החובזה
ה-CSA, קהילה תומכת חקלאות, הוא מודל יפני אלטרנטיבי המאפשר לצרכן לקבל אוכל בריא וטרי, ולחקלאי יציבות שיווקית. בחוות הגידולים בכפר בן נון מזמינים את הלקוחות לקטיף
קהילה תומכת חקלאות, CSA, (ר"ת של Community Sopported Agriculture) היא מודל אלטרנטיבי, חברתי ואקולוגי, המאפשר לצרכן לקבל אוכל בריא וטרי תוך סיפוק יציבות שיווקית לחקלאי. יישום מודל זה החל בשנות ה-60 ביפן כאשר קבוצת נשים אשר חששו מעלייה בשימוש בחומרי הדברה וצמצום במס' החוות הקימו גוף בשם " Teikei” (שיתוף ביפנית) , המחבר בין חקלאים לצרכנים.
החיבור בין המגדלים לצרכנים (חברי הקהילה) מספק תמיכה הדדית ושותפות לסיכונים, ולהצלחות, בגידול יבולים. הביטחון הכלכלי היחסי מאפשר לחקלאים להשקיע את מרצם בטיפול בצמחים ובקרקע בצורה היעילה והאקולוגית ביותר.
בשנות ה-80' הגיע המודל לארה"ב וכיום יש כאלף חוות SCA הפועלות על בסיס שותפויות שונות, ברחבי ארה"ב. הבסיס המשותף לכל חוות האלו הוא אידיאולוגי: יצירת חקלאות אקולוגית ברת-קיימא, קרוב למרכזי אוכלוסייה, המאפשרת לחברי הקהילה להתקרב אל מקור המזון שלה ובכך ליצור קשר מחודש בין האדם לטבע.
רוב הקהילות בארה"ב צמחו מתוך הצורך והרצון של חקלאים קטנים אשר נמצאו תחת איום מצד העיר שהחלה מתקדמת לעברם , ולכן בחרו לגדל את תוצרתם בצורה אלטרנטיבית ואקולוגית. חקלאים אלו שיווקו את מרכולתם ולאחר מכן אומצו ע"י קהילת הצרכנים שלהם. אך יש גם קבוצות בהן היוזמה הגיע מהצרכנים, אשר שכרו חלקת אדמה ו"גייסו" חקלאי שיטפל באדמתם ויספק להם מזון בסטנדרטים אותם חיפשו.
לפני כשנתיים הורמה בכפר בן נון (סמוך לצומת לטרון) קהילת SCA ישראלית. היוזמה הגיעה מבת עמי, אשר עבדה במשך 3 שנים בניהול גן ירק בחווה בארה"ב. כשהגיעה בת עמי לארץ הבינה כי אם ברצונה להמשיך בעיסוק זה יהיה עליה להקימו מההתחלה. היא שכרה שטח בן עשרה דונם בכפר בן נון וקראה לחווה "חוביזה".
מיד לאחר הקמת החווה, לפני כשנה וחצי, נאלצה בת עמי לנסוע לארה"ב. החווה הועברה לבעלותו של אלון אפרתי, אגרונום צעיר שבדיוק באותה עת סיים את לימודיו. הגעתי לחווה ביום סגרירי וגשום, על מנת להיפגש עם אלון. אחרי ששקעתי קצת בבוץ, וזכיתי לטעום אפונים מתוקים מתוקים.....עברנו לבית האריזה המאולתר (המיבנה שימש בעבר דיר וגם כיום מסתובבות בו כמה תרנגולות).
"החווה מגדלת ירקות אורגניים שונים בשטח מצומצם, השיווק הוא שיווק ישיר, ללקוחות מנויים המקבלים פעם בשבוע סל ירקות ישר מהשדה", מסביר אלון, "תחילת השיווק החלה מגרעין של 20 משפחות אשר
אלון מספר כי הרעיון הבסיסי הוא שהמוצרים מן השדה יגיעו אל הלקוח הביתה טריים, כל שבוע ובהתאם לעונה. "החווה היא חווה קטנה ולכן, אם הלקוחות מעונינים בירקות שאנחנו לא מגדלים, אנו משלימים את הרשימה מחקלאים אורגניים אחרים. אנחנו גם מספקים מספר ירקות שלא בעונתם הטבעית, כמו מלפפונים ועגבניות, כיוון שאנשים בארץ רגילים לצרוך אותם".
נכון להיום "חוביזה" מספקת סלים לירושלים ותל אביב. הלקוחות, לדברי אלון, מתחלקים בהכללה לשני סוגים: לקוחות אנגלוסקסים המכירים את רעיון ה-CSA מחו"ל, המעונינים בתוצרת אורגנית ושמחים לתרום לחקלאות ירוקה בקרבת העיר. הסוג השני מורכב מאנשים צעירים שהשיטה עצמה חדשה להם - אך הם מבינים את חשיבות האוכל האורגני (לרעיון החברתי-קהילתי הם עדיין פחות מחוברים), ובמחיר סביר הם מסוגלים לצרוך אותו.
איך הלקוחות מגיבים?
"הלקוחות מרוצים מאוד. הם נהנים לאכול ירקות טריים ומרגישים בהבדל בין הירקות שלנו לבין הירקות שקונים בסופר. מיעוט מהלקוחות עוזב וזאת בעיקר על רקע הקושי להתרגל לעובדה שהם לא בוחרים את הירקות בעצמם, ולכך שלא הכל גדל כל השנה. רוב אנשים כיום לא יודעים מתי העונה של כל גידול, ולוקח זמן עד שמפנימים את העובדה שכשמגדלים בשטח פתוח אנו חייבים להתאים את הגידולים, והצריכה, לעונה.
ב"חוביזה" מנסים לעודד גם את הפן הקהילתי של שיטת ה-CSA. הדבר מתבטא בעיקר בעידוד הלקוחות להגיע ולעזור בעבודה בשדה ובימי קטיף. לקוחות שעושים זאת מקבלים את הסל הקבוע שלהם, באותו השבוע, ללא תשלום.
בנוסף לכך מתקיים פעמיים בשנה "יום חווה" - יום בו הלקוחות מוזמנים להגיע ולקבל הסברים על חקלאות אורגנית, לטעום מן הירקות ולהתעדכן בהישגים, והקשיים, שצצו במהלך העונה. "הייתי רוצה שהלקוחות יהיו מעורבים יותר בנעשה בחווה ויהיה יותר קשר עם הקהילה", אומר אלון, "הרעיון של 'קהילה תומכת חקלאות' הוא שיהיה יותר קשר בין הקהילה לחקלאי ולחלקה... יש לנו לאן לשאוף, אני לא מתייאש...."
בכלל, חקלאות אורגנית היא לא תחום לאנשים שמתייאשים בקלות. גידול ירקות בדרך אורגנית הוא מקצוע הדורש סבלנות רבה. טיוב הקרקע הוא תהליך הדורש זמן, רק לאחר מס' עונות גידול, הקרקע הופכת עשירה דיה, והירקות מתפתחים בה יפה.
כמו כן ביסוס איזון טבעי בשדה, אידיאל שחקלאים אורגניים רבים מנסים להגיע אליו, הוא תהליך ארוך המורכב משני עקרונות: גיוון התערבות מינימלית (שקולה). גיוון סוגי הגידולים, והחלפתם מדי פעם, מאפשר מחזור גידולים רב, מונע את הידלדלות חומרי ההזנה בקרקע ומפחית התפתחות מחלות. בנוסף לכך הגיוון מאפשר ויסות אוכלוסיות החרקים ע"י התבססות של אויבים טבעיים בשטח.
המטרה היא להגיע לבקרת מזיקים טבעית, ללא התערבות אדם או כימיקלים. "אני משתדל לא להתערב, אני עוקב אחר מזיקים ומחלות בשדה אך משתדל לתת לטבע לעשות את שלו ולהגיע לאיזון טבעי", אומר אלון, "לדוגמא, לפני כמה זמן גילינו כנימות עלה בכרוב. במקום מיד לרסס פשוט חיכינו ולאחר כמה ימים ראינו שמתפתחות מומיות של צרעות טפיליות - האויב הטבעי של הכנימות – אלו עשו את עבודתן והכנימות לא גרמו נזק" .
איך היחס מצד החקלאים ה"רגילים" באזור?
"הם מסתכלים עלינו וצוחקים, מתייחסים לתופעה כאל חבורת תמהונים. לא ברור להם למה לגדל גן ירק ולא ייבול אחד על כל השטח". גם הארגון לחקלאות אורגנית, מסתבר, לא מעודד חוות מסוג זה, לאחר שנכוו בעבר מיוזמות דומות שנכשלו.
יש בארץ מקום לעוד חוות?
יש בארץ עוד מקום לחוות מסוג זה, בקרבה או בתוך הערים בכדי ליצור ריאות ירוקות בערים וחגורות ירוקות סביב הערים, יש חשיבות רבה לגידול המזון בקרבת מקום, ללא פערי זמן בין הקטיף לאכילה, הן מבחינה תזונתית והן אקולוגית (כך נמנע בזבוז אנרגיה בהובלה וקירור, לדוגמא). במספר ערים בארץ כבר יש התעניינות בסוגים שונים של חקלאות עירונית, בירושלים , למשל, קיימות מספר "קהילות מעורבות" בשכונות שונות ואלו עוסקות, ביחד עם החברה להגנת הטבע והעירייה, בפרויקטים של גינון קהילתי לסוגיו.
בחברה להגנת הטבע מעונינים להפעיל מודלים נוספים מסוג CSA. ומציינים כי בערים רבות ברחבי העולם מתקיימות גינות מסוג זה, ולכן אין סיבה שהרעיון לא יצליח גם בארץ. כמובן שיש צורך בתמיכה והקצעת שטחים ע"י העירייה , מציאת גופים אשר מעונינים לתמוך ולממן וגופים אשר יעודדו את הקהילה לעשייה.
חוות "חוביזה" היא רק דוגמא אחת להצלחת החקלאות ה"אחרת" בארץ, מודל הCSA הוא רק דרך אחת מיני רבות לקיום חקלאות עירונית ירוקה, לאור ההתעניינות הגוברת מצד הציבור ואף הצעות מצד המשרד לאיכות הסביבה לתמיכה בפרויקטים מסוג זה, אפשר לגלות אופטימיות שבקרוב גם אנחנו נתחבר לירקות שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
