מרביצים תורה
קטטות המוניות, איומים ברצח, השחתת ציוד, כיבוי סיגריות על תלמידים וקבוצות בריונים שמטילות אימה על כל פינה בפנימייה. בישיבת פוניבז' בבני-ברק המצב כבר מזמן יצא מכלל שליטה. מנהל אגף החדרים בפנימייה, שנעצר כחשוד במעורבות בקטטות, מודה בצער שזו לא דרכה של תורה
כמה שעות לאחר מכן הוא הובל על ידם מתחנת המשטרה אל תא המעצר של אבו-כביר. זו היתה הפעם הראשונה שלו במעצר, והיא נמשכה ארבעה לילות וחמישה ימים ארוכים במיוחד. "היינו צריכים לפתוח את שנת הלימודים", ניסה כאלף השבוע להסביר איך זה קרה ולמה, "והיו שמועות שהרב מרקוביץ' הולך להביא לפנימייה כמות של אנשים שלא רשומים, ושהם מתכוונים לפלוש אלינו. אנחנו, מצדנו, החלטנו להביא חברת אבטחה פרטית, ואותם מאבטחים החלו להתעמת איתם. תוך דקות ספורות הגיעו השוטרים, עצרו את המאבטחים, וכשביקשתי להגיש נגד הפולשים תלונה על הסגת גבול, הם עצרו גם אותי".
להיטותו של כאלף להמשיך ולספר על אודות התגרה עם הפולשים, כניסת השוטרים הדרמתית לישיבה וימי המעצר באבו-כביר ניכרת מאוד בעיניו ובחתך דיבורו. הוא להוט להסביר מדוע אותו רב מרקוביץ' מביא לפנימייה אנשים לא רשומים, למה הוא עושה זאת, ומדוע, לכל הרוחות, נשכרה חברת אבטחה כדי לגרש מהישיבה את האנשים הלא רשומים הללו.
אז ככה: זה לא סוד שבשנים האחרונות ישיבת פוניבז' נראית כמו שדה קרב. זה גם כבר לא ממש מפתיע אף אחד שבסכסוך המכוער הזה מעורבים מכות, אלימות, חברות אבטחה, משטרה, בית מעצר ותביעות שונות ודיונים אין-סופיים בבתי המשפט השונים. זה אפילו גם לא מי יודע מה מוזר שבית המשפט והמשטרה נדרשים לפתור סכסוכים פנימיים של העולם החרדי, בניגוד גמור לכללים שהכרנו עד כה. בישיבת פוניבז', כפי שמסביר כאלף, הכל יכול להיות.
פוניבז', להשכלה כללית, נחשבת לישיבה החשובה ביותר בעולם החרדי. אלפי חרדים מכל רחבי העולם מבקשים להיכלל בין שורותיה מדי שנה, ואולם רק מעטים מתוכם מתקבלים. את הישיבה הקים הרב שלמה יוסף כהנמן, שנודע בכינוי "הרב מפוניבז'", במהלך שנות הארבעים. הרב כהנמן כיהן כנשיא הישיבה וכבעל הבית, והעמיד בראש הישיבה שלושה, שמאז כבר הלכו לעולמם: הרב שמואל רזובסקי, הרב דוד פוברסקי והרב אליעזר שך ז"ל.
לאחר מותו של הרב כהנמן בשנת 1969, תפס את מקומו בנו, הרב אברהם כהנמן, אולם לפני שמונה שנים פרש בשל מצבו הבריאותי. הקרב שניצת בישיבת פוניבז' לאחר פרישתו היה סביב השאלה מי יירש את הישיבה ויעמוד בראשה בשנים הבאות. המאבק הקשה והאלים הזה מתנהל בין בנו של כהנמן, הרב אליעזר כהנמן, לבין חתנו, הרב שמואל מרקוביץ'. לצדו של כהנמן מתייצבים שני ראשי הישיבה הנוכחיים בפוניבז', הרב גרשון אדלשטיין והרב ברוך דב פוברסקי, ומולם ניצב הרב מרקוביץ', הדורש להתמנות לראש ישיבה, כשאחת מטענותיו המרכזיות היא שהתפקיד הובטח לו כחלק מעסקת השידוכים עם בת הרב אברהם כהנמן. בקיצור, בלגן.
כאמור, הסכסוכים בין הפלגים ידעו בשנים האחרונות גם מעשי אלימות ותקיפה לא מעטים. לפני כשנה הותקף, למשל, הרב חיים פרץ ברמן, לאחר שמונה לכהן כראש הישיבה החדש, ובתחילת שנת הלימודים הנוכחית התפתחה בישיבה תגרה המונית, שאף הסתיימה במעצרים, לאחר שאנשיו של מרקוביץ' שכרו חברת שמירה והשתלטו על ארבעה בניינים בישיבה כדי למנוע מאנשי כהנמן להיכנס. בבוקר שלמחרת, גילו התלמידים שאינם יכולים להיכנס והחלו להתפרע. לנוכח המקרה הזה, בצעד חסר תקדים, זימן מפקד מרחב דן, נצ"מ חיים קרימקה, את שני ראשי הישיבה וכפה עליהם להגיע לפשרה וללחוץ ידיים.
לחיצת הידיים נערכה במשרדו של מפקד המרחב. שלושה שבועות לאחר מכן שוב התפרצה האש בישיבה המפורסמת, כאשר הפעם ניצב במרכז המהומה יוסף חיים כהנמן, קרוב משפחתו של הרב כהנמן.
אבל נחזור רגע לכאלף. לנוכח המהומות החוזרות ונשנות בחדרי המגורים, הוא מונה לתפקיד מנהל החדרים בישיבה, ולצורך העניין הוא התקין בחדרים מצלמות טלוויזיה ואף שכר מאבטחים. הקטטה המדוברת, שבגינה הוא נשלח למעצר, התרחשה כאשר לאחד מבנייני המגורים הגיעו תלמידים מבין תומכיו של מרקוביץ' וביקשו להיכנס לישיבה, אך המאבטחים שהציב במקום מנעו מהם מלהיכנס. תוך זמן קצר הגיעה לישיבה המשטרה ועצרה את המאבטחים ואת כאלף.
לטענתם של כאלף והמאבטחים, הם כלל לא הכו את התלמידים, וכראיה לכך הם הציגו בפני השוטרים את התמונות שצילמה מצלמת האבטחה, שבה נראים תומכיו של מרקוביץ' מפרקים את הדלת עד ליסודותיה.
חמישה ימים בילה
"כאלף", נכתב בקובלנה, "הנו אחד השליחים שפעלו באלימות. בעובדות המובאות באישומים שלהלן, כאלף פעל בשני אופנים שונים: אחד כמי שנתן הוראות לאחרים פעול באלימות, והשני כמי שבמו ידיו ביצע מעשים אלימים אסורים". שישה סעיפי אישום עומדים נגד כאלף בקובלנה הזאת, והללו מייחסים לו, בין השאר, תקיפה, איומים, הסגת גבול והיזק בזדון. האישומים מתייחסים לאירועים שונים שאירעו במהלך השנתיים האחרונות, ובעיקר במהלך חודש ספטמבר האחרון, בהם הכה כאלף את אותם תלמידים קובלים, או שלח "בריונים" שהכו אותם.
באחד המקרים, כך לדבריהם, הגיעו לישיבה 45 "בריונים", כשהם מלווים בכאלף, והחלו בפינוי אלים של תלמידי הישיבה. במקרה אחר, טוענים הקובלים, הכו אותם שני מאבטחים שהגיעו לישיבה באמצעות מקלות עץ וגרמו לפציעתם. במקרה שלישי פרצו שישה מאבטחים לחדרו של אחד הקובלים, כיסו אותו בשמיכה בכוח, איימו עליו ש"אם יזוז, הוא יחוסל", פירקו את המחשב שהיה בחדרו ולקחו את הדיסק הקשיח. "הבריונים ניגשו אליי", כתב אחד הקובלים בתצהיר שהגיש לבית המשפט, "דחקו אותי למעקה וכיבו עליי סיגריה. צעקתי, ואז חמישה בריונים זרקו אותי מהחלון על גג האסבסט של חדר האוכל. הגג נשבר, וכך נותרתי תלוי כשחצי מגופי שמוט כלפי מטה וחצי מגופי תפוס על הגג. לא זזתי כדי שהגג לא יקרוס לחלוטין, עד שבאו אנשים והחזיקו בי מלמטה".
לפני כשנה, בטרם הוגשה הקובלנה, שלח פרקליטו של אחד הקובלים, עו"ד קובי פיגדור, מכתב לאגף החקירות של מרחב דן בבקשה מקצין אגף החקירות של המרחב, רפ"ק רחמים כהן, לחקור את האירועים שהתרחשו בפנימייה, שבמהלכם הוא ככל הנראה נפצע. "למקרא מכתבך", השיב לו רפ"ק כהן, "מתגנב החשש ללבי כי בפרשת הקטטה בקרב החרדים הנך רואה מול עיניך רק שחור ולבן (תרתי משמע). אתה מאמץ כל טענה ומידע, תמוהים ככל שיהיו, מפי לקוחך, שלבי עמו בגין סבלו, והנך מאשים את המשטרה במעשים חמורים, אם בעטיו של מעשה או מחדל, בקשר עם אירוע הקטטה ובתקיפה מיום 26 בדצמבר 2004, ואני שואל את עצמי, לאור גישתך זו, האם בכלל כדאי, ראוי, או נכון להתאמץ לרצותך במענה, או שמא נכון יותר כי תחל בנקיטת 'כל ההליכים המתבקשים'. הריני מודיע לך כי בתיק זה אין שמץ, לא של יסוד עובדתי או ראייתי, להאשמות שפירטת במכתב. אדרבא, המשטרה עשתה עבודה נאמנה, מלאכת איסוף הראיות בוצעה בדבקות ובעקשנות, והחקירה מוצתה עד תום, כשבמהלכה נחקרו 15 אזרחים. בסופו של דבר, לא אותר מבצע התקיפה ולא נקשרו בראיות מספיקות השניים שנחשדו כשותפים, ועל כן נגנז התיק מחוסר ראיות כדין".
לכאלף, כאמור, יש גרסה שונה לחלוטין לאירועים שהתרחשו בבנייני הישיבה, כפי שהוצגו בקובלנה. "השוטרים אמרו לי שהם לא יכולים להתערב בכלום", הוא טוען, "כי מדובר פה בסכסוך אזרחי. באותו רגע התחשק לי להגיד למפקד המרחב שמחר אני אצלו בבית, ואי אפשר להתערב כי זה גם סכסוך אזרחי. תגידי לי, ישיבה זה מקום פרטי? לא, ישיבה זה מקום ציבורי שצריך להמשיך ולהתנהל. יש פה את עניין שלום הציבור שצריך לשמור עליו. היה שם בלגן ואני בסך הכל באתי ועשיתי סדר".
- מה זאת אומרת סדר?
"אני באתי ואמרתי: 'בוא נעשה סדר'. שהתומכים של הרב מרקוביץ' יישנו בצד אחד, והתומכים של הרב כהנמן יישנו בצד אחר. שלא יתערבבו ולא יריבו. יש מספיק מיטות לכולם. זה גם מה שאמרתי למשטרה. אמרתי להם: 'אם אתם רוצים שקט, אז למה אתם נדרשים רק לאלימות? תידרשו למה שגורם לאלימות, לאלימות הסמויה, לטרור להשתלטות שיש כאן. יש כאן מאה תלמידים שמשליטים טרור, ומה שקורה כאן זה דבר מביש, בעיקר כשפוניבז' היא ספינת הדגל בארץ ובעולם. זו הישיבה בה"א הידיעה".
"יש לנו כמות תלמידים גדולה מחו"ל, שחלק גדול מהם לא הגיעו, כי אין לנו חדרים לתת להם", הוא ממשיך, "אפילו בחורים מכאן ישנים על הרצפה. אבל מה, אם אתה שייך למרקוביץ' אתה מקבל חדר. למה? כי יש טרור ויש אלימות. מצלמות ששמנו פה צילמו אותם עוקרים דברים, פורצים דלתות, מפרקים משקופים, שופכים סירי אוכל גדולים במטבח. כי הם אכלו, אז מה אכפת להם אם השאר לא יאכלו? אחר כך, הם ניסו למנוע קיום שיעורים, ובהמשך הם פשוט עקרו את החלונות בכיתת הלימוד. התלמידים האחרים הם לא כאלה. הם לא נלחמים בהם, אז הם פשוט נשארים בלי חדר לישון בו. למעשה, חוץ מהמשטרה אין לנו מה לעשות".
מה זאת אומרת? תלמיד שמוציאים אותו מהחדר לא אומר כלום?
"התלמידים האחרים הם כאלה שאם ייתנו להם סטירה, הם לא ייתנו את הלחי השנייה, אבל הם יברחו, ילכו משם. הם אף פעם לא ילכו להגיש תלונה ולעשות משהו. יש לנו כללים אחרים, כמו שאני לא יכול להגיש כתב אישום נגד אדם. אם המשטרה מוצאת לנכון, אז שתעשה את זה, אבל אני לא יכול. לכן, אני בהחלט מגיע לעימות הזה בידיים חשופות יותר".
כשהוא מצויד בברכת הדרך מראשי הישיבה, הרב פוברסקי והרב אדלשטיין, מנסה כאלף לצלוח את המכשול החדש שהוצב לצדו. פוברסקי ואדלשטיין אפילו כתבו לבית המשפט בעקבות הקובלנה מכתב מרגש שבו הם מוחים על המתרחש בישיבתם המכובדת. "אנו החתומים מטה", כתבו, "משמשים בקודש בישיבת פוניבז' כ-50 שנה, ואוי לנו שכך ראינו בעינינו שכבר מספר שנים ישנה קבוצה בישיבה המנסה לחבל בניהולה בכל דרך אפשרית. ואחרון הכביד, כי באו אנשים אשר חלקם אינם תלמידי הישיבה כלל, ומוציאים ומשליכים בכוח הזרוע תלמידי ישיבה יקרים ממקומות הלינה שלהם בישיבתנו הקדושה. הורינו למנהל בניני הפנימיות, הרב יוסף חיים כאלף, לתווך בין הניצים ולסדר מקומות לינה לכל קבוצה לחוד, אך עמדו בדרכו אותם אנשים, ובאו בכוח הזרוע להרוס לחבל ולהפריע, עד שהוצרכנו לאשר הבאת חברת אבטחה, ואף בזו לא עלתה בידינו, כי הצליחו לעורר מהומות אלימות כנגדם ועוד הגבירו ידם לחבל ולהשחית ברכוש הישיבה.
"הן עתה המכים הפכו מוכים, ומנסים לנצל את בית המשפט ככלי שרת בדברי שקר ומרמה, להרחיק את המנהל כדי שלא יעמוד בדרכם. אי לזאת פונים אנו בזאת לעמוד לזכותו ולזכות הישיבה הקדושה, ומבקשים מכל אשר לאל ידו להביא לפשר בין הניצים על ידי הפרדה במקומות הלינה כדי שלא יבואו לידי מצה ומריבה, וישכון שלום באוהלינו".
כאלף, חשוב להבין, הוא בחור צעיר ורהוט, שמתקשה מאוד, מטבעו הפעלתני, להישאר מחוץ למרכז העניינים בישיבה. כל חייו הוא לומד שם, כיאה לבן משפחה של הרב כהנמן, ואת שנות נעוריו העביר בהתרוצצות ברחבי הארץ לשם סיוע לאריה דרעי, יו"ר ש"ס לשעבר. ההסלמה בישיבת פוניבז' תופסת אותו ברגע משמעותי מאוד בחייו: בשנה שעברה הוא התחתן, ולאחרונה הפך אב לבת.
את ימי המעצר הוא העביר כשאשתו בחודשי היריון מתקדמים, מודאגת ולחוצה מאוד, כמו גם בכירי הישיבה, שנלחצו כששמעו על מעצרו. ואולם, כשהוא נזכר במעצר, הוא דווקא מתרפק על החוויה. "המעצר היה נחמד", הוא אומר בחצי חיוך, "באמת שזו חוויה מטהרת".
- מעצר? נחמד? חוויה מטהרת?
"כן, יש לך זמן, את לא במירוץ של החיים. זה נחמד, כלומר בסדר, לא נורא. כיבדו אותי שם מאוד. ניסיתי להתנתק מזה, להיות מעל, להבין שאני לא נמצא כאן מפני שעשיתי משהו רע, אלא אני כאן מפני שרציתי לעשות טוב לאנשים, לעזור לתלמידי הישיבה. למדתי וחשבתי עם עצמי, כמו התבודדות, כמו במקום פתוח, כמו במדבר. אם אתה מצליח להתגבר על המחשבות, על הכליאה, על החופש שאין לך, ואתה מדמיין שאתה לא נמצא שם, אז אתה מרגיש חופשי. זה דווקא טוב, אתה לא משועבד למירוץ החיים. זה כמו לקחת פסק זמן, זה סוג של סיני, גם בסיני אין טלפונים".
- אני מניחה שדאגו לך בבית.
"כן, כמובן. אשתי הייתה ממש לפני לידה, וזה היה קשה. הבטחתי לה שאני לא אעמוד יותר בקו החזית, ומאז גם לא עמדתי. סך הכל, מה עשיתי שם? הזמנתי משטרה? מה עשיתי?".
- המעצר השפיע עליך?
"תראי, אני מנסה לעשות מה שאני יכול, את יודעת, כדי לסדר לבחורים חדרים. נכון, זו הייתה פגיעה בשם שלי, המעצר הזה, אבל בסדר. יש לי את התמיכה של הרבנים, של ראשי הישיבות, וזה חשוב לי. נכון, זה לא נעים, אבל זה גם לא נורא, מסתדרים. הרבנים רואים את זה כעבודת קודש, לנסות לעזור לישיבה להתגבר על המחלוקת ולהמשיך את החיים התקניים. לא לריב, לא לאלימות, לא לכוחנות. זה לא מה שרצינו. בזמן האחרון, בכלל, נגרם לי נזק ועוול עצום. זה מצב מאוד קשה מבחינתי, אבל זה לא יגרום לי לוותר".
לעת עתה, וזה בהחלט לא סוף פסוק, הוא בישיבה, ממשיך להחזיק בתפקידו. הקובלנה הפלילית ממשיכה להתנהל ובקשת מתנגדיו להוציא במסגרת הקובלנה צו מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו נדחתה.
פרקליטיו של כאלף, עו"ד אברהם לביא ועו"ד צבי ואתורי, מסרו בתגובה: "בית המשפט קיבל את עמדתנו וקבע כי אין אפשרות לעצור בהליך של קובלנה על פי חוק המעצרים החדש. זוהי פסיקה חדשנית עם הגיון רב מאחוריה, שכן אחרת כל אדם היה מגיש כנגד חברו בעת מריבה או סכסוך קובלנה עם בקשה למעצר עד תום ההליכים וכל זאת במטרה לעוצרו.
לגופו של הסכסוך בישיבת פונוביז' נאמר כי אנשיו של הרב מרקוביץ' הגישו קובלנה ללא ראיות ממשיות שכל תכליתה הייתה להפעיל לחץ על הפרקליטות להגיש כתב אישום כנגד מרשנו. הפרקליטות לשמחתנו לא נכנעה. חבל רק שמשטרת ישראל יושבת בחיבוק ידיים ולא פועלת לעצור ולחקור את הצד של מרקוביץ'".
ישיבת פוניבז' (פונוביץ' בפי העם) היא היהלום שבכתר עולם הישיבות הליטאי. הישיבה נחשבת לכה יוקרתית, עד שרבים אפילו לא קוראים לה בשמה המלא, אלא פשוט הישיבה, בה"א הידיעה.
תחילתה היא בהגעתו של הרב שלמה יוסף כהנמן, שהגיע מהעיירה הליטאית פוניבז' החרבה בתחילת שנות הארבעים, ונשבע להקים מחדש את קהילתו המפוארת בארץ הקודש ולהחזיר עטרה ליושנה.
ב-1944 הקים הרב כהנמן את ישיבתו על הגבעה הכי גבוהה בבני-ברק, ואסף לתוכה שבעה תלמידים ראשונים. במהרה התפתחה הישיבה והגיעה עד למספר המכובד של כ-1,000 תלמידים, כאשר כהנמן מעמיד בראשה שלושה ענקי תורה, הרב שמואל רוזובסקי, הרב דויד פוברסקי, והמפורסם ביותר, הרב אליעזר שך. וכך, עד סוף שנות התשעים הייתה מזוהה הישיבה בעיקר עם עילויי תורה, ועם הרב שך, שנחשב גם לאחד האנשים החזקים בפוליטיקה הישראלית.
לקראת סוף שנות התשעים נחלש דור המייסדים של ראשי הישיבה, ועם פטירתו של הרב שך ניתן האות למאבק ירושה מכוער בין שני גיסים. הרב מרקוביץ', בעלה של ציפורה כהנמן, והרב אליעזר כהנמן, אחיה של ציפורה ונכדו של הרב שלמה יוסף כהנמן. בתוך המערבולת נמצאים עוד מספר רבנים חשובים בעולם החרדי, ביניהם שני הרבנים החשובים, הרב ברל פוברסקי והרב גרשון אדלשטיין, שתומכים בכהנמן. קרבות הירושה היו כה עזים, עד שבשלב מסוים כובה האור בבית המדרש הראשי של הישיבה למשך עשר דקות. לא עניין של מה בכך בישיבה שידועה בכך שהיא פועלת 354 ימים בשנה (לפי לוח השנה העברי) ו-24 שעות ביממה. כיבוי האורות רק נתן את האות להמשך כדור השלג, כפי שמובא בכתבה. לשיא הגיעו הדברים כאשר נשקלה האפשרות לפצל את הישיבה.
נכון להיום הישיבה מפוצלת בפועל, אם כי לא באופן רשמי. בישיבה שולטים שני פלגים. למרות הפיצול, הישיבה נחשבת עדיין ליוקרתית ביותר בעולם החרדי, אם כי גם בבני-ברק מודים שאם לא יושכן שם שלום בית, הקרדיט שהציבור נותן לישיבה יאזל בסופו של דבר.
הכתבה מתפרסמת ב"זמן תל אביב".
נא להמתין לטעינת התגובות
