דברים טובים ששווה לדעת
(איך לשחרר עצירות של תינוקות, לעצור נענועי רגל אוטומטיים ולחדש אמבטיות בשעה וחצי. לגזור ולשמור)
אין, כמובן, על חלב אם, אבל מזון תינוקות מוכן מאבקות אינסטנט הוא מציאות שכיחה בהרבה בתים, וילדים הניזונים מהן נוטים לפתח עצירויות. זה פשוט שובר את הלב לראות את הפיצקאלך האלה מתאמצים כל כך ונאדאס.
והרעיון הרווח הזה - לסובב להם בזהירות בתוך החלחולת קצה קטן ודק של מדחום משומן בווזלין, הוא מה זה רעיון רע, כי אסור להרגיל את התינוקל'ה שרק עם גירוי החלחולת תהיה לו יציאה. המעיים שלו צריכים להתרגל לתפקד לבד. אז הנה שני רעיונות פצצה של אחות טיפת חלב נהדרת בשם מזל:
הרבה אמהות מדווחות על הצלחה פנומנלית עם הפטנטים האלה, בכמויות קטנות יותר (עם מי השזיפים השחורים) נותנים אותם גם לפגים, ועדיין, על כל הורה להתייעץ קודם עם אחות טיפת חלב האישית שלו. וזה הולך ככה:
נותנים לתינוק שיש לו עצירות שתי כפיות קטנות מיץ עגבניות טריות (בלי הגרעינים), פעם ביום, לפני הארוחה. ואפשר לתת לו את המיץ הזה פעם ביום אפילו במשך שבועות וחודשים רצופים, תלוי בפעולת המעיים שלו.
יש אמהות נועזות שנותנות לתינוק שלהן גם ארבע כפיות קטנות מיץ עגבניות, כי זה מה שעושה לו טוב, אבל זו כבר אינטרפרטציה, תחושה ואחריות אישית שלהן.
לוקחים את השחלות (החלק הג'לטיני החלקלק הזה של הגרעינים של העגבנייה), ושמים אותן בתוך מסננת פלסטיק צפופה. מועכים עם כפית פלסטיק או עץ (אבל לא מתכת) את המיץ הוורדרד, הצלול יחסית (הדי שקוף ונקי מגרעינים), שניגר לתוך כוס. את זה נותנים לתינוק, בעזרת כפית או טפי.
הוא יעווה פנים כאילו זה רעל, אבל זה טוב בשבילו, כי כל יום תהיה לו יציאה!
שיטה שנייה: קונים שזיפים שחורים מיובשים אורגניים!!! ( שאין עליהם טיפה של חומר הדברה או גופרית משמרת!!!). לוקחים ארבעה שזיפים ממש גדולים בתוך מאג, שופכים עליהם כוס (200 מיליליטר) מים רותחים, משהים לילה עם צלחת לכיסוי ולמחרת משתמשים רק במי השזיפים האלה (ובלי השזיפים עצמם!) כתחליף לשליש מכמות המים הרגילים של מנת המזון שמכינים לקטנצ'יק.
מכינים לו מנת אוכל עם 120 גרם מים? אז 40 גרם יילקחו ממי השזיפים ו-80 גרם יהיו מים מינרליים רגילים (פלוס האבקה, בכמות הרגילה). עושים את זה פעם ביום. נסו ותיהנו. אבל לפני הכל, כאמור, תתייעצו עם אחות טיפת חלב או עם רופא/ת הילדים הפרטי/ת.
מי מאיתנו לא מכיר את התופעה הזו של אנשים המטלטלים, מנערים, מרקידים או מקפיצים בעצבנות רגל או יד, לפי מפלס ה"עצבנות" האישי שלהם?
לפעמים הרגל שלהם מתנועעת בעצלתיים (אבל באופן מתמשך וקבוע כמו מטרונום!), ולפעמים היא קופצת בוויברציות מוטרפות.
זה לא נעים, כי זה מדביק את הנוכחים בתדר בלתי אפשרי, וצריך שליטה עצמית ממש טובה כדי לא להישאב לאנרגיות האלה.
אז תמיד נוהגים להעיר להם שיפסיקו, והם באמת מפסיקים לשתי שניות, אבל רק כדי לחזור לסורם בתום שתי השניות. וזה סבל לשני הצדדים. לאלה, זה סבל לא לנענע, ולאלה, זה סבל כשהראשונים כן מנענעים.
חלק מה"מנענעים" עושה את זה כטכניקה "לאפסן" אצל הזולת את העצבים שלהם. ואז, כשהזולת מתמלא ב"עצבים" - יש להם פטור מלא מלחוות את אלה שלהם. אבל לרובם זה קורה בגלל שהם גייסו (וככה יש להם) אנרגיה הרבה יותר גדולה ממה שהסיטואציה דורשת, והעודף העצום הזה של אנרגיה בלתי מפורקת עושה להם את אי השקט הגדול הזה.
בניעורי הרגל "מעצבני הסביבה" האלה הם מצליחים לפרק מעט מעודף המטען שמתקתק בתוכם, וככה להשאיר לעצמם "פנים חברתיו", אחרת המתח
אז מניסיון אישי עם "מנענעי גפיים" על הסט (דבר שלא עובר כל כך טוב בטלוויזיה. . .), ומכיוון שאני כבר יודעת למה זה קורה, מצאתי דרך נהדרת לעזור להם להפסיק את זה.
אני שואלת (וגם כל בנאדם "מנענע" יכול לשאול): "אתה רוצה שיפסיקו לך כל נענועי הרגליים האלה
בשנייה אחת?". הבנאדם , עונה כמובן "כן" סקרני. ואז אני מזמינה אותו לגלות, איזה דבר, אבל בדיוק איזה דבר, הוא היה רוצה לעשות ברגע זה, אבל הוא לא יכול לעשות אותו. נו, כששואלים את השאלות הנכונות באות התשובות המדויקות. "מצאת?", אני ממשיכה לשאול, "אז תספר לעצמך, שאתה כן תעשה את זה, אבל לא ברגע זה! הוויתור יהיה רק לגבי הרגע הזה - לא לכל החיים".
ובשנייה אחת, הים נח מזעפו. כי הם מקבלים ככה הזדמנות לעשות סדר בין המצוי לרצוי, שגרים להם, מהבלבלה, על אותה נקודת זמן. הם נותנים לעצמם ככה הזדמנות לחזור בחזרה למציאות, ולוותר על גיוס האנרגיות היותר מדי גדול הזה ממה שהסיטואציה דורשת. וזה קורה, כי הם מקבלים מודעות לנתון הזה,שבין כה וכה זה לא הולך לקרות ברגע זה, אז בשביל מה להידרך? וזה עובד כמו שעון.
מי שיש לו גולש גלים בבית, יש לו גם אמבטיה דפוקה. כי הם באים מהים כל כך שמחים, ותאח תוח, שמים את הגלשן שלהם באמבטיה כדי לשטוף אותו ממי המלח, ותאח תוח, ככה בדיוק מתחילות להגיע השריטות על הקרקעית שלה. השריטות תופסות לכלוך, ולאט לאט האמבטיה מאפירה ומשחירה עם כל שימוש הכי פעוט, ואז צריך לשפשף אותה יותר ויותר חזק, בחומרים חזקים, כדי שהיא תבהיק מחדש לרגע. השפשופים האלה יוצרים משטח מחוספס, שתופס בקלות מזוויעה עוד ועוד "שחור", וחוזר חלילה.
אגב, גם בלי גולש הגלים המשפחתי, אפשר להגיע לאותן התוצאות: צריך רק לבצע ניקיון אגרסיבי עם סקוטש או חול ניקוי, שמייצרים ניקיון בוהק בדקה הראשונה, אבל גם שריטות כולאות צבע אפור ואפור כהה אחרי שימוש ראשון. לתשומת לב כל מי שיש לו אמבטיה חדשה ועוזרת נלהבת.
בעניין הגלישה, כדי למנוע נזקים, מכריחים את הגולש המשפחתי לפרוש על קרקעית האמבטיה מגבת ישנה ועבה, שתיועד לשימוש זה בלבד, שתהווה "בידוד" בין האמבטיה וסיבי הזכוכית ש"משייפים" ושורטים אותה. ושהיא תספוג, מצדכם, מים וחול עד פתח תקווה. תולים את המגבת הזו על חבל הייבוש, ולא נורא אם היא לא תתייבש לחלוטין עד השימוש הבא. אז שתסריח מלחות. העיקר שתעבוד.
ובעניין הכתמים שכבר כלום לא מנקה אותם, וזה כבר גועל נפש, איך יודעים שהבנאדם צריך אמבטיה חדשה, והרי העין שלנו מתרגלת לכל דבר?
יש לזה פטנט בדוק: מסתכלים על האמבטיה בעיניים של אורחים. אם נהיה לנו כיווץ של קצת פאדיחה בלב, יאללה, צריך.
ו
ככה מצלצלים ל"זאב חידוש אמבטיות" (טל': 09-9584862), ואחרי שהוא לוקח את המידות המדויקות מגיע אליכם הביתה איש מקצוע עם צורה דק-דקה כזו של אמבטיית אקריל חדשה ונוצצת, ו"מלביש" ומדביק את הקערה החדשה, על זו הג'יפה שיש לכם.
זה עולה 1,700 שקל, זה בא בלבן, באפור, או בפנינה, זה קורה תוך שעה וחצי בערך, וזה משבית את האמבטיה רק לשעה וחצי נוספות. בלי שבירת קירות ואריחים, אבל כן עם ריח חריף ומסריח של חומץ (מהסיליקון האוטם) במשך כחודש.
העבודה מאוד יפה ונקייה, הלובן החדש והנוצץ הוא תענוג לעיניים, אבל צריך לקחת בחשבון שהנפח הפנימי קטן פתאום פלאים (תרגום: האמבט מתמלא נורא מהר, אבל גם נהיה צפוף בפנים, משהו!) וכל תזוזה לא זהירה שלכם עם הכתף שופכת פלאכטה של מים על הרצפה ומרטיבה כמו עם דלי את שטיח האמבט העבה והשעיר שלכם, שלוקח לו יומיים אחר כך להתייבש על החבל.
והניקוי? קונים מקל עץ שבסופו "כדור סרוג" כזה, "שושנה" מסיבים פלסטיים, המשמש לניקוי וסיבון הגב, מרטיבים אותו עם קצת שמפו או סבון רחצה נוזלי, משפשפים איתו בקלות, תענוגות הנפש, את ה"פס" החום שעל דופן האמבט, שוטפים הכל עם ה"טלפון", וככה הברק החדש והנוצץ נשאר לעולמים.
ואם מישהו רק יעז להתקרב לאמבטיה החדשה שלכם עם סקוטש ואקונומיקות-תקפצו עליו נינג'ה.
אמבטיה רגילה, פלוס חרסינה קונבנציונלית מהחנות, תעלה (ביחד עם העבודה) בערך אותו הדבר, אלא שמרכיב ההתרוצצויות, העבודה, הלכלוך, ההתאמה וההשבתה, מתקצר פה פלאים.
חסידה אחת עפה בשמים, ובמקור שלה, בתוך החיתול המסורתי, תלוי זקנצ'יק גרום ומקומט.
"הייייייי! ", רוטן לעברה הזקנצ'יק, "נו, אולי תודי כבר שהלכנו לאיבוד?".
נא להמתין לטעינת התגובות
