"יש פתרון לכל מתיישב? לא ממש"
מפוני אלי סיני משלימים חצי שנה במאהל יד מרדכי ומקווים לעבור לדיור קבוע בפלמחים. בינתיים הם הפכו לאתר תיירות, גם של קבוצות מרחבי העולם
- חצי שנה להתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
על פי סיכום שהושג מראש לא נדרשו המפנים להשתמש בכוח במהלך הפינוי, ותוך זמן קצר עזבו התושבים את בתיהם בשיירה, שבראשה עמד אביה של לירון הרפז, שנרצחה לפני כארבע שנים יחד עם חברה אסף יצחקי על ידי מחבלים שחדרו ליישוב. "חשבנו שמדובר בתחנת מעבר ולא האמנו שיהיה מדובר בשהייה כל-כך ארוכה", מספר אחד התושבים שמתגורר במאהל "אוהלי סיני". חצי שנה אחרי, כשהחורף מכה במלוא העוצמה, הם עדיין ממתינים לפתרון, שנמצא מעבר לפינה. אבל למדינה יש קצב משלה. איטי מדי.
מהרגע הראשון הם התעקשו על פתרון קהילתי. "אנחנו רוצים לשחזר בדיוק את מה שהיה לנו", הם אמרו ל-NRG מעריב חודשיים לאחר הפינוי – עוד לפני שאופציית המעבר לקיבוץ פלמחים והפיכתם לחברי קיבוץ עלתה על הפרק, וקיבלה את אישורם של חברי הקיבוץ הקולט. היום ברור לכולם איך יראה העתיד, אלא שמכונת הבירוקרטיה עובדת לאט, והתושבים נאלצים להמתין בינתיים ולהמשיך לחיות בתנאי שדאות, נתונים לחסדי מזג האוויר.
"כדי להתמודד עם הקור העז שכרנו אוהל קרקס גדול, שמשמש כסלון המשותף שלנו וכחדר האוכל, והצבנו בו כמה מזגנים", מספרת שריתה מעוז, שכיהנה כיו"ר ועד היישוב ומשתתפת היום במגעים עם מינהלת ההתנתקות. "הבעיה היא שכאשר הטמפרטורות יורדות, גם המזגנים לא יכולים להתמודד עם הקור המקפיא. היו כמה בקרים שקמנו וחשבנו שאנחנו בוונציה - מוקפים בשלוליות ענק ובבוץ טובעני", היא מוסיפה.
בכלל נדמה שהשהות הארוכה הפכה את המחנה הזמני לבסיס קבע. יום אחרי המעבר הוקמה במקום יריעת הצללה גדולה שבתוכה מוקמו אוהלי השינה. בהמשך הובאו אוהלי ענק אטימים למים, שלתוכם הוכנסו אוהלי הסיירים, מתחם מיוחד הוקצה לטובת המטבח המשותף ומכולת קירור הוצבה במקום כדי להבטיח את טריות המזון. תוך שבוע הוקם גם אוהל מרפאה, שמאויש כל היום בתורנות על ידי פראמדיקים, ובהמשך הוקצה אחד האוהלים לטובת גן ילדים ופעוטון ואפילו צלחת לוויין הוצבה בכניסה. "אפילו האוכל שלנו השתפר פלאים", מספרת מעוז. "היום אנחנו ברמה של מלון עשרה כוכבים ולא חמישה. רק ביום שישי האחרון היו בארוחת הערב שישה סוגים של בשרים. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות כדי לפנק את החברים".
לפני כשלושה חודשים דווח כי מסתמן פתרון למצוקת הדיור של מפוני אלי-סיני. לפי הדיווח חברי קיבוץ פלמחים, סמוך לראשון-לציון, יקבלו כחברי קיבוץ כ-60 משפחות ממפוני אלי-סיני. ההצעה אפילו עברה ברוב גדול בהצבעה שנערכה בקיבוץ בקרב חברי המשק. על פי התכנון, בקיבוץ ייבנו בתים חדשים למפונים ליד הים, בדיוק כמו שרצו המפונים. בדיוק כמו שהיה להם.
הקשר בין המפונים לקיבוץ פלמחים נוצר לפני כמה חודשים. המפונים, שעד אז נדחו לא אחת על ידי הרשויות ומינהלת ההתנתקות, ראו בכך פתרון מצוין, והעבירו את הנושא למינהלת סל"ע ולעומד בראשה, יונתן בשיא, שמרכז את הטיפול ביישוב. "אין לנו שום טענה ליונתן בשיא, שעושה את הכול על מנת לנסות ולסייע לנו", מספרת מעוז, שהתגוררה ביישוב 13 שנים. "הבעיה היא הבירוקרטיה והפקידים הזוטרים במשרדים השונים, שמעכבים את המעבר ומעלים בעיות שוליות לחלוטין", היא אומרת, "אין התגייסות מלאה של כל משרדי הממשלה לפתור את המצב של המפונים. חצי שנה להתנתקות משפחות נמצאות בבתי מלון, ובמחנות
כחלק מההכנות לאיחוד האפשרי ולהפיכתם לחברי קיבוץ, התקיים לאחרונה מפגש ראשון בין בני נוער מאלי-סיני לבין בני הנוער מקיבוץ פלמחים. "בסך הכל הם (הקיבוצניקים – י.ה) היו מקסימים, אבל עדיין יש את הסטריאוטיפים של המתנחלים והקיבוצניקים שנמצאים ברקע", מספר דניאל פימה, תלמיד י"ב שעבר ליישוב כשנתיים לפני הפינוי. "השאלה הראשונה ששאלו אותי במפגש היתה אם אני מאמין באלוהים", הוא מספר, אך מיד מוסיף שלהערכתו הזמן יעשה את שלו, והמפגשים הנוספים, שככל הנראה יתקיימו עוד לפני המעבר, יתרמו גם הם להשתלבות טובה יותר.
"אני מטבעי לא טיפוס אופטימי, אבל אני מאמין שהעניין שלנו ייפתר בחודשיים הקרובים", מוסיף פימה, "ההרגשה הכללית היום הרבה יותר טובה, מכיוון שאנחנו כבר משלימים עם העובדה שאנחנו חיים באוהל. בגדול, כל אחד חזר לשגרה שלו, והציפייה היא שטווח הזמן הקרוב ייחתם ההסכם מול הקיבוץ ונוכל לחזור לחיות חיי קהילה כמו אלו שהיו לנו באלי-סיני".
האופטימיות הזהירה שמאפיינת את פימה היא נחלתם של מרבית דרי המאהל. את אותו עידוד הם שואבים גם מאלפי המבקרים שפוקדים את המאהל בששת החודשים האחרונים. "בחודשים האחרונים נוצר ענף של תיירות פוסט התנתקות", מספרת מעוז, "מגיעות אלינו קבוצות מכל רחבי העולם, שבמסגרת הביקור שלהם בישראל הם מבקשים לשלב ביקור במאהל המפונים. יש מלווי קבוצות שלמדו את העניין, ומשלבים את המאהל בתוכנית הסיור". רק השבוע ביקרה במקום קבוצה של עשרות נוצרים מקנדה, שביקשו לשריין ביקור באתר כבר לפני שלושה חודשים. אבל לא מדובר אך ורק בתיירות חוץ. "בשבתות יש גם נהירה של המוני בית ישראל, שעוצרים בצד הדרך בדרך לטיול השבת ומבקשים לבדוק מה עלה בגורלנו", מוסיפה מעוז.
גם העובדה שרקטות הקסאם שנורות מכיוון הרצועה נוחתות בטווח של מאות מטרים מהמאהל, לא שוברת את רוחם של התושבים. "כאשר נפל הקסאם בכרמיה ופגע באחת הקראווילות הגיעו לבקר אותנו משפחות שפונו מהיישוב ומתגוררות באתר הקראווילות היום", מספרת מעוז. "הם באו בגלל תחושת הביחד והביטחון. אמנם הקירות של המאהל דקים יותר, אבל התחושה היא של משפחה גדולה ומגוננת".
נא להמתין לטעינת התגובות
