סוף הפמיניזם בכנסת
איריס מזרחי מבכה את אובדן הקול הפמיניסטי בכנסת. עוד מערכת בחירות בלי הרבה תקווה לנשים
מרצ היתה פעם תנועה שזוהתה קודם כל עם סדר היום הפמיניסטי, ואחר-כך כמניפת הדגל של זכויות האזרח. בהמשך, השתלט סדר היום הפלשתיני והביטחוני על המפלגה - הכיבוש המשחית, צמיחת העוני בגלל ההתנחלויות, וכן הלאה.
הכל נכון. אבל יש נושא אחד שנזנח. נכון להיום, יש הרבה פמיניסטיות שמסתובבות עם בטן מלאה על שולמית אלוני ומרצ, שסטו מהדרך והפכו למפלגה שזנחה את הנשים לטובת התאגרפות עם המתנחלים מעבר לקו הירוק ועם הדתיים בתוך הקו הירוק.
אז נכון ששולמית אלוני כבר לא שם, וזהבה גלאון מדקלמת בכישרון רב נאומים פמיניסטיים, ברוב המקרים ריקים מתוכן. אבל מרצ כבר לא מזוהה ממש עם המאבק הפמיניסטי, מה שמשאיר את כל הכנסת בלי ייצוג ראוי לנשים, בלי מפלגת נשים, ורק עם ועדה אחת למעמד האישה, ששם מתקבצות ח"כיות שמנסות לתמרן בין ההתחייבויות המפלגתיות שלהן להתחייבויות שלהן כלפי נשים.
חייבות את זה לבנות שלנו
הפמיניזם של מרצ הוא מאוד נקי ולבן. לא עושים הרבה, לא עושים נכון, לא צודק ולא שוויוני. לא נכנסים לשכונות, לא מגדירים מחדש, ומנכסים את השיח למילייה חזק כלכלי. אבל הם לפחות מדברים לפעמים.
ולכן, אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, אנחנו נשארים בלי מפלגה שמייצגת נשים אפילו בכאילו. ואז אנחנו נשארים רק עם שלי יחימוביץ,' שהיא אמנם אישה אחת עם כוח של עשר, אבל בכל זאת, זה מחייב אותנו כפמיניסטיות לשאול איך זה קורה לנו, כאשר ברחבי העולם נשים נבחרות לנשיאות
ולראשי ממשלות, ואנחנו נשארנו הרחק מאחור?
איך זה קורה שסדר היום הפמיניסטי מקבל זמן שידור רק כאשר סלבריטאים מואשמים בהטרדה מינית? איך קורה שכבר יותר מדי שנים אנחנו לא מצליחות להקים מפלגת נשים, שתרוץ בבחירות ותעבור את אחוז החסימה?
הנה מגיעה לה עוד מערכת בחירות בלי הרבה תקווה לנשים, וזה יקרה באותו חודש שבו מציינים את יום האישה הבינלאומי. אנחנו חייבות לעשות חשבון נפש, לצופף רווחים, ולשנות את הגישה המנומנמת והמעמדית. אנחנו חייבות את זה לבנות שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
