איך מכינים גבינה ביתית רזה וטעימה?
וגם: ספר שעוזר לקבל תואר בכלכלה, חוקי תקשורת בסלולרי ועוד דברים טובים
את אחת הגבינות היותר טעימות שאכלתי בחיים שלי, מתברר שאפשר להכין בבית, ובקלי קלות! כל מה שצריך זה גביעי "גיל" (1.5 אחוזי שומן) כמספר הסועדים. אז ככה:
בסיר רחב מסדרים את גביעי הגיל כשהם סגורים במכלים שלהם עם מכסה האלומיניום דבוק (לא פותחים אותם). ממלאים את הסיר במי ברז רק עד שלושת רבעי הגובה של הגביעים, ומביאים לרתיחה. כשהסיר רותח, מסירים מהאש ומניחים את הגביעים להצטנן בסיר עם המים. מי שלא רוצה את כימיקל Bisphenol A באוכל שלו, שופך תחילה את תוכן הגביעים לכוסות חסינות חום, סוגר עם נייר אלומיניום מלופף והשאר אותו הדבר.
מרפדים מסננת עם בד חיתול, מעמידים את המסננת בכיור או מעל קערה ושופכים פנימה את תוכן הגביעים שהצטנן. ממתינים כ-20 דקות , עד שחלק ניכר מהמים יוצא, ויש גבינה נהדרת.
אפשר להעשיר את הגבינה בהחלפת חלק מגביעי הגיל בשמנת חמוצה או באשל, אבל גדולתה של הגבינה הזו היא בכך שהיא רזה וטעימה כמו קצפת.
והמתכון הנפלא הזה לקוח מתוך הספר היוצא מן הכלל: "ארוחות בוקר" של אלינוער רבין (הוצאת גאיה). בראבו אלינוער!
אני רוצה לספר לכם על מורה מופלא, צעיר וחתיך לכלכלה, רון וידיסלבסקי, שחיבר ספר מדהים: "מבוא למיקרו כלכלה - פתרונות מפורטים לתרגילים מרכזיים".
זהו ספר שמראה את הפתרון של תרגילים חשובים ומרכזיים (כאלה שפשוט חייבים לדעת אותם) בקורס מבוא למיקרו כלכלה. גדולתו של הספר היא שהוא כתוב בגובה העיניים וניתן להבין אותו בקלות רבה, גם מי שאין לו כל ידע בכלכלה.
כל דבר שם מוסבר מההתחלה בצורה פשוטה להבנה (שאלה-תשובה שאלה-תשובה), ולא לחינם מרצים ממליצים על הספר הזה לתלמידיהם. להשיג את הספר בדיונון, בטל': 052-5362459, 052-8722590, או בכתובת: mavolemicro@yahoo.com
לא הייתי מתעכבת על ספר תרגול כל כך ספציפי אלמלא הוא היה כל כך יוצא דופן ביעילותו וממש מציל תארים אקדמיים של אנשים. ממש כך!
כל מי שהיה נתקע או נופל, והיה קורא ועובד לפי הספר הזה שלו, היה עובר את המבחן המסובך הזה ביג טיים.
רון סיים (כמצטיין דיקן!) תואר ראשון בכלכלה וניהול באוניברסיטת תל-אביב. ברור שמיד קיבל הצעות עבודה רבות מחברות כלכלה וניהול ידועות ביותר במשק, ואפילו משרד ראש הממשלה ביקש שמצטיין כזה יצטרף לשורותיו. אבל הוא החליט להקים עסק עצמאי משלו, והחל לתת שיעורים פרטיים לסטודנטים לכלכלה.
שמו של הקוסם שמעביר אנשים את הרוביקון בהצטיינות החל להתפשט כמו אש בשדה קוצים, והוא החל להעביר, בשיתוף עם אגודות הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, מרתונים לעשרות ולמאות תלמידים בכיתות לימוד באוניברסיטאות בכל רחבי הארץ.
התלמידים המאושרים מהיכולות הבלתי נדלות שלו לסייע לכל תלמיד מכל רמה, הביעו את תודתם בדרכים רבות. באוניברסיטת בר-אילן,
תלמידים רבים חבים, על פי עדויותיהם שלהם, את הציון הגבוה שקיבלו במבחני הכלכלה לרון, והם העניקו לו את השם "רון פתרון", שהפך לשמו הרשמי בקרב הסטודנטים.
ובנקודה הזו, לאחר ההצלחה האדירה והניסיון הרב שהוא צבר בלימודי הכלכלה, הוא כתב את ספר ההדרכה המדויק והמופלא הזה שלו, כיצד להצליח במבחן המיקרו כלכלה. זהו מבחן שמהווה מכשול רציני עבור סטודנטים רבים ולעתים למעלה ממחצית הנבחנים נכשלים בו. הוא נעזר בספרו בשיטת לימוד ייחודית שנקראת "טכנולוגיית הלמידה".
ובאמת, בתחילת כל מרתון הוא היה מעביר לסטודנטים ידע זה במשך שלוש שעות, כדי שיוכלו להצליח בהמשך לימודיהם באופן עצמאי, בלי להזדקק לעזרתו הנוספת.
ביום רביעי, ה-18 בינואר, רון נהרג בתאונת דרכים. כל מי שהכיר את הנשמה הגדולה הזו נשבע להמשיך את מפעל חייו.
יהי זכרו ברוך וכרוך עם החיים.
כמה פעמים ראיתם (בייחוד במראה. . .) נהגים מקבלים שיחה בדיבורית, ואז מסמנים עם האצבע המורה על השפתיים שלהם "ששששש" אילם לזה שיושב לידם? לא נעים להם שהדובר איתם מהצד השני של הטלפון הסלולרי יידע שהם לא לבד. והם לא עושים את זה מרוע לב, אלא ממבוכה.
המכונית היא חלל צר, שיוצר דינמיקה של אינטימיות, גם אם היא לא באמת קיימת. יש מין אשליה כזו, שלרגע מי שנמצא איתנו באוטו הוא מין שותף אינטימי שלנו מול כל העולם. ואם ככה, אז להגיד? לא להגיד? לחשוף, לא לחשוף? ולמה לי לתת דיווח מיותר עם מי אני יושב/ת באוטו? למה מי הם, הבעל/האישה שלי? והאם צריך לעשות היכרות טלפונית בין הדובר לנוסע שלנו? ואם זה לא מתאים לעשות היכרות, אז מה עושים? זה סתם יסרבל את השיחה, אז יאללה, עדיף שהנוסע יעשה קולות של דג, עד שנסיים.
אז ככה: למעט תקשורות שאתם מקבלים מפקידת חברת הגז וכאלה, זה לא פייר לא לתת לבנאדם השני את הזכות לבחור אם הוא רוצה לדבר בתפוצת נאט"ו. פאק דה עלק אינטימיות עם הבנאדם שנוסע איתנו. תמיד תמיד נותנים לבן השיח מהצד השני של הקו את הזכות לבחור. וזה תופס גם כשבעינינו התקשורת הזו לא "מסוכנת" או מסווגת. ואולי בעיני הזולת, היא דווקא כן?
הכי פשוט בעולם זה להגיד ישר ישר עם הלחיצה על קבלת השיחה: "שלום, את/ה על דיבורית ואני לא לבד באוטו. מי מדבר?". עוד לפני שבן שיחנו אמר מילה אחת! כי הרבה פעמים אנשים מתחילים מהאמצע, ועוד לפני שנספיק לעצור אותם, האמצע הזה, עשוי להביך אותנו למוות. . . הנה , לא נתנו ככה לאף אחד דיווחים ופירוטים מיותרים מי יושב לידנו, רק הודענו שאנחנו לא לבד.
ואם אנחנו מתקשרים אל מישהו, תמיד תמיד כדאי להתחיל את התקשורת עם משפט הפלאים: "הי/אהלן/שלום (מדבר/ת איקס איגרק), האם את/ה יכול/ה לדבר כרגע?". ולא מדלגים על הפתיח הזה גם אם צלצלנו לבנאדם הכי קרוב. איתו - רק משמיטים את השם שלנו, כי מן הסתם, עם ה"אה" הראשון שלנו, הוא כבר יודע.
ועושים את זה, כי זה מאוד לא נוח להתחיל את האופרה, ואז שיקטעו אותנו באמצע האריה, רק בגלל שנפלנו על המוח של האנשים בזמן הכי לא מתאים.
וכמובן, המשפט הבא שלנו הוא בירור: "האם אני בתוך האוזן שלך בלבד?".
נכון, תמיד ישנה האפשרות הזו שישקרו לנו (אז צריך לפתח אוזן מוזיקלית, כי אדם אחר לעולם ישמיע רחשים, ולו גם של הנשימות שלו, ושומעים דברים כאלה בטלפון! ). אבל היותר בטוח הוא שנקבל תשובת אמת, וככה נימנע מפדיחות. . .
ואם זה קורה לנו, שאנחנו מקבלים שיחה כזו מהאמצע של השיטפון, לא מתפתלים ממבוכה ולא מתפחלצים ל-12 מרוב לחץ וקריעה בין האילוצים שלנו וה"לא נעים" להפסיק את בן שיחנו כשהוא בכזו סערה רגשית.
על התווים הראשונים של הטונים הראשונים של הצונאמי (אם לא ביררו איתנו אם נוח לנו לקבל את השיחה, ולא קיבלנו את ההזדמנות להגיד ש"לא כרגע") - אנחנו קוטעים את השיחה הזו בחדות עם: "רגע רגע רגע, זה מאוד חשוב מה שאת/ה רוצה לספר לי, ואני רוצה לשמוע את זה בתשומת לב, רק שאני ממש לא יכול/ה לדבר כרגע. אני אתקשר איך שתגיע לי דקה פנויה. ביי בינתיים נשמה/יקרה/רבקה". ובאמת מתקשרים איך שמתפנים עם: "עכשיו אני יכול/ה לשמוע, מתאים לך לדבר?".
תתפלאו, לפעמים זה יהיה "לא כרגע" גם מצדם - יענו, זה סבל דיחוי "מלכתלילה", ככה ש מראש אפשר לזרוק לפח את כל רגשי האשמה. . . פשוט , אה?
ובפעם הבאה: "חוקי בטיחות בסלולרי". או מאמא! יש. . .
איך זה שכשמערבבים יחד מים וקמח, מתקבל דבק, ואז, כשמוסיפים ביצים וסוכר, מתקבלת עוגה? לאן, אם כך, נעלם הדבק?
הדבק לא נעלם, ואתם יודעים טוב מאוד היכן הוא! זה הוא שגורם לעוגה להידבק לכם לתחת!
נא להמתין לטעינת התגובות
