החזית המזרחית החדשה
תמונה קודרת עולה מהדיונים המתקיימים במערכת הביטחון. מדברים שם על ארבע זרועות היוצאות מטהרן ותוקעות יתד בחצר האחורית שלנו. ההמלצה חד-משמעית: התנתקות טוטאלית, אמיתית וברורה מהפלשתינים. "אם הם בחרו חמאס, זה מה שמגיע להם", אומר גורם ביטחוני בכיר ביותר. במקביל מתקיימים מגעים חשאיים על אפשרות של ביטול תוצאות הבחירות ברשות. החמאס, מצדו, כבר נערך לשלב הבא: הקמת תחנת טלוויזיה שתשדר לכל העולם. איראן זה כאן
יעיש, איש חמאס המכהן כראש העירייה מאז הבחירות המוניציפליות, השתולל מזעם. "לא יהיה כאן קולנוע", אמר והורה לבטל לאלתר את התוכניות. "קולנוע הוא הסמל הכי בוטה של החדירה המערבית. לא ייתכן שבני הנוער שלנו יגיעו לבניין בבעלות העירייה לראות סרטים". בשכם , נכון לעכשיו, לא יהיה קולנוע. סרט, דווקא יש. אנחנו, וגם הם, נמצאים כבר עמוק בתוך מותחן האימה הרע הזה.
"איראן זה כאן", זהו שם הסרט על פי אחת ההצעות שהועלתה לאחרונה בדיון שנערך במערכת הביטחון. החזית המזרחית ההיסטורית כבר לא איתנו? קבלו את החזית המזרחית החדשה: איראן, סוריה, חיזבאללה, חמאס. ארבע ידיים שנשלחות מתוך גוף אחד, המקבל הוראות מראש אחד, של נחש החונה בטהרן. עכשיו נתקעת היתד ממש כאן, בחצר האחורית שלנו. החמאס הוא אצבע ביד האיראנית, שנשלחת ממרחקים וכבר נוגעת.
בדיונים שמתקיימים מאז ניצחון חמאס במערכת הביטחון (בראשות הרמטכ"ל) ובמשרד הביטחון (בראשות שר הביטחון), עולה תמונה קודרת. גם ההמלצה חד-משמעית: ללכת על התנתקות. התנתקות טוטאלית, אמיתית וברורה מהפלשתינים. "אם העם הפלשתיני בחר חמאס, אז זה מה שמגיע לו", אומר גורם בכיר ביותר במערכת הביטחון, "עכשיו שיחפשו אותנו". הרמטכ"ל דן חלוץ, בדיונים פנימיים, מוביל את הגישה הזו. אסור למצמץ, הוא אומר, אסור לשחק ב"נדמה לי". יש כאן תמרור עצור, יש כאן אור אדום בוהק, חדמשמעי. אם אנחנו נמצמץ, זה יפיל את כל החומה הבינלאומית.
פרשנות: הדוברים, כולל הרמטכ"ל, כולל שר הביטחון מופז, ממליצים לנתק מגע מהפלשתינים. לא לדבר עם אף אחד. גם לא עם אבו מאזן. להפסיק משא ומתן לגמרי. להפסיק סיוע. לא להעביר כספים. לסגור מעברים. אין עובדים, אין תיירים, אין כלום. אנחנו כאן, אתם שם. אגב, לא כולל סכום הכסף שהועבר השבוע. בדיון הביטחוני שנערך לפני כמה ימים המליצו כולם (חוץ מראש אגף המודיעין האלוף עמוס ידלין, שפשוט לא המליץ כלום) להעביר את הכסף, מכיוון שממשלת חמאס לא הוקמה עדיין ומדובר בתקופת מעבר.
מרגע שתוקם ממשלה כזו, ולא משנה אם היא תהיה חמאסית לגמרי או חמאסית למחצה, ולא משנה אם אבו מאזן ייטול לידיו סמכויות או לא-מרגע שהממשלה תוקם, ישראל צריכה לאסוף את ידיה ולהסתלק. אין יוצא ואין בא, אין דובר ואין שומע. מעברים סגורים. נמשיך לספק חשמל (תמורת תשלום), מים (כנ"ל), אם יהיה צורך אז גם חלב לתינוקות. וזהו. שידאגו לעצמם. שיתבשלו במיץ של החמאס. אנחנו צריכים להתעקש על מדיניות ברורה, אמר הרמטכ"ל בדיונים, שום סדק בקיר.
לדבריו, לפחות ברגע זה, הקיר עומד יציב. מה ילך מחר? לא ברור. האמריקנים כבר מגמגמים מעט בעניין מגעים מדיניים, האירופים יגמגמו עוד יותר. אסור לנו ליפול למלכודת הזו, אומר חלוץ, מדובר במלכודת דבש. החמאס כבר נוקט מתק שפתיים, מלעיט אותנו בכדורי שינה, מתחנחן. מה בסך הכל אמרנו? להשמיד את ישראל? אז אמרנו.
אם נתרצה ונתמוסס, חמאס ישתלט על הכל ויהיה הכשר ישראלי ובינלאומי למערכת דהווה חמאסית שתשאב כאן הכל ותייצר כאן, ליד כפרסבא, מדינה איראנית איסלאמית תוך עשור. אנחנו נעביר להם 300 מיליון שקל בחודש והם יממנו את המדרסות הקיצוניות של ההסתה. זה לא יקום ולא יהיה. דברי חלוץ. הציר הזה, טהרן דמשק-ביירות-עזה, צריך להישבר כאן ועכשיו.
כל פשרה, כל מצמוץ, אומרים בסביבתו של חלוץ, יכולים לעלות לנו ביוקר. חלוץ מזהה את המודל האיראני, שמאומץ כעת על ידי חמאס. אותה שיטת השתלטות, בהתחלה בשקט ובדרכי נועם, אחר כך בכוח ובטרור. הרי ברור שאם איראנים היו צצים כאן ומנסים להיכנס לעבוד בישראל לא היינו מרשים את זה, אומר חלוץ בדיונים הפנימיים, עכשיו צריך להביט על חמאס כעל איראנים. חוץ מלדבר פרסית, הכל אותו הדבר.
על פי אחת האופציות, יכול אבו מאזן לבטל את תוצאות הבחירות ולהכריז על בחירות חוזרות בתוך כחצי שנה. מגעים בעניין הזה מתקיימים במחשכים. האפשרות הזו נבדקת עכשיו גם בישראל. בצה"ל רואים בעצם הקמת ממשלת חמאס קטסטרופה וממליצים להפעיל את כל הלחץ שבעולם כדי לקדם את ביטול הבחירות. הסיכוי שזה יקרה נמוך.
הגישה הצה"לית והביטחונית תקיפה מאוד, וצברה משנה תקיפות השבוע. אפשר כבר לדמיין את מסלול ההתנגשות מול הדרג המדיני. תולים שם הרבה תקוות באהוד אולמרט. מודעים לאילוצי הבחירות. מקווים שיתעשת ויפעל אחריהן. התקווה היא שהדרג המדיני לא ימצמץ. לא יתחיל להתמוסס אל תוך כל מיני מודלים יצירתיים מבית מדרשו של דובי וייסגלס. הפעם, אומרים במערכת הביטחון, זה לא יעבוד. הפעם, אם נרמה, נרמה את עצמנו.
יש בצה"ל גורמים (שאינם חלוץ) שסבורים שמדובר בסכנה קיומית של ממש. שבעוד 15-10 שנה תמצא ישראל את עצמה במציאות בלתי אפשרית על סף החצר האחורית שלה. ואז יהיה כבר מאוחר מדי. בעיקר אם יתברר שהחמאס אכן מתוחכם, יצירתי ומסוכן כפי שאנו חוששים שהוא. אם יציע, למשל, הפסקת אש ארוכת טווח, יאכוף אותה, ירסן את הג'יהאד האיסלמי וירים את הבורסה בתל-אביב לגבהים חדשים. אסור לנו, אומרים גורמים בצה"ל, ליפול לתוך המלכודת הזו. אסור לנו למשכן את העתיד למען תענוגות ההווה.
אותם גורמים (שאינם הרמטכ"ל) דוגלים בהתנתקות חריפה יותר מהפלשתינים. התנתקות סופנית. לנתק גם חשמל, לנתק גם מים, שאיראן תספק כאן את הכל. במצב הזה, ייקח לעם הפלשתיני זמן קצר מאוד לגלות שבחירתו שגויה. להבין שהוא הצביע עבור ארגון קיצוני, מיליטנטי, שיהרוס את התקווה לחיים טובים יותר לשני העמים. נכון ואפשר להדגים לפלשתינים את תוצאות הבחירה הזו כאן ועכשיו.
ובחמאס בינתיים? מתיחות פנימית לא פשוטה, שאינה מחלחלת החוצה. חמאס הוא ארגון היררכי, ממושמע, מסודר ומוקפד. את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית. אחד הוויכוחים הניטשים שם הוא סביב הצורך להישבע אמונים לרשות הפלשתינית בשעת השבעת הממשלה. אנשי הפלג המתון מוכנים. אנשי הפלג הקיצוני מסרבים. שאנחנו נישבע לחוקי הרשות הפלשתינית? מה פתאום? רק חוקי האיסלאם תקפים. נישבע רק לקוראן ולהלכותיו. אם נישבע לחוקים חילוניים של בני תמותה, זה כאילו רימינו את מצביעינו.
יש בחמאס היום שלושה זרמים מרכזיים: הנהגת חמאס חוץ (חאלד משעל) היושבת בדמשק, הנהגת חמאס פנים (איסמעיל הנייה, א-זהאר ואבו טיר) וחמאס בתי הכלא. לכל אחד מחברי ההנהגה הזו תפישת עולם משלו. מתונים וקיצונים מתערבבים שם. כך, למשל, חאלד משעל מדבר בימים האחרונים במתק שפתיים ("נכיר בהסכמים עם ישראל") ודווקא מחמוד א-זהאר מקצין. הפלג הכי קיצוני, הכי מיליטנטי, הם אנשי השטח, גדודי עז א-דין אל-קסאם, שם דומיננטי עדיין מוחמד דף הפצוע.
בימים האחרונים השיגו בחמאס הישג משמעותי: ערבויות חשאיות ממדינות ערביות, סעודיה בראשן, שאם הכסף הישראלי לא יגיע, ואם הכסף הבינלאומי יקוצץ, יהיה מי שיעמוד בפרץ. הסעודים ומדינות נוספות יממנו את המשטר החמאסי במקום העולם. בדיאלוג שמקיים חמאס עם אבו מאזן מועלים רעיונות רבים. בסוף כל פגישה חוזרים אנשי החמאס למקומם ומקיימים דיון פנימי על ההצעות, במטרה ליישב בין הדעות השונות. אצל אבו מאזן, בינתיים, משתעשעים ברעיון לתת לחמאס להרכיב ממשלה - ולהכשיל אותה. אחר כך אפשר יהיה להכריז על הקדמת הבחירות. מעין וריאציה על אופציית ביטול הבחירות שהוזכרה למעלה.
בינתיים, המצב לא מעודד. התיירות לתחומי הרשות הפלשתינית בירידה דרמטית. בעיקר תיירות נוצרית לאזור בית לחם. האוכלוסייה הנוצרית בחשש כבד. מפחדים מגזרות שלטוניות, הגבלות על לבוש, על משקאות חריפים. כולם בהמתנה. ירדן מבוהלת. המלך עבדאללה, בהתבטאות נדירה בפורום סגור בוושינגטון בשבוע שעבר, דיבר על האסון שיכול לצמוח מעליית האיסלאם הקיצוני. "האיסלאם הרדיקלי הוא סכנה לכל המזרח התיכון וגם לירדן", אמר המלך. "מערכות האיסלאם הקיצוני יכולות למוטט שלטונות ומשטרים באזור כולו". הוא סיפר למאזיניו על ביקורו בבתי המלון בבירה הירדנית שנפגעו בפיגוע הרצחני בשנה שעברה. "האנשים האלה, הטרוריסטים, מעוותים את האמונה הדתית, רותמים אותה לצורכיהם ומבצעים פשעים".
שר הביטחון שאול מופז יצא אתמול לכנס שרי ההגנה של נאט"ו בסיציליה. היום בצהריים ינאם בפני השרים. במהלך היומיים שישהה שם, יערוך מופז פגישות אישיות עם כל אחד משרי ההגנה. הוא יציג להם חומרים חמאסיים וינסה לבצר ולייצב את הקיר שאותו מנסה ישראל להעמיד מול חמאס. שר הביטחון יחשוף בפניהם את הקשר האמיץ של חמאס עם איראן, את החזית המזרחית החדשה, את הסכנה למזרח התיכון כולו, לאירופה, לעולם. בשבוע הבא ייסע מופז לקהיר, שם ממתין לו ידיד, חוסני מובארק שמו. היחסים בין השניים הפכו כבר מזמן לאסטרטגיים. עכשיו יש להם איום אסטרטגי משותף להתמודד מולו.
חמאס, בינתיים, נערך. דגש מיוחד מושם על "הקרב על התודעה". או , במילים אחרות, התקשורת. חמאס משקיע כעת סכומי כסף אדירים בהקמת רשת תקשורת מקומית, אחר כך אזורית, אחר כך עולמית. משהו בסגנון תחנת השידור "אלמנאר" של החיזבאללה ותחנות הקשורות באיראן. הפעילות הזו מאוכוונת מהנהגת חמאס בדמשק. חאלד משעל יודע היטב שתחנות טלוויזיה ורדיו חמאסיות יהוו שלב נוסף, מתקדם, בדרך להשתלטות על האזור.
הלוויין החמאסי בדרך. בימים אלה החלה הפעלה ניסיונית של תחנת טלוויזיה של חמאס מעזה. טלוויזיית "אל-אקצה", זה השם. היא משדרת מתוך מסגד בתוככי עזה, כנראה בג'בליה. הפעילות החלה ב-1 בינואר , בדיוק לפני חודש ימים. מדובר בשידורי ניסיון (תדר UHF 62). בחמאס מסתירים את מיקום התחנה ופועלים במהירות. התוכנית: להקים מאוחר יותר תחנה גם בגדה המערבית, אחר כך לרכוש תחנת לוויין שתשדר לכל המזרח התיכון ומשם לעולם כולו, על קהילותיו האיסלאמיות הפורחות. חמאס הקים צוות מקצועי: טכנאים, מפיקים, מגישים, קריינים. הכשרה קיבלו בחו"ל. במצרים וברשת אל-ג'זירה. נקלטות גם נשים לעבודה, במטרה להקים מחלקה נפרדת לשידורי נשים מאוחר יותר.
שידורי הניסיון יימשכו כשלושה חודשים, ואחר כך יוצג לוח שידורים רצופים. מדובר בשידורי דת, הרבה מאוד דת, בריאות, קהילה, חדשות וחברה. אפשר רק לדמיין איך תוצג שם ישראל. בחמאס מתכננים הקמת קריית תקשורת גדולה שממנה תנותב כל פעילותו התקשורתית של הארגון. בודקים אפשרות למקם אותה בקריית התקשורת הגדולה בדובאי. יש כבר חברת אחזקות שתרכז את כל הפעילות הזו, היא נקראת חברת אל-רבאט לתקשורת וליצירה אמנותית. ראש הדירקטוריון שלה הוא אחמד מוחמד פתחי חאמד, חמאסניק קיצוני במיוחד (שגם היה במעצר בישראל בשנות התשעים) מבית להיה, שהתמודד לפרלמנט מטעם החמאס. בקרוב מתוכנן עיתון יומי. אחר כך מהדורת חדשות יומית באנגלית, שתשודר ברדיו אל-אקצה, שהיא תחנת רדיו חמאסית.
חאמד, אותו "שר תעמולה" חמאסי, היה פעיל בעבר בפיגועים ואוחז בהשקפת עולם קיצונית. בתהלוכת הניצחון של חמאס שהתקיימה לאחר ההתנתקות נאם ואמר: "אנחנו בחמאס מדגישים באמצעות גדודי עז א-דין אל-קסאם שנמשיך בג'יהאד עד שתשוחרר כל פלשתין, מהנהר ועד הים. דבר לא יעצור בעדנו. בזכות הקסאם שחררנו את עזה כאשר הרקטות מקעקעות את הישות של היהודים ואיש אינו יכול לעמוד בפנינו עוד".
צריך להדגיש: הדעה בעניין החמאס משותפת כמעט לכל גורמי הביטחון בישראל. גם תת-אלוף במיל' מייק הרצוג, מי שהיה מזכירו הצבאי של מופז (והיום חוקר-אורח במכון מחקר בארצותהברית) ונחשב מומחה בנושא, פרסם לאחרונה מאמר ב"פוריין אפיירס" תחת השאלה "האם אפשר לרסן את חמאס? ", ותשובה ברורה: "אף על פי שאופטימיסטים סבורים שהשתתפות חמאס בבחירות ובמערכת השלטונית הפלשתינית עשויה למתן את מטרותיו הרדיקליות ואת שיטותיו הטרוריסטיות, ההיסטוריה מוכיחה כי פעילות פוליטית ממתנת קיצונים רק בהתקיים שורה של תנאים, שאינם מתקיימים ברשות הפלשתינית של היום".
ועדיין , יש דעות אחרות. באקדמיה, גם בצה"ל (בדרגי ביניים, בעיקר תתי-אלופים המעורים בשטח), גם בקהילה הבינלאומית. אחד האוחזים בדעה כזו הוא אליסטר קרוק, איש המודיעין הבריטי האגדי ששהה באזורנו מספר שנים כיועץ ביטחוני מיוחד לאיחוד האירופי, התמחה ביצירת קשרים עם הפלשתינים, הפך כמעט ל"בן בית" בתוככי החמאס, עד שהורחק על ידי האיחוד האירופי שמאס בעצמאותו היתרה ובהרגליו הבריטיים הקרירים והמוזרים.
על פי התפישה הזו, חמאס ניתן להכלה, השתתפותו בשלטון תמתן אותו, תמוסס את הקיצוניות שלו ותלמד אותו ש"דברים שרואים מכאן, לא רואים משם" וכו'. אין לפסול את חמאס על הרקע הזה, אלא להפך: יש לראות בתופעה הזדמנות להרגעת האזור ולדיאלוג אותנטי יותר בין הצדדים, שיוכל להבשיל להפסקת אש ארוכה, שתוכל לייצר מומנטום של שקט, שאותו יהיה קשה להפר בעתיד. כאמור, זו גישת מיעוט. איפכא מסתברא. הרוב סבור שחמאס הוא איראן, איראן היא חמאס, אין מקום לפשרה.
הכדור מונח לפתחו של אהוד אולמרט. קמפיין הליכוד, שמציב את נתניהו "חזק מול החמאס", מאתגר את קדימה. הטענה של הליכוד נכונה. נתניהו, לזכותו ייאמר, הזהיר נגד השתלטות חמאס. מצד שני, אפשר בהחלט גם להגיד שאבי דיכטר, היום בכיר בקדימה, הזהיר אף הוא. עליית חמאס לשלטון ברשות הפלשתינית הקדיחה את כל התבשילים האזוריים. אפילו עמיר פרץ נאלץ להסכים שאין מה לדבר איתם ואינו פוסל צעדים חד-צדדיים.
נתניהו מציג מול חמאס רקורד לא רע ומצע ליכודי קשיח. בכל מצב אחר, זה היה תופס גם בסקרים ומתבטא במנדטים. אלא שהמצב אחר לגמרי. ליד אולמרט מככבים שאול מופז, אבי דיכטר וצחי הנגבי ולכן קשה לקשור אותו לרפיסות. אפילו פרץ מוקף בביטחוניסטים (עמי אילון, וילנאי, פואד, סנה ואחרים). כולם מתחרים בכולם על החרמת חמאס.
אולמרט, שנראה היום כראש הממשלה הבא, נערך להחלפת דיסקט. התנהלותו כבר אינה מופתית. היום ברור שההתרחשות בעמונה פגעה בו. ההופעה בטלוויזיה אמורה היתה לעצור את הסחף בתדמיתו כמנהיג פוטנציאלי. אחרי הבחירות, אם ינצח, אמור אולמרט לצאת לדרך חדשה. לגבש תפישה חדשה. הכללים השתנו, הסביבה עוינת יותר, הפרטנר עטה זקן ולבש ירוק. יש במערכת לא מעט גורמים שחושבים שאולמרט יצטרך להחליף את כל האנשים סביבו, כולל במועצה לביטחון לאומי, כולל בוושינגטון, כולל היועצים המדיניים והביטחוניים. להשתחרר מכבלי העבר, מתפישות ההתנתקות השונות. לקחת נציג חדש מול וושינגטון (שמו של עורך דין אלי זהר מוזכר בהקשר הזה). להתקרב לממסד הביטחוני ובעיקר לרמטכ"ל שנהנה כעת מקונצנזוס מוחלט סביב ביצועיו. להתאזר בסבלנות ובאחריות. ולהתפלל.
kaspit@maariv.co.il
