בטוב טעם
שבת. צהריים. יהודה המכבי. בחנייה השמורה לנכים חנתה מרצדס שחורה מפוארת ד מיסטר צדק, רפי גינת, ישב עם חברים לשתות קפה ולא עשה חשבון לתמרור
תמיד כשאני חוזר מבית האבות יש לי מצב רוח מחורבן, הפעם זה היה כי אמי בישרה לי שעוד שתיים מהקשישות החביבות ששוהות שם החזירו את נשמתן לבורא.
כמה ידידים הציעו לי לבוא לשתות איתם קפה ברחוב יהודה המכבי, מאחר שהשמש זרחה, ובימי שמש בשבת בצהריים רחוב יהודה המכבי נראה כמו מסלול של תצוגת אופנה. שמחתי לשפר את מצב רוחי ולשטוף קצת את העיניים, שהיו חצי דומעות מעצב בגין המראות בבית האבות.
כל מקומות החנייה לאורך יהודה המכבי, מויצמן לכיוון דרך נמיר, היו תפוסים. הבחנתי שמישהו יוצא מהחנייה שבמפרץ החנייה מול השופרסל נכנסתי במקומו. כשיצאתי מהרכב ראיתי שיש שלט כחול עם ציור של עגלת נכה, ומצוין שהמקום מיועד לחניית נכים (לפני כמה חודשים זו הייתה חנייה רגילה עם כחול לבן). חזרתי לאוטו ויצאתי להמשיך לחפש מקום. בראי הבחנתי שמישהו נכנס במקומי לחנייה. עצרתי את האוטו, ומבעד לראי חיכיתי לראות אם נכה יוצא מהרכב. להפתעתי יצא גבר בריא גוף, ובצעדים בריאים צעד לעבר בתי הקפה. מישהו דפק לי על החלון. "אדוני, אתה עומד על מעבר חצייה", אמרה לי גברת עם עגלת תינוק. הסברתי לה שעצרתי לשנייה לראות מי נכנס לחניית הנכה, התנצלתי אלף פעמים והמשכתי לנסוע ולחפש חנייה. מצאתי אחרי 50 מטרים ברחוב צדדי (ועידת קטוביץ') חנייה. הלכתי לכיוון בתי הקפה, כועס על האזרח שאני מכיר אשר החנה בחנייה המיועדת לנכים.
ידידיי המתינו לי ישובים ליד השולחן בשמש החורפית. הרחוב שקק חיים. מיד כשהגעתי ניגשו אליי כמה אנשים ואמרו לי: "חבל שלא הגעת כמה דקות קודם". "מה קרה?", שאלתי, והם סיפרו לי בהתרגשות כעוסה ש"מר צדק", רפי גינת, החנה את מכונית המרצדס שלו בחנייה המסומנת כמיועדת לנכים.
פתאום נעשה בלגן. באתי לשטוף את העיניים ומצאתי את עצמי בוויכוח על חנייה. עוד אזרחים זועמים הצטרפו לשיחה וגינו במילים לא עדינות את רפי גינת תוך כדי שהם קובלים על כך שמיסטר צדק, שנראה בריא כמו שור, מרשה לעצמו לתפוס מקום חנייה של נכה. אזרח אחד, שנעזר במקל הליכה, ביקש, ואני מצטט מילה במילה: "תזיין את המניאק הפוזאי הזה. יענו עושה לנו פוזות של רודף צדק, והוא בעצמו עבריין".
בחור צעיר ביקש ממני לגשת אתו רגע לצד. "תשמע", הוא אומר לי, "צילמתי את המכונית של גינת באמצעות הסלולרי, אבל אני מפחד שיהיו לי צרות אם ידעו שזה אני, אז תן לי המייל שלך, ואני אשלח לך את הצילומים". נתתי לו.
מוזר, אבל כשאיש ציבור שמצטייר כרודף צדק, במקרה הזה מר "כלבוטק", מיסטר "בשידור חוקר", מחנה כך, זה מביא את הסעיף לאזרחים. מישהו נידב לי מידע שגינת ישב בבית קפה אספרסו בר "עם ההוא מאל על" (הכוונה למר בורוביץ' ואשתו). מישהו אחר התלוצץ ושאל אם הוא ישלח את הצילום לעיתון "ידיעות אחרונות", שרפי גינת הוא העורך שלו, האם יפרסמו את הצילום וייתנו לעורך בראש.
ביום שלישי האחרון פורסמה ב"ידיעות אחרונות" במדור הפלילי המצוין של בוקי נאה כתבה תוקפנית במיוחד נגד קצינת משטרה, ניצב משנה הילנה ארד, שהיא ראש מחלקת כוח אדם במשטרת ישראל. הגברת ארד נכנסה לכבוד איזשהו אירוע לעשות את שערה במספרה במתחם באזל, ותקעה את מכוניתה בחנייה המיועדת לאמבולנסים של מד"א, שהתחנה שלהם נמצאת בסמוך. נאה, ובצדק, תקע לקצינה צינור בקוטר הכרס שלו והביא לה ולמפקדיה, איתם יש לו עימות מתמשך, שפיץ מתחת לחגורה פלוס כמה הנחתות של מערוך בראש.
הפרסום הראשון של מכונית הקצינה וסיפור המספרה הופיע באתר teny. המשטרה התחמקה מלהגיב ל- teny, ועל פי בוקי נאה ניסו גם למנוע את הפרסום.
נאה, כמקובל, ביקש תגובת המשטרה ושאל כיצד יפעלו כנגד הקצינה החוטאת, ולדבריו טרקו לו את הטלפון.
ב-13 השנים שמדור זה קיים השחלתי הרבה אנשי ציבור שחנו בניגוד לחוק, השחלתי מפקדי משטרה בכירים, כמו מפקד מחוז ת"א לשעבר שהלך לפרג' להוציא צילומים והשאיר את מכוניתו באמצע דיזנגוף הסואן כאילו הרחוב
השחלתי את כבוד השופט כאבוב שהשתהה בחנות פרחים בעת שמכוניתו חנתה 20 דקות במתחם אוטובוס ברחוב ויצמן. כאבוב, שופט מוערך והגון, הודה בטעותו, שילם דו"ח תנועה ואמר שלא היה צריך לחנות היכן שחנה.
השחלתי את השר חיים רמון, שנכנס לאכול במסעדה בבן-יהודה הסואן בצהרי היום והשאיר את מכוניתו בדיוק מתחת לתמרור האוסר על חנייה. השר רמון, שחצן ומתנשא, עשה לי סצנה מטורפת בגין הפרסום והגדיר אותי "חולה נפש" כשנפגשנו באקראי בערוץ 10, כי פרסמתי את צילום מכוניתו החונה.
אגב, הוא לא ידע שצילמתי את המכונית והכחיש ששהה במסעדה. שקרן.
המדור הזה הכניס לנהג ברינקס שהחנה על מעבר חצייה בצומת וסיכן עוברים ושבים, ומאז הנהג מקלל אותי כל פעם שהוא רואה אותי. הכנסתי צינור לקצין משטרה שחסם מדרכה בשינקין והלך לאכול סנדוויצ'ים בקיוסק של איציק ורותי. מאז, כשהוא עובר ברחוב במכוניתו ורואה אותי, הוא מודיע במערכת הכריזה של הרכב המשטרתי: "זהבי המניאק עובר ברחוב, תיזהרו עם החנייה".
למען הגילוי הנאות, אינני הצדיק הכי גדול בעולם בענייני חנייה, אבל איני חוסם מדרכות, איני חונה בחניית נכים או במעברי חצייה או בתחנות אוטובוס, לפעמים אני חוטא בחנייה על מדרכה רחבה בשעת לילה מאוחרת, או באדום לבן ביום שישי בלילה ברחוב הארבעה, אבל במקום שאינו מפריע לאיש.
נחזור למיסטר צדק, עורך "ידיעות אחרונות", רפי גינת. באמצעות מפיק "זמן תל-אביב" פנינו למר גינת ב-29 בינואר 2006 בטלפון ובפקס וביקשנו את תגובתו על כך שהחנה את מכוניתו במקום המיועד לחניית נכים.
מר גינת, באמצעות מזכירתו, הגיב כי אינו מגיב.
תמהני.
מר גינת ב"כלבוטק" נוטה להגיב בסרקזם ציני ודי מוצדק כאשר מסרבים להגיב לשאלות של תחקירני "כלבוטק". אם מר גינת היה מגיב "אכן חניתי בחנייה המיועדת לנכים, טעיתי ואני מצר על כך", העניין היה עובר לסדר היום ונשכח, אבל גינת לא שם זין. הוא חזק, הוא עשיר, הוא מקושר, הוא שולט.
גינת, למי שראה אותו לאחרונה, נראה בריא, הולך ללא הליכון או מקל הליכה, אינו חס וחלילה מתנייע בעגלת נכים, אז למה, לכל הרוחות, נכה צה"ל שבא עם זוגתו לשתות קפה ביהודה המכבי בשעת לפני הצהריים לא יכול להחנות במקום המיועד לנכים רק מפני שרפי גינת, מיסטר צדק, מתעצל ללכת כמה מטרים ברגל?
בוקר טוב, מר שחר פז, הבוס של מחלקת התנועה בגוש דן. הנה הצילומים לפניך: מרצדס שחורה שמספרה 7489815 חונה בחנייה המיועדת לנכים. תחסוך ממני לבוא להתלונן במשטרה, כי לא אעשה זאת, אבל תועיל בטובך להשחיל לו את הקנסות הקבועים בחוק, ולא מפני שזה יזיז למיליונר, היאכטיונר ובעל רכבי הפאר, פשוט רק כדי שיידע שהוא לא מעל החוק, ותקן אותי אם אני טועה.
אגב, אם בוקי נאה רוצה את הצילומים כדי לפרסמם במדורו "כתב פלילי", הוא יקבל אותם חינם אין כסף.
הסצנה המפחידה, המכוערת והמאיימת שאירעה באולם ובמסדרונות בית המשפט, אחרי שנגזרו על הקטין הרוצח מבת-ים 20 שנות מאסר בגין הריגת צעיר אחר בקניון בגלל הערה חסרת משמעות, גרמה לי לחשוב על החממה שבה התחנך הדוקר. בני משפחתו השתוללו תוך שהם מקללים את כל מה שזז ברמה הירודה ביותר: "שרמוטות... בני זונות... מניייאק... מזדיינים בתחת... איפה העורך דין המניאק. לקח כסף על מה?...", ועוד קריאות ונהמות ממבחר השפות העברית והערבית.
למחרת הופתעתי שבאף עיתון או אתר אינטרנט לא הופיע מי היה עורך הדין של הקטין שחטף את המקסימום הקבוע בחוק.
מוזר. כשחשודים נעצרים מופיעים עורכי הדין ומצהירים כי מרשם חף מפשע וכי הצדק ייצא לאור. כשהצדק יוצא לאור, והלקוח חוטף בראש, נעלם עורך הדין כלא היה ושמו אינו מוזכר באף עיתון.
בתקופה שבה האות R אינה בין האותיות של החודש, הדיג של השרצים כמו קלמרי, שרימפס ואחרים חלש מאוד בים. מאי, יוני, יולי, אוגוסט אינם חודשים מומלצים לחובבי פירות הים הטריים.
מוזר. בזמן האחרון שמתי לב שעורכי דין שהאות R מופיעה בשמם עולים לי על העצבים. מי עורכי הדין, אתם שואלים?
עו"ד רונאל פישר, עו"ד רון לוינטל, עו"ד משה מרוז, עו"ד קובי סודרי, עו"ד ארי שמאי. עו"ד חיים רמון אמרנו? ושאף אחד לא יעז להעלות במחשבתו קשר כלשהו בין עורכי דין לשרצים.
קושיה: כשעו"ד ארי שמאי ולקוחו יגאל עמיר ייפרדו בנשיקה בתום שיחותיהם המרגשות והאינטלקטואליות, יש מצב שגם בגין נשיקה כזו, אם תתרחש, יועמד יגאל עמיר לדין משמעתי?
נא להמתין לטעינת התגובות
