באו לשמוע
נקודת האור הגדולה הכתובה בפרשה היא לידת מושיען של ישראל - משה רבנו. פרשת "שמות"
נקודת האור הגדולה הכתובה בפרשה היא לידת מושיען של ישראל- משה רבנו. הקדוש ברוך הוא דאג לכך שהמושיע לבני ישראל ייוולד, ישמר ויגדל על אף הגזרות שגזרו המצריים על בני ישראל "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", גזירה שנגזרה עקב ראיית החוזים בכוכבים על מושיען של ישראל שעתיד להיוולד וללקות במים. ואכן כאשר נולד משה רבנו הקדוש ברוך הוא שמר עליו וגידלו במקום שהמצריים הכי פחות האמינו וחשבו שיגדל, בית פרעה. מהמקום שיצאה הגזירה שם גידלו את מושיען של ישראל.
התורה מספרת על לידת משה רבנו "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בחז"ל מתוארת השתלשלות העניינים: עמרם גדול הדור היה נשוי ליוכבד בת לוי ונולדו להם מרים הנביאה ואהרון הכהן. כאשר פרעה גזר את הגזירה על הזכרים עמד עמרם וגרש את אשתו, כי אמר לשווא אנו עמלים, באה אליו מרים ביתו שהייתה אז בת 6 ואמרה לו: אבא, גזירתך קשה משל פרעה, כי פרעה גזר רק על הזכרים ואילו אתה גם על הנקבות, ועוד, לא בטוח שגזירת פרעה מתקיימת, ואילו גזירתך וודאי מתקיימת. שמע עמרם בקול ביתו והחזיר את אשתו.
נשאלת השאלה, הרי ודאי שעמרם גדול הדור ידע גם את הסברא שאמרה לו ביתו, הוא גם הבין שפרעה גזר רק על הזכרים ואילו הוא מונע גם נקבות, ובכל זאת בשכלו הגדול הבין שצריך להתגרש ולא להביא יותר ילדים, אם כן מדוע כאשר ביתו הקטנה באה אליו באותה טענה שגם הוא ידע- הוא מקשיב ושומע בקולה? מה השתנה אצלו לאחר טענת מרים?
התורה באה ללמדנו כלל חשוב. להקשיב בקול השני. גם כאשר אתה חושב אחרת, גם מתי שזה לא נראה לך, אם השני מבקש ממך תשתדל לבצע, תנסה לקיים את בקשתו.
חז"ל מספרים על יעקב אבינו כאשר ברח מעשיו הוא נכנס לאביו לבקש ברכת הדרך, יצחק אז ציווה עליו ללכת לחרן כדי לשאת אישה, לאחר שיעקב יוצא מיצחק הוא נכנס לבית המדרש של שם ועבר ולמד שם תורה במשך 14 שנים, ורק אחר כך הוא הלך לחרן. התורה כותבת עליו "וישמע יעקב אל אביו ואל אימו וילך פדנה ארם", יעקב לא ברח לחרן מפני שכך נראה לו שצריך לעשות, יעקב הולך לחרן כי הוא שומע לקול אביו ואימו.
רבקה לא רצתה שיתחתן עם בנות כנען, ויצחק רצה שהוא יינשא בחרן. יעקב שומע, מקבל ומבצע, כל הליכתו לחרן הייתה בשל ציווי הוריו, יעקב היה בבחינת "שומע". נקודה זו פוגשים שוב בפרשת "בשלח" בשעה שבני ישראל יצאו ממצרים והגיעו עד ים סוף, החלו המצריים רודפים אחריהם "וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים". בני ישראל לאט לאט נסגרו מכל הכוונים, מצד אחד הים, מצד שני המצריים שועטים לעברם. האפשרות היחידה לברוח היא לצדדים אך אז משה אומר לבני ישראל לשוב אחורה לכיוון מצרים. הרי זה מעשה נגד ההיגיון, מעשה שאי אפשר אפילו לחשוב לבצעו, מדוע שכל העם ירוצו לעבר המצריים? כתוב במדרש "מיד אמרו בני ישראל אין לנו אלא דברי בן עמרם", בני ישראל החליטו לשמוע בקול משה רבנו- בן עמרם, והלכו לכיוון מצרים. הפך ההיגיון, מדוע הם הסכימו?
התשובה טמונה בעצם דבריהם, "אין לנו אלא דברי בן עמרם", הם לא קראו למשה בשמו, אלא נותנים לו שם חדש, שם שלא מוזכר בכל התורה- "בן עמרם", מה הם באו לבטא בשם זה? הם באו לומר שכדאי "לשמוע". הרי אביו של משה הוא עמרם, לכולם היה זכור הסיפור עם עמרם גדול הדור שעמד וגירש את אשתו עקב גזירת פרעה, עד שבאה ביתו הקטנה והציעה לו להתחתן שוב, עמרם שמע בקולה והחזיר את אשתו. הוא עשה מעשה נגד ההיגיון שלו מפני שצריך "לשמוע" לשני. מה"שמיעה" הזו נולד מושיען של ישראל- משה רבנו.
עכשיו, אחרי שמונים שנה אותו בן מוציא אותם ממצרים ומביא אותם עד ים סוף. כאשר נודע להם שהמצריים רודפים אחריהם, במקום לברוח לצדדים
משה מצווה לחזור לאחור, לשוב לכיוון מצרים. הרי זה מעשה נגד השכל, אמרו בני ישראל, מדוע שנקיים את דבריו, עד שנזכרו במעשה של עמרם אשר בעבור שמיעתו נולדה הגאולה "מיד אמרו בני ישראל, אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם", דהיינו, אפילו שמצד כל החשבונות אין צד לחזור למצרים, אבל אנו מבטלים את הכל בפני "בן עמרם", אין לנו שום הבנה בציווי הזה אבל אנו נקיים זאת כי המצווה הוא "בן עמרם", הוא בן לאותו עמרם ששמע ואם כן כדאי גם לנו "לשמוע". הם שבו לאחוריהם והמצריים רדפו אחריהם, עד שנבקע הים, בני ישראל עברו ואילו המצריים טבעו.
גם הם זכו לגאולה בזכות השמיעה. "לשמוע" בקול השני- זהו לקח הפרשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
