ואיפה המחאה?
אלימות שוטרים? במבי שלג מצביעה על תופעה, ולא מבינה איך כולנו עדיין ממשיכים לשתוק
וכך התוודענו, ולא בפעם הראשונה, לשיטות שבהן מטפלת משטרת ההגירה בעובדים זרים בלתי חוקיים: קבוצת שוטרים גברים מכה אישה חסרת הגנה עד כדי הזדקקות לאשפוז בבית חולים.
והנה, למרות שמדובר באירוע חמור מאין כמותו, שכמותו חוזרים ונשנים כנראה מדי יום, כמעט ולא נשמעה מחאה ציבורית על התנהלותה של משטרת ההגירה. הקצין שהיה ממונה על המבצע פוטר, משטרת ההגירה התנצלה בפני השגריר ואשתו, וכנראה שגם משרד החוץ טיפל במבוכה שנגרמה למדינה מהתנהלותה השגויה של המשטרה.
אלא שהבעיה אינה נמצאת, כמובן, בטעות הזיהוי המצערת של משטרת ההגירה. הבעיה היא שכך נוהגת משטרת ההגירה באופן שיטתי ורגיל, אף כי אין ספק שמדובר בהתנהלות עבריינית. אם במקרה לא היה מדובר באשת השגריר של הרפובליקה הדומיניקנית, אלא בסתם עובדת זרה, מן הסתם לא היינו שומעים כלל על האירוע.
ועכשיו, כשהתברר,
שוב, שהמשטרה נוקטת אמצעים פסולים ובלתי חוקיים כשהיא "מטפלת" בעובדים זרים לא חוקיים, לא נמצא מי שיזעק את זעקת האנשים הללו, שכל חטאם הוא שהם מבקשים להתפרנס במקומותינו, ושרבים מהם שירתו אותנו בעבר באופן חוקי, ביושר ובאמונה.
אלא שלעובדים הזרים אין לובי חברתי. ולכן, אין מי שיזעק את זעקת האנשים האלה, שאינם מאיימים על החברה בשום מובן. אין מי שיגיד, כי ההתייחסות הברוטלית כלפיהם מקעקעת את יסודות החברה. אין מי שיאמר שהסלחנות שבה החברה כולה מתייחסת לאלימות שבה נוהגת משטרת ההגירה, חלחלה, ככל הנראה, אל שדרות נוספות במשטרה, עד כי הגיעה, בין השאר, גם לנוער הדתי (לחלק הלא אלים שבו) שהתבצר בעמונה.
על פיקוד המשטרה להבין, כי אלימות השוטרים כלפי אנשים בלתי אלימים צריכה להיפסק מייד. לא ייתכן כי תימשך השיטה, שעל-פיה המשטרה אוכפת את החוק בשיטות עברייניות.
נא להמתין לטעינת התגובות
