתבונן סביב ולחפש כיצד לקיים במעשים את הגאולה האמיתית.
"היו הרבה טקסטים שעלו וירדו לגבי שבתאי צבי", אומר שיר שנער, שחקן נוסף. "למשל: אולי באמת צריך לרדת לעומק תהום כמו שבתאי צבי שהתאסלם? אם השינוי חל בתודעה, זה לא משנה אם האדם מוסלמי או יהודי. העניין הוא שמשהו חיובי יצא מכל זה. קם בנאדם וניסה לעשות
"זו צעקה גדולה לעולם", מוסיף דוד לפיד, שחקן, "אנחנו אחרי עידן שהאדם ניסה לתקן בו. היום אף אחד לא מנסה לתקן שום דבר".
ההצגה לא באה לענות תשובות, לדברי השחקנים. היא באה לעורר שאלות. המחזאי, ברוך ברנר, חילק את השחקנים לקבוצות שיחקרו את נושא המשיחיות בשיתוף עם בית מדרש 'קולות'. המעורבות של השחקנים גרמה להם לעבור טלטלה, כאשר הרבה מתוכם לא הבינו מיד את רעיון ההצגה ונדרשו לחקור לעומק את הנושא.
"אני תמיד מתחיל מנושאים שמעניינים אותי", מספר ברוך ברנר, בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים, המכון הגבוה ללימודי יהדות 'בית מורשה' בירושלים והסדנה של ג'רסי גרוטובסקי באיטליה. לברנר, זו אינה ההצגה הראשונה. קדמו לה עוד מספר הצגות, ביניהן ההצגה "מעשה ממלך עניו" עליה זכה בפרס מרגלית לשנת 2004. את ההצגה הזו הוא יצר בשיתוף פעולה עם הבמאי והשחקן המוסלמי סמי סמיר.
את ברנר עניין סינדרום "חוסר הנחת בעולם היהודי". לדבריו, קיים תמיד רצון להפוך דברים, כשמשום מה קוראים אנשים לרצון הזה 'משיחיות'. "בכלל", אומר ברנר, "כל אחד זורק את המילה 'משיחיות' על השני כשאף אחד לא מברר מה עומד מאחורי המושג הזה ואם הוא קיים. לדעתי, המושג הזה אינו קיים היום בכלל. היום אנשים רק מדברים, כל פוליטיקאי אומר את מילותיו, אולם לא נוצרת שום מהפכה כמו שנוצרה בזמנו של שבתאי צבי בעקבות מילותיו. רוב האנשים לא מכירים באמת את הסיפור מאחורי שבתאי צבי. הבעל שם טוב עצמו אמר עליו שהוא היה ניצוץ משיח, אבל הוא נפל בגלל גאווה וכעס. הרבה מהפכות מתחילות במשהו של אמת ומסתאבות. עניין אותי מה היתה הנקודה שיצרה את הלהט שלו. אני לא בא לחוות דעה חיובית או שלילית עליו. היו בו דברים חיוביים והיו בו שליליים".
ברנר התעניין בדמויותיהם של גרשום שלום, שהיה חוקר קבלה יהודי שבא מבית מתבולל וכתב מחקר גדול על שבתאי צבי, וחברו וולטר בנימין, שכונה "האינטלקטואל האחרון באירופה" ואף התאבד בסופו של דבר. ההצגה בנויה על דמויות שניהם. 'גרהארט', שמו הלועזי של גרשום שלום, ו'בנימין', על שם וולטר בנימין. ברנר הוסיף על דמויותיהם כיד הדמיון, ולכן הקפיד לא לכנותם בשמם המלא.
"אני לא בא לתת תשובות או להביע דעות", אומר ברנר, "אני בא להביע את הרעיון שלי כאמן. התמונה בהצגה מנהלת דיאלוגים עם המציאות. עולמות נחשפים. אין מסקנה סופית להצגה, כל אחד מסיק משהו אחר. ההצגה, לעיתים, היא גם מעבר להבנה שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
