תרגיל בחשבון
כולנו רוצים לחיות "כמו באמריקה". הסינים, על כלכלתם הדוהרת, יגשימו את המשימה תוך דור אחד לכל היותר. המכון למדיניות כדור הארץ טרח וחישב כמה פרות, דלק ומכוניות יצרכו מיליארד וחצי סינים החיים כמו טקסני ממוצע. ויש גם מסקנה מזעזעת, אך אופטימית
התוצאה היא שכבר עתה צורכת סין יותר משאבים מאי פעם בעבר, למעשה ברוב התחומים היא עברה אפילו את ארה"ב, על בזבזנותה ועושרה הרב. למעשה, מתוך חמשת המשאבים הבסיסיים - דגן, בשר, נפט, פחם וברזל - מובילה סין את הצריכה על פני ארה"ב בכל התחומים, מלבד נפט.
המכון למדיניות כדור-הארץ טרח וחישב מה יקרה אם, וכאשר, תגיע רמת ההכנסה ההמוצעת בסין לזו של ארה"ב - ולא מדובר בעתיד הרחוק, על פי קצב הצמיחה הנוכחי תשתווה ההכנסה הממוצעת בסין לזו של ארה"ב (38 אלף דולר בשנה) בעוד 25 שנה בדיוק.
הנה לפניכם החישוב, והמסקנה הבלתי נמנעת שהוא מעלה.
מאז הרפורמות מרחיקות הלכת שביצעה באמצע שנות ה-70' גדלה הכלכלה הסינית בקצב שיא של 9.5 אחוז בשנה. גם אם ניקח, לצורך החישוב, קצב גידול שנתי ממוצע של שמונה אחוז בלבד נגלה שההכנסה הממוצעת לנפש בסין, העומדת כעת על 5,300 דולר לשנה, תשתווה להכנסה השנתית של אמריקאי ממוצע בשנת 2031.
במידה ואותו סיני ממוצע יאמץ את התפריט האמריקאי, תגדל לאורך אותו פרק זמן כמות הדגנים אותה הוא אוכל מ-291 ק"ג לכמעט אלף ק"ג בשנה. בחישוב כולל עולה כי בשנת 2031 תזדקק סין ל-1,300,000,000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) טון דגנים בשנה - כמות השווה לכשני שליש מיכולת הייצור העולמית הנוכחית.
לאור הנתונים המצטברים על כך שהקרקעות המעובדות כיום הגיעו לגבול יכולת התפוקה (ויש אומרים שהשימוש המצטבר
וזה עוד כלום לעומת כמות הבשר שאותם סינים יצרכו, שוב - אם יאמצו את דרך החיים האמריקאית. חישוב זריז מגלה כי במידה והדיאטה של הסינים תשתווה לזו האמריקאית הם יזדקקו ל-181 מיליון טון בשר מידי שנה (לצורך פרופורציות - מדובר בשווה ערך לכ-724 מיליון פרות), שהם 80 אחוז מיכולת הייצור העולמית הנוכחית. ושוב, כמו במקרה הדגן, לאף אחד לא ברור מאין יבואו כל אותם המבורגרים.
אם חשבתם שמצב המזון נראה קשה, חכו שתראו מה מעלה החישוב של המכון למדיניות כדור-הארץ לגבי צריכת האנרגיה.
האמריקאים הם שתייני נפט ידועים. החישוב מראה כי אם הסינים יאמצו התמכרות דומה הרי שבשנת 2031 ישרפו במנועי המכוניות, תחנות הכח והמפעלים הסיניים לא פחות מ-99 מיליון חביות נפט ביום. תקראו את המספר הזה עוד פעם. וראוי להדגיש: יכולת הפקת הנפט העולמית הנוכחית עומדת על 79 מיליון חביות ביום בלבד. סין תזדקק ליותר מזה, הרבה יותר, רק היא לבדה.
אם הנקודה לא מספיק ברורה, נזכיר כי אנליסטים רבים מעריכים שיכולת הפקט הנפט העולמית הגיעה לשיאה. קצב גילוי וניצול מאגרים חדשים משתווה, פחות או יותר, להידלדלות בארות ישנות, כך שאם בכלל צפוי שינוי ביכולת ייצור הנפט העולמית הרי הוא בכיוון ירידה, לא עלייה.
בכל מקרה, ברור לגמרי שהכפלה בדרישה העולמית לנפט תגרום לזעזוע אדיר, 11 בסולם ריכטר, בשוק האנרגיה ומחיר הזהב השחור ינסוק לגבהים שטרם נודעו.
המצב בתחום הפחם לא מעודד אף הוא. אורח החיים האמריקאי דורש שריפה של כ-2 טון פחם לאדם בשנה. תכפילו את זה באוכלסיית סין ותגיעו למספר המדהים של 2.8 מיליארד טון פחם העולים בארובות מדי שנה. התפוקה העולמית נכון להיום (ושוב, לא מסתמן שום מקור שיגדיל אותה באופן משמעותי בעתיד) עומדת על 2.5 מיליארד טון בשנה.
המכון למדיניות כדור-הארץ לא פרס את המספרים המדויקים של תוספת פלטת גזי החממה בעקבות שרפת כל הדלקים הנ"ל אבל ציין כי "פליטות ה-CO2 בסין לבדה יעלו על כל הפלטות העולמיות הנוכחיות יחדיו, מה שעלול להוביל לשינויי אקלים קיצוניים", על כל המשתמע מכך - למשל פגיעה ביכולת ייצור המזון העולמית (זה הזמן לחזור ולקרוא את הפסקה הקודמת, "אוכל סיני").
והנה סיכום קצר של עוד כמה נתונים משעשעים, כולם חושבו לאור ההנחה שבשנת 2031 יחיה הסיני הממוצע בסגנון ורמת חיים ממנה נהנה האמריקאי הממוצע בהווה.
* צריכת הברזל בסין: 511 מיליון טון בשנה - יותר מזו של כל העולם המערבי נכון להיום.
* צריכת הנייר בסין: תגדל מ-27 ל-210 ק"ג לאדם בשנה (המצב הנוכחי בארה"ב). ובסה"כ - 303 מיליון טון נייר כל שנה - כפול מיכולת הייצור העולמית נכון להיום.
* אם לכל ארבעה סינים יהיו שלוש מכוניות (המצב הנוכחי בארה"ב) ימנה צי הרכבים הסיני לא פחות מ-1,100,000,000 (מיליארד ומאה מיליון) מכוניות. הרבה יותר מכל הצי העולמי הנוכחי שבו 800 מיליון רכבים "בלבד".
המטרה של שעור החשבון הקצר הנ"ל איננה להאשים את הסינים בגרימת נזק לסביבה (הוא גם לא גילוי חדש, הערכות דומות נעשו בעבר). הנקודה החשובה באמת העולה ממנו, והיא בלתי ניתנת לעירעור, היא פשוטה אך כואבת: החלום של שיגשוג ופיתוח עולמי אינו הולך יד ביד עם הצבת האידיאל האמריקאי כמטרה.
אל תשכחו שהמספרים המדהימים הללו דיברו רק על סין. בחינת עתידה של הודו, הנמצאת על אותו מסלול צמיחה בדיוק, וגודל אוכלוסייתה דומה לאוכלוסיית סין ואף גדל בקצב מהיר יותר, מביא למסקנה שהבעיה גדולה פי שתיים. ועוד לא דיברנו על שאר שלושת המיליארדים שחיים בארצות עולם שלישי אחרות וחולמים גם הם לחיות "כמו בהוליווד".
בקצרה, כל מה שאתם רואים סביבכם - הזיהום, ניצול המשאבים, הפגיעה בשטחים פתוחים - הוא (ברובו) תוצאה של סגנון חיים מערבי אותו מנהלים קצת יותר ממיליארד תושבי המדינות המפותחות. לא סביר, בלשון המעטה, שאמא טבע תוכל לתחזק עוד 6 מיליארד איש שיאמצו את אותה תרבות.
המסקנה הבלתי נמנעת היא שאנו זקוקים למודל חיים חדש. לא רק טכנולוגיות אחרות לייצור אנרגיה, לא רק שיטות חקלאיות מתקדמות יותר ויותר. אנו זקוקים לחלום אנושי שאינו כולל "מכונית לכל עובד". אנו צריכים ללמוד להיות שמחים מבלי לדרוש ווילה עם דונם אדמה לכל אזרח. אנו חייבים להיפטר ממנטליות ה"לשימוש חד פעמי" והצורך האובססיבי ברכישת מוצרים חדשים ומרדף אחר "האופנה האחרונה".
המודל החדש, אגב, לא חייב להיות חזרה לחיים על העצים. החיים הם לא שחור או לבן, ובניגוד לטענות המלעיזים - לא כל ירקרק חולם על חיים של בושמן באפריקה. ישנם מודלים רבים המבטיחים שילוב של היתרונות שבנוחות הקיום המודרני, צרכנות מדודה וכו' תוך חיים ברי-קיימא - ועל כך יסופר בעתיד.
במבט ראשון המסקנה כי עלינו לוותר על המודל ההוליוודי עלולה למלא אותנו בייאוש. הרי התרגלנו כל כך לראות בטכנולוגיה יישות אלוהית מיטיבה המספקת לנו פתרון לכל בעיה. ההבנה שהיא לבדה לא תצילנו שקולה ממש לאובדן אמונה, שבירת הכלים, שמיטת הקרקע מתחת לרגלינו. אבל בעצם, במבט שני, מדובר במסקנה חיובית להפליא. אנחנו לא תלויים בהצלחתו, או כשלונו, של מדען עלום שם באיזו מעבדה נידחת. הפתרון בידיו של כל אחד ואחד מאיתנו ואפשר להתחיל ליישמו ממש עכשיו, פשוט עניין של החלטה.
בשורה התחתונה, התקווה שאפשר להמשיך כרגיל ו"סמוך, יהיה בסדר" פשוט אינה קיימת. כדאי שנתחיל בהפנמת אופציה ב' - בסה"כ 25 שנה הם פרק זמן די קצר לשינוי החלום האנושי הקולקטיבי.
נא להמתין לטעינת התגובות
