רגע האמת הקדים
עוד לפני שנודע על הצונאמי ברשות הפלשתינית נעה המכונית של אולמרט לעבר מפת הדרכים, אבל בתא המטען ממתין הגלגל הרזרבי: אופציית ההתנתקות הנוספת. כעת נראה שיצטרך להתחיל בהכנות לתיקון התקר ולהחלפת הגלגל. וגם: מדוע התרסקה שינוי
עדיין לא ברור כיצד יתגבש הממשל ברמאללה. אולי לטווח ארוך תועיל כניסת החמאס למערכת הפוליטית הלגיטימית להתמתנותו, וזה באמת נחוץ. אך בעתיד הנראה לעין ברור כי הטרור התחזק שלשום בשטחים ומחמוד עבאס לא יפרק את החמאס מנשקו. אם בכלל אז להפך, החמאס יותיר את אנשיו ללא נשק מגן ומשכורות.
רגע האמת של ישראל הקדים להגיע. שלושת המועמדים לראשות הממשלה, שנאמו השבוע בכנס הרצליה, נחלקו בדעותיהם בדיוק בסוגיה של ה"אחר כך". מה יקרה אם - ובעיקר כאשר-ייכשל סבב השיחות עם הפלשתינים במסגרת מפת הדרכים.
אהוד אולמרט נשמע כמי שנוהג עם ארבעה גלגלים בדרך בינעירונית או בינלאומית היישר אל המדינה הפלשתינית הזמנית לפי מתווה מפת הדרכים. אך עוד לפני שנודעו תוצאות הבחירות בפלשתין, שהפכה כנראה לחמאסטין, רמז כי בתא המטען שלו מונח צמיג רזרבי עשוי מגומי של התנתקות חד-צדדית נוספת. לאור התוצאות שהגיעו אתמול מרמאללה נראה כי יש הכרח להתחיל בהכנות לתיקון התקר ולהחלפת הגלגל.
זה לא קל בעידן של בחירות לכנסת. השמאל הקיצוני - שלפני יותר מחמש שנים ניסה לטשטש את אחריותו הבלבדית של יאסר ערפאת לשיבוש תהליך השלום ולהצתת האזור, כאילו אהוד ברק בגמישותו הפשרנית בקמפ דיוויד גם נושא באחריות לשבר - יחזור לנוסחה הרעה והמזיקה שלו. הימין הקיצוני יצטרף אליו במאמץ לבטל את ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל. זה מרשם לצרות מדיניות וכלכליות ופוליטיות.
אך אם יש בכוחו של אולמרט להתבונן נכוחה במציאות, עליו להתנתק ממורשת משפחת שרון ומפרשנה המוסמך בייבי עמרי, ולפסוח על מה שהכריז אבא אריאל במציאות אחרת, שהגיעה שלשום לקצה. למרות עיסוקי הבחירות עליו לארוז מזוודה ולצאת בדחיפות לוושינגטון וקהיר ועמאן ולונדון וברלין ומוסקבה ורומא ופריז - בסך הכל פחות משבוע, וניתן גם לעצור בארץ להפוגות קצרות - ולנסות לסכם מהלך-בהמתנה חדש: עוד התנתקות. המזער הוא אופציה להתנתקות נוספת.
מדובר במהלך לא פשוט. היות שמדובר בפועל בגבולות הקבע של ישראל, עד שיימצא בן שיח ברמאללה
רצוי לנסות להשיג הסכמה בינלאומית להרחיב את גדר ההפרדה אל מעבר לאצבע אריאל הפורחת, וכן לעבותה באזור כביש 443 בתוואי שבין תל-אביב לירושלים דרך מודיעין; להסיג את ההתנחלויות שמחוץ לגושי ההתיישבות תוך ידיעה כי הטרור הפלשתיני יימשך והמלחמה תתעצם. כן, וכבימי "חומה ומגדל" לפני כ-70 שנה , לצאת עם כוחות צה"ל אל "מחוץ לגדר" - מושג ציוני נטוש - לאזורים שנועדו להיות פלשתין והם, לפי תוצאות הבחירות, חמאסטין.
בחמש שנותיה תמכה שינוי בשובל ארוך של החלטות נכונות. בוודאי נכונות בעיני בוחריה. על לוח ההצבעות בכנסת היא נראית כך:
גדר הפרדה? - בעד; דבקות בתוכנית הכלכלית? - בעד, אפילו בשתי ידיים; התנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון? - בעד; מלחמה בשחיתות? - בעד (בלחש, ובלבד שלא יהיה עימות עם משפחת שרון); חיסול המועצות הדתיות-בעד, בעד, בעד.
בכל זאת היא התרסקה. מפני שהתאפיינה בהיותה מפלגה נספחת. בזחיחותה איבדה את החדות והערנות והרעב לעשייה ציבורית. אפילו להחלטות הנכונות הגיעה באיחור, לאחר שלגלגה וזלזלה בהן עד ששינתה את דעתה (גדר ההפרדה ונסיגה חד-צדדית), או כשותפה משנית (הכלכלה). לא היה לה סדר יום משל עצמה, לא דגל עצמאי ששייך לה בלבד.
רק התלהמותה נגד מורשת ישראל היתה מתוצרתה הבלעדית. ראשיה לא השכילו להבין את אור היקרות הגנוז ביהדות. יהירה, מרוצה מעצמה ומתנשאת, השמיעה אמירות מסוג "אני ג'נטלמן מזרח אירופי". היא הקימה עליה לא רק ציבור מזרחי, שממילא התנגד לה, אלא גם משפחות
היא היתה מהמפלגות הפחות מושחתות בישראל, אך באנוכיותה החמיצה הזדמנות ייחודית לנקות את האורוות הלאומיות. חוק חובת הבחירות המקדימות (פריימריז) היה מוכן להכרעה כששינוי חברה למשפחת שרון וסירבה לתמוך בו. מנהיגיה העדיפו להיבחר בחוג קטן וחמים של 170 עסקנים נאמנים ולא בפתקי ההצבעה של אלפי חברים. במכולת הקטנה של ה-170 חשו יוסף (טומי) לפיד ואברהם פורז כבחממה מוגנת, ודווקא שם קמו עליהם ה"ברוטוסים" הפוליטיים.
בכל זאת, שש שנותיו של לפיד בפוליטיקה לא חלפו לריק. ברגעים מכריעים היתה לו תרומה נחוצה לקידום העניינים שבהם תמך. אמנם לא הניע מהלך אסטרטגי, אבל אי אפשר היה להגיע לתוצאה הרצויה בלעדיו.
כמפלגה אירופית בעיני עצמה ראוי לאפיין אותה דווקא בסיפור מהמורשת היהודית, שלא זכתה בה להוקרה: כאשר איבד המלך אבן חן יקרה בארמונו, היה תלוי ב"פתילה באיסר" - מין נר זול - כדי למצאה. שינוי היתה אותה פתילה באיסר.
דוח העוני מעיד כאלף עדים כי החלשים והאומללים ומזי הרעב נשאו את הכלכלה הלאומית עלי שכם. כאשר העשירים ובעלי ההון השקיעו חלק ניכר מכספם במיליוני ימי עבודה במזרח אירופה ובאמריקה, נשאו העניים והמובטלים בעול הקיצוצים.
צדק סוציאלי לא היה בתוכנית הכלכלית של הממשלה. היו בה רק אין ברירה ואומץ לב פוליטי. מפני שהפקרותן של קרנות הפנסיה והקצבאות לאוכלי לחם חינם וריבוי העובדים הזרים איימו לרסק את המבנה המשקי והמוסדי של ישראל. במובנים מסוימים היתה התוכנית הכלכלית כמו סיכול ממוקד. יעילה מאוד, חיונית, אבל לעתים קרובות פגעה גם בסביבה על לא עוול בכפה. בהעמקת עוניים הצילו העניים את ישראל מעוני מוחלט. בוויתור על חלק מהכנסתם הצילו הגמלאים את מה שנותר ממנה. מישהו צריך להעביר אליהם את תודת האומה.
בנאומו בכנס הרצליה הזכיר אהוד אולמרט את מרכזיותו של בנימין נתניהו בהצלת הכלכלה הלאומית. בהתפזר הקהל תהה תעשיין עתיר נכסים שמא אולמרט עשה זאת כדי להזכיר לעניים שנתניהו אחראי למצבם הקשה.
לא נראה לי. מפני שאולמרט הוסיף את הילת האחריות לתוכנית הכלכלית הכואבת גם לאריאל שרון, ובמשתמע גם לו עצמו. אבל גם אם היתה לו כוונה נסתרת כזאת, היא אינה מאפילה על הנחישות ועל אומץ הלב הפוליטי של נתניהו ושרון ואולמרט לבצע בעיצומה של אינתיפאדה עקובה מדם מדיניות שבישרה הצלה אסטרטגית של המשק הלאומי.
היא ראויה לשבחים מפני ששלושתם היו אז בליכוד, והם פגעו בראש ובראשונה בבוחריהם העניים ובאוכלי לחם החסד במפלגות השכנות. קל לתמוך בתוכנית כזאת מספסלי סיעת שינוי בכנסת. קשה מהליכוד.
עכשיו נפרדו הדרכים. נתניהו קיבל את הליכוד והסקרים אינם מחמיאים לו. אם הבוחרים מענישים אותו מפני שיש תמיכה ציבורית מתרחבת בהתנתקות והסתייגות מתפישותיו הימניות-מדיניות של ביבי - זה סימן טוב. אם הם פונים לו עורף כמחאה על המדיניות הכלכלית הכרוכה בשמו ושבמהלכה סבלו מהמצב המתואר בדוח העוני - זה סימן רע. מפני שפירוש כזה יאותת לפוליטיקאים שירכיבו את הממשלה העתידית כי בארץ הזאת מי שבאמת מבקש לבצע תיקון יסודי, נענש בעוצמה רבה בקלפי.
הערה מקצועית, לא פוליטית: מישהו במטה הליכוד הוא סוכן חשאי של קדימה, או נטול כישורים בסיסיים לניהול תעמולת בחירות.
לאורך הכבישים מפרסם הליכוד שלטי חוצות שבהם נראה הסמל של קדימה כשהיא מובילה את ישראל לגבולות 1967. מילא , אפשר להתווכח אם סיסמה זו משרתת את הליכוד במערכת הבחירות אם לאו, אבל לשלט מצורף תצלום של אהוד אולמרט נחוש, צופה לעתיד, אחראי, רציני כפי שלא החמיא לו דיוקנו העצמי מעולם.
בנסיעתכם תתעכבו לרגע ליד השלט. הוא ראוי ללימוד בחוגים לתקשורת צורנית.
margalit@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
