די לחלום
רן ברץ מזכיר לכולנו את התרחישים האופטימיים שהתנפצו, ויוצא בקריאה להתפכח. ומהר.
פרופיל אהוד אולמרט
אלא שאם באופטימיות עסקינן, להלן דברי אולמרט מיוני 2005: " ( תהליך ההתנתקות) יביא יותר הגנה, יותר ביטחון, הרבה יותר שגשוג, והרבה שמחה לכל האנשים החיים במזרח-התיכון. . . יחד ננוע קדימה בכיוון של בניית יחסים שונים, הבנה טובה יותר, ואמון גדול יותר. . . אנו בטוחים שההתנתקות תהיה הצלחה. . . נשב עימם, ונדבר עימם, ונעזור להם, ונשתף עימם פעולה, ונהפוך לשותפים. . . כך , שהמזרחהתיכון אכן יהפוך למה שהיה אמור להיות מלכתחילה, גן-עדן לכל על פני אדמות".
לא , אין זה פרס או ביילין. זהו אולמרט, 2005. זוהי הערכתו ויכולתו המדינית של מ"מ רה"מ. ואולי הדברים מתבהרים מהמשך הנאום: "אנו עייפים מללחום, אנו עייפים מלהיות אמיצים, אנו עייפים מלנצח, אנו עייפים מלהביס את אויבינו. . . אנו רוצים שהם יהיו חברינו, שותפינו, שכנינו הטובים".
כדברי הפרשן הנודע דניאל פייפס, אולמרט העייף נראה כיורש שיטת אוסלו: מה שהוא רוצה גובר בתודעתו על מה שהוא רואה; הוא פועל ומתכנן, כיוזמי אוסלו, מתוך תקווה ומשאלה ולא מתוך התבוננות
האשמה למשבר הנוכחי היא בהחלט ישראלית, ובמוקדה ביצוע תוכנית ההתנתקות. לא לחינם היתה סיסמת הבחירות של החמאס: "חמש שנות התנגדות היכו עשר שנות משא-ומתן". הגיע הזמן, כך נדמה, להתעשת ולקחת אחריות. אנשי "קדימה" השלו את עצמם ואותנו.
כעת התנפצו האשליה והבועה. כפי שאוסלו הביא לעלייה של מאות אחוזים בפיגועים ובנרצחי טרור, כפי שהנסיגה מלבנון הביאה לאינתיפאדת אל-אקצה, כך ההתנתקות הביאה להפיכת החמאס לבעל צבא ומעמד בינלאומי. דפוס האסונות הללו דומה מדי, ומי שמקשיב לפלשתינים, מתונים כקיצונים, יודע שהם טוענים זאת בעצמם. חייבים לפקוח את העיניים באומץ, ולהפסיק לחיות בבועת המשאלות והחלומות.
ולסיום, עוד תחזית. אולמרט ו"קדימה", אם ינצחו בבחירות, ידברו גם ידברו עם החמאס. הם ידברו איתו, מפני שב"קדימה" אין מי שיעמוד בלחץ בינלאומי, כמו בדוגמת העברת המיליונים לרשות.
הכותב הוא דוקטורנט באונ' העברית
נא להמתין לטעינת התגובות
