דן שילון- הטאלנט החזק ביותר לשנים 1995-96
ממחלקת החדשות, דרך המצאת המעגל הבידורי ובחזרה לאקטואליה. הקריירה של דן שילון. כתבה שנייה בסדרה
הרעיון היה ליצור מדורת שבט טלוויזיונית. המכנה המשותף פוגש בגיבורי התרבות שלו על מצע פאנל מעגלי ובשידור חי בתוכנית שתציג את הקצוות, תאחד את השורות ותאתגר את הצופה הממוצע. לאחר סנכרון אנליטי פרסונאלי מקיף של מאגר השמות באגודת העיתונאים וברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו עלה השם דן שילון.
המשימה הוטלה עליו בעיתוי אידיאלי ושילון ניצל בחן רב את חוכמת המדיה שלו. ראשית הוא גרם לנו להבין כי יש המון פוטנציאל בשיחות סלון שגרתיות. בעיקר אם מנהלים אותן עם שר חוץ לפני בחירות ובמיוחד אם תושיבו לידו דוגמנית ביקיני לוהטת, אמן שמאלני מיוסר, טרנסקסואל מתלבט וסטאנדאפיסט מתלהב. האקטואליה וסדר היום הציבורי מעולם לא היו כול כך אטרקטיבים ותרבותיים.
הפאנל הבלתי אפשרי של שילון פירק בתבונה ובשידור חי נכסי צאן ברזל ישראלים כמו ויכוחי בחירות משפחתיים של ארוחות שבת לצד ניפוץ מיתוסים בנוגע לזהותו המינית של אביב גפן ועד לשיטת חלוקת השיער על ראשו של יאיר גרבוז.
ב-1961 החל שילון את דרכו העיתונאית ככתב בקול ישראל. לאחר מכן היה דובר עריית חיפה, וב-1968
שילון מיתג עצמו ככתב המוביל בטלוויזיה ולקח חלק נכבד בשידורים שנכנסו לפנתיאון ההיסטוריה הישראלית. הרזומה העשיר שלו כולל את סיקור מבצע אנטבה ואת הפיגוע במלון סאבוי. ביניהם סיקר את מלחמת ההתשה, ששת הימים ויום כיפור. כך גם את רגעיה הגדולים של ישראל בועידת קמפ דיוויד וחוזה השלום עם מצרים. לצד רגעי האימה והפחד שעברו על עם ישראל באולימפיאדת מינכן.
בשיאו השיג ראיון בלעדי עם נשיא ארצות הברית דאז, ג'ימי קרטר. ובמקביל סיקר את בחירתו של רונלד רייגן לנשיאות ארה"ב. כבר ב- 1984 שילון קרא את המפה ומצטרף לצוות ההקמה של חברת התקשורת וההפקות- "רשת". תשע שנים מאוחר יותר הוא מתמנה למנכ"ל הקבוצה.
במערכת הבחירות לכנסת ב-1988, שילון לוקח את המושכות לידיו ומנחה את העימות הטלוויזיוני בין יצחק שמיר לשמעון פרס. באותה תקופה הוא ממשיך להגיש בגל"צ את ערב טוב ישראל ובחינוכית את "ערב חדש".
"בשידור חי" שנהפכה לתוכנית הדגל ולהוראת קבע טלוויזיונית בכל בית בישראל חיה על המסך בין השנים 1991- 2000, השיגה רייטינג ממוצע של 25% ומחזיקה בשיא של 420 תוכניות. את עיקר כוחה שאבה בשידור חי מהפלטפורמה שיצר שילון לקידום וחשיפה של פוליטיקאים אמנים ואזרחים בעלי אינטרס כלכלי חברתי.
מבחינת הפוליטיקאים, הגנרלים ושאר מנהיגי המדינה, אירוח באולפן של שילון משמעו לרדת אל העם, משהו כמו הביקור השנתי בשוק מחנה יהודה. כך גם לגביי אמנים שפתחו דרך שילון את סיבוב ההופעות שלהם וקיבלו בעזרתו הכרה בלעדית ברחבי הארץ.
במקביל למשרד יחסי הציבור הווירטואלי שהתנהל באולפן, הצליח שילון להנפיק רגעי קסם בשידור חי בעזרת כימיה לבבית עם אורחיו. כך זכינו לקבל מתוך אוצר הארכיון שלו לאחר רצח רבין, זיכרונות נדירים בהם רוה"מ מדבר בחיוך על סיגריות, אלכוהול ובחורות. כיום הארכיון של שילון משמש את קברניטי ערוץ 2 כירושת זיכרון ייחודית לכל גיבורי ומנהיגי התרבות של העשור הקודם. בעיקר לאחר שהם הולכים לעולמם.
ב- 1997 שילון מאותגר כלכלית ומחליט לעזוב את ניהולה של רשת ולהקים את שידורי שילון בע"מ, חברת הפקות פרטית שבמסגרתה הופקו "בשידור חי" "הנאשם" "שילון בראשון" "שבע בערב עם דן שילון" "ראיון השבוע" "והמטבחון", ששודרה בטלעד.
בהמשך מוציא שילון ספר אוטוביוגרפי בשם "בשידור חי" המספר את סיפור חייו המקצועיים. באוקטובר 2000 מונה להגיש ולהנחות את חדשות יום שישי בערוץ 2. ביוני 2001 פרש מהתפקיד בשל מחלוקות עם מנכ"ל חברת החדשות שלום קיטל. זמן קצר לאחר מכן הצטרף לטלעד.
בנובמבר 2003 לאחר שהספיק לכנות את רשות השידור "קן צרעות" הוא חוזר להנחיית התוכנית "יומן" לצד גאולה אבן. כעבור חודשיים בלבד הוא מסיים את תפקידו בעיקר בגלל שהרייטינג נשאר נמוך מול אולפן שישי הדורסנית. ב- 2004 ערך לתקופה קצרה את המגזין "כותרת". בהמשך השנה הצטרף לחברת התקשורת "פרטנר" כיועץ תוכן חיצוני במסגרת ההיערכות לדור השלישי.
ההתרסקות הגדולה של שילון באה שנה מאוחר יותר כשניסה את מזלו בערוץ 10 ושוב עם אשתו, בתוכנית "זוג בכותרות". אחרי 7 תוכניות בינוניות להחריד התקפל שילון והחליט לרדת מהארץ.
הצלחתו של שילון היא אבסולוטית בעיקר בגלל שגם אם מביטים היום לאחור קשה למצוא מישהו שהיה יכול לנהל את המעגל טוב יותר ממנו. הוא הביא איתו רקע עיתונאי אדיר בשילוב אינטליגנציה רגשית גבוהה וכריזמה שגרמה לכולם סביבו להיות טובים ומשוחררים יותר.
שילון הצליח לאבחן מדי שבוע את תמצית הישראליות בעזרת קבוצה של מעצבי דעת קהל שחלקו את הבמה באופן תרבותי ושווה. נראה כי היום בעידן של קצוות כה רבים שום במה לא תצליח לאבחן מי הוא באמת יהודי. אם זאת שילון היה חייב לפרוש מחייו הטלוויזיוניים מייד לאחר "בשידור חי" ולחסוך מעצמו את מסכת הבושות והפוליטיקות הפנימיות במסדרונות הערוצים השונים. מסתבר שככה זה בחיים, מעגל נסגר מעגל נפתח.
גבי גזית, דן מרגלית, ורפי גינת נשפו בעורפו, אבל התחרות הגדולה של שילון הייתה עם רפי רשף. בשנים 1989-93 הם עוד הנחו את "ערב חדש" במקביל יחד עם מרגלית.
ב- 1993 רפי רשף הגיש את "כול שני וחמישי" בטלעד מול "בשידור חי" של שילון ויצר תחרות על יוקרת המראיין של המדינה. רק ב- 1998 חזר רשף עם תוכנית אירוח וראיונות חדשה "בקשת" שירדה מהאוויר ב-2001. רשף אמנם נתן מאבק עיתונאי לגיטימי לשילון אך בסופו של דבר נותר אנמי וחיוור מול הדומיננטיות של שילון בשנות התשעים. היום רשף מגיש את חמש אחה"צ בערוץ 10.
נא להמתין לטעינת התגובות
