תכנית אכזרית
רומן ברונפמן נסע לאשקלון לראות את יישום תכנית וויסקונסין, וחזר משם נחוש לגרום לביטולה המיידי
במסגרת התכנית הזאת מפריטים את שירות התעסוקה ומעניקים פרמיות לחברות שמעסיקות עובדים לא כשירים עבור משכורות רעב. האנשים הנבחרים לתכנית אינם זוכים להערכה כנה ואמיתית של עובד סוציאלי באשר לסיכויי ההשתלבות שלהם בשוק העבודה, ולכן לא נבחרים לתכנית אנשים כשירים, שמסוגלים לעבוד.
במקום זאת מדובר באנשים מבוגרים שנותרו להם שנים ספורות עד לפרישה לגמלאות; אמהות חד-הוריות שאינן יכולות לעבוד במשרה מלאה; אנשים הנתמכים בקרובי משפחה מוגבלים; נכים ואנשים עם בעיות אישיות שזקוקות לליווי פרטני ומקצועי, ולא לשיעורים יבשים ותיאורטיים שאינם מקדמים אותם לשום מקום.
הפקידים, שמפנים את המועמדים לתוכנית באיומים שקצבתם תילקח מהם באם לא ייקחו בה חלק, הופכים באחת לשופטים ולמוציאים לפועל. יש להם כוח אדיר בידיים – כוח שאיננו בהכרח מחובר למוח תואם.
עיניים מושפלות ונבוכות
לפני כמה ימים, באחת מתוכניות הרדיו, אמר פרופסור אחד את המשפט הקולע הבא: "לא כולם יודעים להתחרות". חוסר הידע הזה, במיוחד אם הוא טובל בחוסר כישרון להתחרות, מוביל לאנדרלמוסיה שבה חיילי המשחק הם בני אדם מבולבלים, חסרי מודעות לזכויותיהם, שהופכים לקורבנות הנסחרים בין חברות, ללא שום תמורה חומרית או חברתית ראויה.
הוגי התכנית בוויסקונסין שבארה"ב הודו בכישלונה כבר מזמן. גם שם, במחוזות בהם האבטלה נמוכה ועומדת על 3%-4%, לא הצליחו לבנות תוכנית חכמה ויעילה - ובחסות רעיון ההפרטה הכריזו מלחמה עיוורת בתופעות חברתיות לא אסתטיות, אשר "עוני" היא המילה המשותפת לכולן.
באשקלון פגשתי כמה מהאנשים שרתמו בכוח לתכנית
לכולם, כולל מנכ"ל המוסד לביטוח הלאומי, ד"ר יגאל בן-שלום, ברור שלא מדובר בתכנית שנועדה להושיע ולהושיט יד - אלא להרחיב בכוח את מעגל העוני והמצוקה. בן-שלום הודה, בשיחה פרטית שקיימנו לאחרונה, שהתוכנית לא מתאימה לישראל ונכפתה עליו בידי שר האוצר נתניהו, היבואן החרוץ של כל סחורה אמריקאית נוצצת.
אין שום סיבה להמשיך במצעד האיוולת הזה, ולגרור לתוכו עוד ועוד אנשים מיואשים וחלשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
