רובין-הוד הפך לבריון השכונתי
אזרחי איראן בחרו באחמדינג'אד בזכות האג'נדה החברתית שהציג, ונשארו עם בריון שמעורר זעם עולמי
עבודה קשה מעולם לא היוותה בעיה למהפכן הגאה מטהרן. בן למשפחה פשוטה שהיה קצין במשמרות המהפכה, למד הנדסת תחבורה והפך לראש עירייה. במסע הבחירות שלו הוא הגיע לכפרים ולעיירות הרחוקות. בנאומיו פנה אל אבי המשפחה המובטל, שלא מצליח להביא פרנסה הביתה ומושפל בעיני ילדיו.
האינטלקטואלים של טהרן לעגו לבן חסותו של האייתוללה עלי חמינאי. אם ייבחר, טענו, הוא יכונן חוקי הלכה שלא נראו בעבר. איימו שאפילו בתוך מעליות יציב פרגוד שיפריד בין גברים לנשים. אחמדינג'אד לא הכחיש. הוא גילה כי בכוונתו להעביר חוקים דתיים "שיזרעו רוגע ואמון בחברה". לחקלאים הבטיח הלוואות ללא ריבית, כפי שמחייבת ההלכה האיסלאמית. למורים הבטיח העלאת שכר.
מולו התמודד הנשיא לשעבר האשמי רפסנג'אני, אליטיסט עם קריצה למערב. המירוץ היה צמוד, ונדרש סיבוב שני כדי להכריע את הכף בבחירות לנשיאות איראן של יוני 2005. עם ניצחונו של אחמדינג' אד נמחקה למעשה היריבות הברורה בין השמרנים לליברלים, שאותה הוביל הנשיא היוצא מוחמד חאתמי. עתה הנשיא הוא בשר מבשרו של המחנה השמרני. "ישראל היא מקור חוסר הביטחון באזור", אמר למחרת הבחירות, "לאיראן אין צורך בקשרים עם ארצות-הברית".
תשעה חודשים אחרי שלעג לסקרים וניצח את רפסנג'אני, "רובין הוד" לא שיפר את מעמדו של אף עני באיראן. הוא גם הותיר את המעליות כמות שהן, בלי פרגוד, אבל הצליח לאסור על תחנות רדיו וטלוויזיה להשמיע מוזיקה מערבית. מדיניותו הצליחה בתוך זמן קצר לדרבן אנשי עסקים להעתיק את פעילותם למדינות שכנות ובכך לערער את הבורסה של טהרן.
האיש שנהג כמשיח התגלה כנפוטיסט קטן. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון, מינה חמישה מחבריו במשמרות המהפכה לתפקידי שרים בכירים. במסגרת מסע טיהורים במשרד החוץ פיטר 40 שגרירים ברחבי העולם ומינה מקורבים במקומם. הצהרותיו הלוחמניות בנושא הגרעין הרגיזו אפילו את חבריו בפרלמנט, שמנעו ממנו שלוש פעמים ברציפות למנות מקורב נוסף לשר הנפט. מאיומיו לכונן באיראן מדינת הלכה אמיתית, כמו שחלמו מחוללי המהפכה, נותרה רק השנאה היוקדת למערב.
מי שסבור כי בטהרן צומח היטלר חדש, צריך לזכור כי יותר משהוא דומה לגאון פשיסט מן הסוג שגילם הפיהרר, אחמדינג'אד הוא בריון שכונתי. מדיניותו לא הצליחה לגרום להערכה עממית כלפיו ואף לא ליכדה בין שכבת הוותיקים מקרב השמרנים, אנשיו של האימאם חומייני, לבני הדור החדש.
שכניו במפרץ חוששים כי בחצרם האחורית צומח לו מנהיג משוגע. "הגרעין האיראני הוא דאגה אמיתית
בסדרה של הצהרות מתריסות, חלקן אנטישמיות, הוציא אחמדינג' אד את כל המרצעים מהשק. בין המרגליות שהפיק מפיו בלטו הגיבוי לאינתיפאדה הפלשתינית ונימה משיחית. "הם המציאו מיתוס שלפיו היהודים נטבחו, ומציבים את זה מעל אלוהים, הדת והנביאים", אמר באחד מנאומיו. "בעזרת האל, העולם יהיה ללא ציונים ואנו ננשום לרווחה תחת שלטון איסלאמי על כל העולם".
בצמרת המדינית בירושלים היו מי שהודו השבוע לאחמדינג'אד. בישראל סבורים כי לפרובוקציות שלו היה משקל חשוב בהחלטת האו"ם להעביר את סוגיית הגרעין האיראני למועצת הביטחון. הפרשן הביטחוני גד שמרון, בטור הנושא אופי סאטירי שכתב בעיתון זה, העלה את הרעיון שאחמדינג'אד הוא בעצם סוכן הפועל בשליחות המוסד.
"אינתיפאדת הקריקטורות" עשתה טוב למשטר האיראני. התנפלות של המונים זועמים על קונסוליה מערבית והצתתה, וכל זאת בשם ההגנה על כבוד הנביא, מעניקה לאייתוללות הזדמנות להזכיר לעולם שהם עדיין פה. המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, מיהר לקבוע כי מדובר במזימה ציונית לזרוע עימות בין נוצרים למוסלמים.
אחמדינג'אד כינה את האחראים לפרסום הקריקטורות "אישים ציוניים". "המשארי", היומון של השמרנים בטהרן, ארגן תחרות איורים על השואה. "עתה נראה", כתבו עורכי העיתון בציניות, "האם המערב יישם את עקרונות חופש הביטוי על השואה, כפי שעשה במקרה של האיורים המבזים את השליח" (הנביא מוחמד - ג'.ח).
הזעם חסר הפרופורציות על "חילול כבוד הנביא" לא הופנה רק כלפי המערב. ג'יהאד אלמומני, עורך השבועון הירדני הידוע "שיחאן", פרסם לפני שבוע מאמר תוכחה נגד המהומות האלימות שפרצו בגלל הקריקטורות. "הזהו מה שמבזה את שמו של השליח מוחמד, עליו התפילה והשלום?", הטיף למיליוני המפגינים משולחי הרסן, "או שמא זה צעיר מוסלמי, שמתאבד בתוך קהל חוגגים של חתונה בעמאן או במקום אחר? והאם זה מה שמבזה את כבודו של הנביא, או שחיטתו המצולמת של בן ערובה זר לקול קריאות אללה אכבר?".
בצד המאמר, ובניגוד מוחלט לצנזורה שנקטו מרבית כלי התקשורת בעולם הערבי, אל-מומני פרסם שלושה מאיורי המחלוקת כפי שהופיעו לראשונה בעיתון הדני "יילנדס פוסטן". עוד באותו יום הוצא נגדו צו מעצר. כל עותקי השבועון נאספו מן הדוכנים. המו"ל נאנס לפטר את העורך, אשר צפוי לעמוד בקרוב לדין בעוון "פגיעה בעקרונות האיסלאם".
למתבונן מהצד, עושה רושם כי מסע הצלב היומרני של האמריקנים לקידום הליברליזם בעולם הערבי לא מתקדם כמתוכנן. הרדיקליזם האיסלאמי מציץ כמעט מכל פינה: תנועת האחים המוסלמים במצרים הכפילה פי שישה את כוחה בבחירות לפרלמנט שנערכו בנובמבר האחרון; הליך דמוקרטי נוסף, הפעם בעיראק, העלה קואליציה דתית-שיעית לשלטון. מאז חלפו חודשיים, והעיראקים עוד לא הצליחו להקים ממשלה.
טהרן, בינתיים, ממשיכה להכות שורשים אצל השכנה המשוסעת. איש עסקים עיראקי סוני, שנע בקביעות בין בגדד לעמאן, סיפר השבוע למעריב כי השפה הפרסית כבר משולבת בחלק מבתי הספר בדרום עיראק.
המבוקש מספר אחת בעיראק, אבו-מוסעב אזרקאווי, שולח ידיים גם הרחק משם. גורמי ביטחון לבנונים חשפו השבוע רשת שנייה של ארגון אלקאעידה העיראקי, השנייה שנתפסה בתוך חודש. 31 חשודים נעצרו באזור צור. שלושה שבועות לפני כן בלם חיל הים הלבנוני ספינה שעליה פעילים פונדמנטליסטים, שהיו בדרכם לבצע פיגוע בדרומה של ישראל.
הניצחון המפתיע של החמאס בבחירות הפלשתיניות כמעט ומגמד את הישגי הפלגים האיסלאמיים במזרח התיכון. זו היתה מערכת בחירות נדירה מסוגה בעולם הערבי: ללא פיגועי תופת כמו בעיראק, בלי פסילה מוקדמת של מועמדים ליברלים מבריקים כפי שקרה באיראן וללא כיפופו העדין של החוק כפי שנעשה במצרים.
הבכיר המצרי עומר סולימאן נאלץ להודות בשבוע שעבר, בפגישה עם עיתונאים ישראלים, כי הוא ועמיתיו הופתעו עם פרסום התוצאות. הדבר האחרון שמצרים צריכה הוא ממשלת חמאס מצליחה, שתוביל תרבות שלטון מתחשבת באזרח ותזכה לאמון העם גם בבחירות הבאות. הצלחה כזו עשויה לקרוץ בעתיד גם לבוחר המצרי.
"הסכנה כעת היא שאין לאנשים אלטרנטיבה, אלא לפנות לאלה המניפים את הסיסמה 'הדת היא הפתרון'", התריע ראש ממשלת מצרים, אחמד נזיף, ארבעה ימים לאחר הנוק-אאוט שחטף הפת"ח מהחמאס, "נושאי סיסמה זו מגיעים לשלטון ואז מתברר שאין להם דבר לתת פרט לסיסמה הזו".
הפרשן המצרי אמין אל-מהדי, חוקר חברה ופוליטיקה במזרח התיכון, סבור כי מסע העקיצות של אחמדינג'אד כלפי ישראל נועד להעניק לו דריסת רגל בעולם הערבי. לדבריו, זה חלק מאסטרטגיה מדינית, "לאיראן יש חלום ישן, לשלוח זרועות לים התיכון. הקשרים עם חיזבאללה ועם הפלגים
הפלשתיניים הקיצוניים נועדו לסייע לה בכך. בנוסף לכך, איראן היא בת בריתה של סוריה. אחמדינג'אד מנסה להפחית את הלחץ על דמשק ופועל מול ישראל למענה."
אל-מהדי, הידוע בעמדותיו האמיצות, מחזיק בדעה מקורית בנוגע לפריחת האיסלאם בפוליטיקה של המזרח התיכון. לדבריו, המגמה הזו היא תגובת נגד למשטרי הדיכוי בסוריה, בסעודיה, בתימן וגם במצרים, אשר תיעלם עם נפילתן של "מדינות המשטרה."
"האיסלאם הפוליטי זקוק לעץ לטפס עליו," אמר השבוע בשיחה טלפונית מקהיר, "את הענפים מספקים לו המשטרים המשטרתיים. לאורך 40 שנה הם שלטו ביד רמה ולא אפשרו כל אלטרנטיבה. התוצאה של הדיכוי הזה היתה צמיחת האיסלאם הרדיקלי. ברגע שהמשטרים הללו ייעלמו, ייעלם בסיס הקיום של הפונדמנטליזם. הכוח האזרחי יעלה ויתפוס את מקומו. בעולם של מידע וכלכלה גלובלית, לא תוכל להטיל עריצות איסלאמית. וככל שהמגמה הזו תשתפר, גם תפקידה של ישראל יתחזק."
את התזה שלו יפרסם הפובליציסט המצרי בספרו "הערבים נגד העולם," שיראה אור בקרוב במצרים. אל-מהדי סבור כי משבר הקריקטורות הוא יציר כפם של המשטרים העריצים. הוא מביא כראייה את טוניסיה ואלג'יריה, מדינות בעלות משטר ליברלי יחסית, שבהן לא פרצו מהומות. למדינות אלה אין אינטרס אלא לטפח את היחסים עם המערב.
"האיורים הללו התפרסמו עוד בספטמבר. העיתון המצרי 'אל-פגר' פרסם אותם ב17- באוקטובר. דבר לא קרה. אבל אז היו הבחירות בעיראק והמשטרים הערבים נוכחו שאמריקה מצליחה לכונן תהליך פוליטי בבגדד והחלום שהאמריקנים ייצאו משם התבדה. הממסד הערבי נוכח כי הוא הפסיד את עיראק לאמריקנים וחיפש הזדמנות לגייס את ההמונים נגד הדמוקרטיה ולפצות את עצמו על התבוסה. מה שראינו השבוע איננה מלחמת ציוויליזציות. זו מלחמה בין העולם החופשי לעולם העריצות."
החמאס הוא חלק מן התמונה הזו?
"החמאס לא יקים בפלשתין מדינת הלכה. זו תנועה מציאותית שעלתה מסיבות פוליטיות, לא דתיות, ותמשיך לשלוט בכלים פוליטיים. יש בחמאס מגוון דעות, ואם תהיה גמישות מצד ישראל, הם עשויים להצליח."
נא להמתין לטעינת התגובות
