קפץ האולמרט
לפי נדב איל, נאומו של ממלא מקום רה"מ אמש היה התפוצצות אל מול התקפות עליו מכל עבר
שבועות הוא שומע את העבודה והליכוד הולמות בו, שוב ושוב: החמאס עושה בית ספר לאולמרט, אולמרט יחלק את ישראל לעשירים ועניים, אולמרט העביר כסף לחמאס, מה אולמרט עשה בצבא ועוד. ואם להוסיף על כל זה, הרי שבסוף השבוע כינו את הראיון שהעניק לערוץ 2 "אפרורי".
אולמרט , שבחיים לא קראו לו אפרורי, ותכונתו העיקרית איננה נטייה בלתי נשלטת להושיט את הלחי השנייה, החליט להפסיק עם ההבלגה. נשבר לו. אתמול בלילה הוא הודיע לאנשיו שיש רגעים שצריך להיות ממלכתי, ויש נקודות בהן צריך לתקוף. אחר כך עלה אל דוכן הנואמים, ובהנאה לא מוסתרת, כמי שהתאפק ימים רבים, הרשה לעצמו לחזור להיות אולמרט לערב אחד.
מולו היה האולם, דחוס ומהביל מזיעה. אומרים עליה, על קדימה, שהיא לא מפלגה של ממש. שטויות. היא כבר מריחה כמו מפלגה אמיתית. באווירה הזו ובטמפרטורות הללו, הזמן היה כשר לנאום אגרסיבי וחד, ואולמרט, אין מה לומר, יודע לספק את הסחורה. הוא רצה לשלהב את הקהל, להכניס מחדש את רוח הקרב שקצת התעמעמה בקדימה, תחת רושם הניצחון הוודאי. הפעילים קיבלו את השינוי הזה במחיאות כפיים סוערות: ראשית, הם הרגישו
שהם מקבלים את המוצר האמיתי, את האולמרט האמיתי, וחוץ מזה, תמיד נעים לשמוע התקפות בוטות על היריבים. עוד הוא מדבר, והתגובות החלו זורמות מהליכוד והעבודה. האסטרטגים שם היו מאושרים, או לפחות מדוכאים פחות.
סוף, סוף, הם אומרים, אולמרט נגרר אחרי האג'נדה שלנו. נראה שהם נסחפים, גם אם קדימה תתחיל לתקוף, אולמרט לא יהיה זה שיישלח אל החזית. בשביל זה יש את צחי הנגבי ודליה איציק. אחרי אולמרט עלה שמעון פרס. הקהל קם על רגליו בתשואות ספונטניות. בשביל האנשים האלה, שעזבו מפלגות ובאו להרפתקה חדשה, פרס מסמל ביטחון. הופעתו הייתה ממלכתית ומכובדת, כל כך מכובדת, שהיה מי שאמר באולם שפרס חושב שהוא המועמד לראשות הממשלה.
הכל היה יכול לעבור בשלום, אלמלא החליט פרס לדבר על שני דברים: ראשית, הוא חזר על אמירתו המפורסמת שסקר הוא כמו בושם (הקהל כבר השלים את החצי השני של המשפט: "נעים להריח, מסוכן לבלוע"), וגם צפה למפלגה 50 מנדטים. ככל הידוע, בכל הפעמים שבהם פרס חזה ניצחון והזהיר שלא להשתכר מהסקרים, מפלגתו השתכרה מהסקרים והפסידה. מי יודע, אולי הבחירות בכל זאת יהיו מעניינות.
נא להמתין לטעינת התגובות
