עדיין מנותקים
חצי שנה חלפה מאז שיתוף הפעולה הנדיר בפינוי בעלי החיים מרצועת עזה וצפון השומרון, ועולם כמנהגו נוהג. מאות מחתולי ומכלבי ההתנתקות עדיין מחפשים בית, והמחלצים נותרו עם המון תסכול וארנק מרוקן. אבל מה זה לעומת מבט אחד של כלב מוקיר תודה
במכלאה של עמותת אהב"ה למשל, שמתנדביה נאבקו קשות להשגת היתרי כניסה לאזורים המפונים ואף עתרו לשם כך לבג"ץ, נותרו שבעה כלבים וכ-200 חתולים שלא מצאו בית. "הצלחנו למסור עד עכשיו רק שניים מתוך 200 חתולי ההתנתקות", מספרת תמרה מור מהעמותה. "מחצית מהם חתולי בית, שישתלבו מצוין במשפחה".
ניצולי ההתנתקות של העמותה מפוזרים בפנסיונים ובבתי מתנדבים. חלקם סובלים מטראומות. "יש לנו לברדור מעורב בשם סול, שנמצא שוכב על הכביש לכפר דרום, כולו מלא חתכים מדממים", אומרת מור. "היום הוא משוקם ודווקא מאוד ידידותי. יש רועה גרמני מעורב, שחולץ מדירה הרוסה בנוה דקלים. הוא מאוד מבוהל ומחפש מישהו שיהיה מוכן להשקיע בו. אם לא יאומצו, הכלבים האלה יישארו אצלנו עד סוף ימיהם".
בעמותת "ראשון אוהבת חיות" נשארו שלושה כלבים מההתנקות. "דווקא ארזית, הכלבה הראשונה שהוצאנו מהגוש, לא הצליחה למצוא בית", מספרת עופרה רוזנשיין מהעמותה. גם נצר, זאב לבן מעורב שנקרא על שם נצר חזני על אף שנמצא במחסום כיסופים דווקא, עוד מחכה בכלוב שלו. הכלבה גדית, מעורבת בינונית חומה, שנמצאה משוטטת ליד שפת הים באזור רפיח, חולמת גם היא על בית. "היה מעניין לראות איך הם עלו ברצון לרכבים שלנו כדי לצאת משם", מספרת רוזנשיין. "אפילו נצר, שהיה מאוד קשור לחיילים, בא ברצון. היתה תחושה של בהלה, של דחיפות, והכלבים הרגישו בזה".
מתנדבי העמותה למען החתול הביאו יותר מ-200 חתולים מהשומרון. הצטרפו אליהם עוד כ-150 חתולים שפונו מגוש קטיף על ידי צער בעלי חיים ישראל - תל אביב ו"הכל חי". כל אלה הגיעו לחתוליית העמותה בחדרה. בינתיים התגלעו סכסוכים בעמותה והיא התפצלה.
כמה ממתנדביה, בראשות רויטל ורסקין, חברו למתנדבי העמותה למען חתולי רחוב ופתחו בית מחסה חדש לחתולים בשם "גרגורים", ליד צומת הראל שבדרך לירושלים. במקום היו כבר כ-180 חתולים שפינתה עמותת "נח" מגוש קטיף וחלק מחתולי ההתנתקות מחדרה הועברו גם הם לשם. כיום מחכים בחתולייה 250 חתולים מההתנתקות ועוד כמה עשרות אחרים לבית. גם בחדרה נשארו חתולים מפונים. "הרבה מחתולי ההתנתקות לא חברותיים", מספרת ורסקין, "ואנחנו מתכוונים למצוא להם פתרון בתחנות האכלה. לחתולים החברותיים אנחנו מקווים למצוא בתים".
על אף שרק מעטים מאוד מחתולי ההתנתקות זכו למצוא בית, ורסקין לא מצטערת על כך שנלקחו מסביבתם הטבעית והובאו לכאן כדי לבלות, אולי, את שארית ימיהם במכלאות. "אנחנו לא באשליה שנמצא
בצער בעלי חיים ירושלים (שעורכת, אגב, ב-20 בפברואר ערב התרמה בסינמטק ירושלים) מחכים עדיין 10 כלבים מתוך 30 שהגיעו לשם, ו-15 חתולים מההתנתקות. "החתולים היו פראיים ורובם עדיין כאן", מספרת חדווה ונדנברוק מהעמותה. "מלכתחילה היה ברור שהם לא ימצאו בית ויישארו כאן תמיד. את חלקם הצלחנו להעביר לפינות האכלה בירושלים. הבעיה שהם לא תמיד נקלטים בפינות ההאכלה ולא כל מאכיל מוכן לקלוט עוד חתולים. באשר לכלבים, בעיקר הגדולים נשארו. את הקטנים מסרנו בקלות יחסית".
בכלביית "תנו לחיות לחיות" שליד רמלה נקלטו 12 כלבים מההתנתקות. ארבעה מהם, טרייר שחור, פודלית אפורה ושני פינצ' רים מעורבים, זכר ונקבה, עדיין לא מצאו בית. "בימים הראשונים כולם רצו את הכלבים מההתנתקות", מספר וטרינר העמותה ד"ר נסים אריאלי. "אחר כך שכחו מזה. זה מאוד עצוב, אבל זו דרכו של עולם".
"גם היום, חצי שנה אחרי", אומרת רוזנשיין, "אני מאמינה שחשוב שיצאנו למבצע הפינוי הזה ולא הפקרנו את בעלי החיים. חבל רק שלא זכינו לגיבוי ולעזרה מהרשויות. עשינו הכול על חשבון הזמן הפרטי והכסף שלנו ועד היום לא קיבלנו שום החזר כספי".
"אין ספק שהפקירו את חתולי ההתנתקות", מסכמת ורסקין. "אנשים טרחו והתאמצו לחלץ אותם, ועכשיו אף אחד לא זוכר אותם. אין לנו תקציבים או תרומות. המדינה צריכה לעזור לנו למצוא להם פתרונות".
"השקענו הרבה מאמצים בהצלת בעלי החיים האלה", אומרת מור, "אבל בכל פעם שאנחנו מסתכלים על כלב או חתול שבלעדינו היה מת בוודאות, זה שווה את הכול".
נא להמתין לטעינת התגובות
