'פוצצו אותי באלות'

מזל נפצעה מאלות, דוד נפצע מבלוקים. השוטר והמתנחלת בביה"ח

נורית רובין | 1/2/2006 16:13

מראות האלימות הקשה במהלך פינוי עמונה יעוררו בוודאי ויכוח ציבורי נוקב על תפקוד כוחות הביטחון ועל ההתנגדות החריפה של פעילי הימין שהתבצרו במקום, ותעלה השאלה האם היה ניתן להגיע לתוצאות אחרות. למזל בינר ולפקד דוד ציטרון, שנפצעו במהלך הפינוי, נראים הדברים ברורים מאוד, וכל אחד מפנה אצבע מאשימה כלפי הצד השני.

מזל בינר, בת 16 מדולב, שהיתה יחד עם חבריה על אחד מגגות המבנים בעמונה, נפצעה במהלך העימותים האלימים עם השוטרים וסובלת משבר בירך ומפצעים פתוחים. "כדי למנוע מהם לעלות זרקנו עליהם שקיות מים וחול, אבל הם הצליחו לעלות בכל זאת", סיפרה בינר על מאורעות היום שלה. "רצנו לפינה אחת, אבל אחד היס"מניקים הגיע אליי ואמר לי, 'מי את שתזרקי חול', ואז הם התחילו לפוצץ אותי במכות עם אלות".

בינר מאשימהחלק מהשוטרים בכך שלא התחשבו כלל בפציעותיה. "השוטרים דרשו ממני לעלות על כף המנוף ולרדת מהגג, וכשאמרתי להם שאני לא יכולה לזוז ושאני חושבת שהרגל שלי נשברה, אמר לי אחד מהם 'אם לא תקומי אני אשבור לך גם את הרגל השנייה'", סיפרה. "לא יכולתי לזוז אז הם העיפו אותי לכף, ואז מד"א פינו אותי

מכאן. בסך הכל רציתי לעשות מה שחשבתי שטוב למדינה ולעצמי".

פקד דוד ציטרון, בן 34 מנהריה, היה חלק מצוות של 93 שוטרים שהיו אחראים לפינוי הבתים 8 ו-9 בעמונה. "התבקשנו לנתק את כל האזרחים שהיו במקום והתחלנו להדוף את האנשים בשיא הרגישות, ואז כנראה נזרק עליי בלוק", סיפר ציטרון. "מזל שהייתה עליי קסדה. הייתי על מעקה וכתוצאה מכך נפלתי ונקעתי את הרגליים והצוואר. תוך כדי הפינוי המשיכו לזרוק עליי אבנים ומה שהכי כאב לי זה שהמשיכו קריאות כמו: 'אל תטפלו בו'".

ציטרון, שהשתתף גם בפינוי גוש-קטיף לפני כחמישה חודשים, השווה בין שתי החוויות שעברו עליו. "הפינוי היום נעשה בצורה הכי מתאימה שאפשר", אמר ציטרון. "היתה עליית מדרגה באלימות. בגוש-קטיף היתה הבנה בינינו לבין המתפנים".