ידענו, לא פעלנו

שלום ירושלמי סבור כי ישראל ידעה כי החמאס עשוי לנצח, וכי שחרור ברגותי היה מסייע לפת"ח. אבל מדיניות מבולבלת גרמה לתוצאה הרסנית

שלום ירושלמי | 30/1/2006 6:10

מי שטוען כי ישראל לא ידעה שהחמאס עומד לנצח בבחירות ברשות הפלשתינית, לא מבין מה הוא שח. באמצע נובמבר שוחחתי עם גורם ביטחוני בכיר מאוד, שהעריך כבר אז, כי החמאס יקבל לפחות ‭45%‬ מהקולות, וכי גדולים הסיכויים שיתפוס את השלטון. עיתונאים פלשתינים, שמכירים את השטח, פסלו את ההערכה. המסקנה: ישראל ידעה טוב יותר מהרבה פלשתינים מה הולך להתרחש ברשות.

הבכיר דיבר בהערכה אמיתית על החמאס, על כוח הארגון שלו,על הסבלנות,על המשמעת, על ההחלטה להפסיק לפי שעה את הפיגועים, כי הלך הרוח הפלשתיני מסתייג מהם. שמעתי אצלו געגועים עזים למנהיג פת"חיסטי בדמות ראשי החמאס הנחושים.

אבו-מאזן, הוא אמר, הוא חדל אישים שלא מסוגל להטיל מרות אפילו על פקיד זוטר. הבכיר האשים את אבו-מאזן גם באחריות להתפרקות המוחלטת של הפת"ח, מהלך קריטי שסולל את הדרך לניצחון החמאס.

ישראל ידעה היטב מה הולך לקרות, אבל לא ידעה מה לעשות, וזה המחדל. הממשלה גילתה אוזלת יד מוחלטת מול ההתרחשות שנראתה לה מסוכנת, ונגד השכנים החדשים שעברו להתגורר מעבר לדלת.

בסוף דצמבר שמעתי את סגן שר הביטחון, זאב בוים, אומר במכון ון-ליר, כי "ראשי החץ של הנשיא אחמדינג'אד עוברים לשבת במוקטעה ברמאללה", וכי "יש לנו בעיה לפקח על חומרים גרעיניים שיוצאים מאיראן, מגיעים לכאן באמצעות שליחים, ועוברים לארגוני הטרור שטהרן מפעילה אצלנו".

לא היתה מדיניות ולא היו קונספציות

המדיניות הישראלית כלפי הבחירות היתה דומשמעית ותלת-כיוונית, מה שאומר שלא היתה שום מדיניות. תא"ל אודי דקל, ראש חטיבת התכנון האסטרטגי במטכ"ל, אמר בון-ליר כי החמאס בראשות הרשות הפלשתינית יעניק לגיטימציה ממסדית לטרור נגד ישראל. "בנסיבות הללו צריך לבלום את החמאס", אמרו לדקל. לאו דווקא, אמר דקל, החמאס שיהפוך לגוף פוליטי אולי יתברגן, יתמתן, יחולו עליו אילוצים פוליטיים, ואז הוא לא יעסוק בטרור ישיר. אולי רק בטרור עקיף.

האם ישראל היתה צריכה להתערב בבחירות, לשבש את התוצאות הצפויות ולמנוע את סכנת החמאס? התשובה בצמרת הביטחונית היתה, איך לא, כן ולא. האינטרס החשוב שלנו, אמרו שם, הוא להעניק לפלשתינים את האחריות לגורלם ולקביעת עתידם, גם אם מציבים בראשם את החמאס. "אסור שהם יגידו שאנחנו

מפריעים לדמוקרטיה שלהם", אמר השר לביטחון פנים, גדעון עזרא. "אסור לנו להפריע. אלה כללי המשחק שהתקבלו כאן אחרי ההתנתקות", אמר תא"ל דקל.

ואולי כדי למנוע את ניצחון החמאס אפשר היה לעזור לפתח להתאושש, ולהעמיד בראש הרשימה מועמד פופולרי ופרגמטי מדור הביניים, שייתן פייט אמיתי ואולי יתפוס את השלטון. "בוודאי שכן", ‬ אמר סגן השר בוים. "זה הסיכוי היחיד לעצור את החמאס".

אז למה לא עשינו זאת? "כי אז היינו צריכים לשחרר מהכלא את מרואן ברגותי, ואת זה אנחנו לא יכולים לעשות", אמרו פה אחד הבכיר הביטחוני, השר עזרא, סגן השר בוים ותא"ל דקל.

בקיצור, לא היתה מדיניות ולא היו קונספציות, ואם כן, הן היו מבולבלות וסותרות. בינתיים החמאס בשלטון, וישראל ממשיכה עם הסימולציות.