הדוג-ווקר
אתם עובדים שעות נוספות אבל דואגים לכלבם? "מלווה הכלבים" יכול לפתור לכם את הבעיה. דורון לוקץ' מספר על מקצועו הלא שיגרתי ומנדב לעיריית ת"א מספר עצות מועילות
דורון לוקץ', בשנות ה-30 לחייו, הוא אחד מיני עשרות "מוציאי כלבים" מקצועיים שמסתובבים בתל אביב בשנים האחרונות. היומן שלו מפוצץ מרוב עבודה, ולרוב אין לו זמן לדחוף ולו כלב נוסף לטיולים היומיים שהוא מארגן.
"הכול החל לפני כמה שנים. החלטתי לחולל שינוי בחיי ולעשות את מה שאני אוהב באמת" תיאר לוקץ', "מצאתי שרק מה שמעניין אותי גורם לי להנאה. החלטתי להתעסק עם כלבים כי נמאס לי מאנשים. גם נמאס לי להיות שכיר, ובדיוק אז גיליתי את המצוקה של הכלבים התל אביביים שנמצאים כל היום בבית".
לוקץ' החל לשווק את שירותי הליווי שלו בעזרת מודעות רחוב, אולם מהר מאד הבין שהן לא יעילות כי אנשים תולשים אותן. "עברתי לכרטיסי ביקור, ובכלל - מדובר בעסק שעובר מפה לאוזן". כך, בשיחות המתקיימות בין בעלי הכלבים בגינות השונות, התפשטה השמועה על מוציא הכלבים המקצועי.
הדבר הראשון שעושה לוקץ' כאשר לקוח חדש פונה אליו הוא הערכה של "הקליינט". "אני חייב לעשות סלקציה" הוא מסביר, "אני לא יכול להכניס אמסטפים, למשל, ללהקה. אני משתדל למזער סיכונים". כחלק מהמיונים משתדל לוקץ' לאסוף מהבעלים כמה שיותר מידע על הכלב החדש, אבל גם הם לא תמיד יודעים לספר לו הכול .
"אנחנו עוברים ביחד תקופת הסתגלות", מסביר לוקץ', "הם בוחנים אותי ואני בוחן אותם. אני בודק איך הם מסתדרים בלהקה, איך הם מתנהגים ברחוב, עד כמה הם אגרסיביים". לדבריו, יש הבדל עצום בין התנהגות הכלבים עם בעליהם לבין התנהגותם בלהקה. "לקוחות נדהמים לגמרי שאני מספר להם על הכלב שלהם".
הכלבים
לוקץ' מסביר כי כלבים אגרסיביים נוטים להתמתן בלהקה. מצד שני, הם גם לומדים אחד מהשני התנהגות שלילית כמו איסוף אוכל מהרצפה. "הבעיה אצל רוב בעלי הכלבים היא חוסר אסרטיביות", הוא קובע, "אני קולט זאת כבעל מקצוע".
ללוקץ' כלבה משלו. היא מעורבת בת ארבע שאסף מ"תנו לחיות לחיות". "העבודה שלי מפגישה אותה עם כלבים והיא הופכת להיות חלק מהלהקה", הוא מספר, "בפנסיון היא משכינה סדר ומשמעת בקרב הכלבים האחרים".
שגרת יומו של לוקץ' מתחילה בטיפול בכלבי הפנסיון. "אני מחזיק עד שמונה כלבים ביחד, לא יותר", הוא אומר, "חשובה לי האפשרות לטפל בהם כמו שצריך, אין כאן עניין של כסף. אני מאמין קודם כל בטיב השירות".
את כלבי הפנסיון הוא נהג להוציא לחוף הים שנמצא בסמוך לשכונתו (לא בעונת הרחצה), אבל כשגילה שהפקחים מגיעים לשם בין שבע בבוקר לשתיים בצהריים (הכנסת כלבים לחופים מנוגדת לחוק גם שלא בעונת הרחצה), נאלץ להעביר את הפעילות לגן מאיר, מרחק הליכה ממושך למדי מביתו.
לאחר שכלבי הפנסיון מסיימים את התעמלות הבוקר שלהם, עובר לוקץ' לטיפול ב"כלבי המפתח". כל הכלבים מקבלים פינוק של שעה עד שעתיים, בהן הם רשאים לשחק בינם לבין עצמם. המחירים, למי שמתעניין, הוא 80 ש"ח ליום בפנסיון או 20 ש"ח לשעת טיול בטיפול יחידני.
עבודת "מוציא הכלבים" היא לא קלה כל כך כפי שהיא אולי מצטיירת. לוקץ' מספר כי מדובר בעבודה שדורשת עמידה על המשמר. "זה כמו לשמור על תינוק בעצם", הוא משווה, "מקבלים חיה שההבנה שלה מקבילה לזו של פעוט בן שנתיים, ולכן אי אפשר לטייל וליהנות - צריך להיות ערני כל הזמן".
גם החורף מעורר בעיות לא קטנות, ולפעמים לוקץ' צריך להוציא את הכלבים בגשם. "בעלי הכלבים גם ככה לא מעוניינים שהכלב ייצא לטיול ארוך בגשם", הוא מציין, "אז אני עושה להם טיול קצר על מנת שיעשו את שלהם".
אחד הגורמים שמעיבים, כאמור, על עבודתו של לוקץ' לטענתו, הם פקחי העירייה. "הפקחים מבחינתי הם טורפים שיוצאים לציד והם נתפסים לטרף הקל", הוא אומר, "לא ראיתי אף פעם שפנו לבעלים של כלב מסוכן. יותר קל להם לפנות אליי ואל בחורות. הם מתעסקים יותר בדברים שטותיים. אין פיקוח הדוק על איסוף צואה, למשל, בד"כ ניתן לראות שפקח רושם קנס על פודל שהולך משוחרר".
לוקץ' טוען כי העירייה לא מספקת אלטרנטיבות מתאימות לבעלי הכלבים. "אין תחזוקה של הפארקים המורשים בתל אביב, אין ריסוס, אין ניקיון. בגן מאיר יש היום צינורות מים פתוחים וזה בנוסף לגשם. חוץ מזה יש חרא בכל מקום. זה אבסורד שאני לוקח את הכלב לגינה היחידה שמותר לי לשחרר אותו ואחר כך אני צריך לרחוץ אותו".
לטענתו, העירייה מנצלת את הפחד שנוצר בעקבות נשיכות כלבים כדי לעשות כסף על חשבון אזרחים תמימים. "העירייה גרמה לכך שאנשים חושבים היום פעמיים לפני שהם מחליטים לאמץ כלב. גם ככה מדובר בהוצאה, אז בנוסף יש את הפחד מדוחות. הפאניקה באוכלוסייה כבר עברה כל גבול. פעם הייתי הולך עם ארבעה חמישה כלבים ביחד והתגובות היו חיוביות. היום אני מרגיש שאנשים מפחדים יותר, הם זזים הצידה או זורקים הערות. ילדים מפחדים להתקרב והאימהות שלהם היסטריות. הביטוי ידידו הטוב של האדם הפך ל ידידו הטוב של העירייה – נכסים מניבים על ארבע".
לוקץ' חושב שהגיע הזמן שהיחס הזה ישתנה. "רוב בעלי הכלבים הם אנשים נורמטיביים שעובדים ומשלמים מיסים, ועכשיו הם הפכו לפושעים. הייתי רוצה שבעלי הכלבים יתאחדו. צריך להפעיל לחץ על העירייה". ויש לו גם הצעות ייעול: צריך לפתוח עוד גינות לכלבים, לדאוג שהן יתוחזקו ושהפיקוח עליהן יהיה של הווטרינר הרשותי. מלבד זאת, הוא מציע שיהיו שעות מסוימות בהן ניתן יהיה לשחרר את הכלבים בגינות השונות, ושהפקחים יחמירו יותר עם כאלו שלא אוספים אחריהם, ובכלל, שהם יהיו בעלי זיקה אוהדת יותר לכלבים.
"הפקחים צריכים להיות אנשים שמבינים את צרכי הכלב והבעלים. הרי לא ייתכן שבעל הכלב שחוזר מיום עבודה בשבע בערב, יצטרך ללכת שלושת רבעי שעה כדי לתת לו לשחק".
בעיריית תל אביב רשומים כיום כ-25 אלף כלבים, וההערכה היא שקיימים עוד אלפי כלבים שאינם רשומים. לאור בקשות חוזרות ונשנות, הגדילה העירייה בחודשים האחרונים את מספר הגינות המורשות לשחרור הכלבים. כיום ישנן שבע גינות, כולל הרצועה בחוף הילטון המכונה "חוף הכלבים", אולם בעלי כלבים רבים לא מתרשמים וטוענים כי זה לא מספיק. רבים מהם חשים נרדפים והמאבק העיקרי הפך להיות, כפי שפורסם לאחרונה ב-YNET, בין בעלי הכלבים לאימהות. אלו שלא מתרשמים מהפקחים או מהקנס (בסכום 430 ₪) על עבירת כלב משוחרר ללא רצועה, מוצאים עצמם בעימותים מול אימהות שמבקשות שילדיהם ישחקו בגינות נטולות כלבים.
דוגמא למאבק כזה ניתן למצוא בסיפורה של תושבת תל אביב, שביקשה לחגוג לבנה יום הולדת בגינה שליד ביתה, וגילתה כי מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. כשהגיעו בעלי הכלבים לטיול הרגיל, הם מצאו גינה מלאה ילדים קטנים, הורים וכדורים. אמו של בעל השמחה ביקשה, באופן חד פעמי, שלא שהכלבים לא ישוחררו. "אחרי הכל, גם לילדים מותר לפעמים להשתמש בגינה מבלי שיפחדו מהכלבים". היו כאלו שנענו לבקשתה מייד ולא שיחררו את הכלב, או שלקחו אותו משם, ומנגד היו אלו שסירבו להתייחס לבקשה, התווכחו, צעקו והלכו רק לאחר שאיימה שתפנה למשטרה או למוקד העירוני. בדיקה מול העירייה אישרה כי פעמים רבות מגיעות תלונות למוקד העירוני על כלבים משוחררים.
לטענת לוקץ', אותן האימהות שמתלוננות צריכות לבוא בטענות לעירייה. "רק העירייה יכולה לפתור את הסכסוך בין האימהות לבעלי הכלבים ולקדם פתרונות נוספים לבעיות הכלבים בעיר". סיוון, אחד מלקוחותיו, טוען לעומתו שהתשובה חייבת לבוא מציבור בעלי הכלבים. "אם היינו מתאגדים היינו יכולים להוות כוח עצום ומשפיע", הוא טוען, "היינו יכולים לעשות הפגנה ולהביא את הכלבים איתנו לכיכר רבין. אפילו כמאה כלבים בכיכר היו עושים את הרעש הנדרש. חבל שכרגיל כל התל אביבים חיים בבועה ולא פועלים אפילו לטובת האינטרסים האישיים שלהם. אין כאן שום דבר שמזכיר חברה אזרחית".
למרות כול הבעיות לוקץ' מוצא כי עבודתו מספקת אותו מכל הבחינות. "זה אושר לעבוד עם כלבים. אני ממש מבסוט. אני מקבל המון בחזרה, אני לומד על עצמי המון ואני חושב שהשתפרתי בתור בן אדם". בעוד עשר שנים הוא רואה עצמו עדיין עוסק בתחום. "אולי לא מוציא כלבים אבל עובד איתם בהקשרים חברתיים. המטרה שלי היא שכלבים ואנשים יזכו לחיים יותר טובים".
מעיריית ת"א נמסר בתגובה לטענותיו של לוקץ' כי כל פקח של הסיירת הירוקה מחויב להפעיל שיקול דעת ולבחון כל מקרה לגופו לפני מתן הדו"ח. "יש לציין כי גם במתחמים בהם מותר לשחרר כלבים, פקחי הסיירת מבצעים אכיפה כנגד בעלי כלבים שאינם אוספים את גללי כלביהם", נאמר. כמו כן נמסר כי אין פיקוח וטרינרי בגינות המורשות לשחרור כלבים, אך המחלקה לשיפור גנים ונוף מבצעת אחזקה שוטפת בגינות הציבוריות.
בתגובה להצעות הייעול של לוקץ' נמסר כי "פינות הכלבים בגינות הוקמו מתוך רצון לבוא לקראת בעלי הכלבים אשר רוצים לשחררם. פינות אלו נלקחו מתוך שטח הגינה ולא התווספו כשטח נוסף, דבר אשר אילץ אותנו להתאים את עצמנו לגודל הגינה ולצרכים השונים של האוכלוסייה המבקרת בה. לחילופין השתדלנו ללכת לקראת בעלי הכלבים עד כמה שאפשר וכך ישנם גם מתחמים שלמים המיועדים רק לבעלי כלבים (לדוגמא חורשת סוטין/נהרדעא). אנו פועלים במגמה להגדיל את מספר פינות הכלבים ברחבי העיר בהתאם לצרכי התושבים והמלצות הרובעים".
נא להמתין לטעינת התגובות
