"אבא יהיה ראש ממשלה. נקודה"
שני פרץ שבה מלונדון לעזור לאביה לכבוש את הנהגת המדינה אך מתעקשת שאין לה כל כוונה להפוך לעמרי שרון. היא מלאת אמביציה ומאמינה שדרוש כאן מהפך
היה ברור מעל לכל ספק ששני פרץ מעוניינת לדבר. יש לה משנה ברורה וסדורה ואג'נדה חברתית מוגדרת לא פחות מזו של שלי יחימוביץ. בדמה ובנפשה הצורך להפיץ אותה להמונים. והיא גם עושה את זה כמו שצריך. לא נעים להודות, אבל הילדה רהוטה הרבה יותר מאבא, ולא רק באנגלית. כל זה הובהר בשלב התיאום המוקדם.
אלא שבמישור הפרקטי העניינים היו קצת יגעים. פתאום קשה לקבוע מועד קשיח עם בת היו"ר. יש לה לוח זמנים צפוף. בגלל אריאל שרון חשוב לה לא לצאת עכשיו לחזית. ובכלל, הסבתא של החבר שלה שברה את הרגליים. מאוחר יותר התקדמנו קצת. איפה נשב? בירושלים או בשדרות? בבית מפלגת העבודה או במטה באור יהודה? שני מקמטת את מצחה
בסוף, הראיון מתקיים אצלם בבית, במטבח של האיש עם השפם. במעיל עור ארוך, בתסרוקת עשויה וברגע של אמת, פרץ מתוודה שקשה לה עם החשיפה. שהיא בכלל טיפוס נחבא אל הכלים. כל אותו זמן, איתמר, ידיד שופע ראסטות, מתעד את הנחבאת אל הכלים במצלמת וידאו חובבנית במשך שלוש שעות, ובאותה התנוחה.
זו שני פרץ. זהירה ומתעתעת. שבירה וממולחת. ילדותית ופוליטיקאית. לא, אין לה כוונה להפוך לעמרי שרון הבא. בסך הכל קפצה לישראל לעזור קצת לאבא מאחורי הקלעים, וכשיסתיים הכל היא תשוב ללימודי המשחק שלה בלונדון.
בפרץ להט היא מתארת איך הגיעה אל המטה, ניצבה שם אלמונית ונלהבת, כי בנפשה ניעורה רוח מרקורי המרוממת. אמרו שמונתה למנהלת מטה הבחירות? אז אמרו. "אני מתנדבת כאחרון צעירי העבודה," היא מבטיחה, מעפעפת בתום בריסי עיניה הארוכים ובה בעת טובלת רגל חטובה במי המדמנה הפוליטיים.
כך שקצת קשה לדעת אם האמונה שלה, השלמה, שאבא תכף יהיה ראש ממשלה, נובעת מעומק הלב, או שמא זו עוד סצנה על הבמה של השחקנית המקצועית. לא, לא ייתכן שהאור הפורץ מעיניה כשהיא מחייכת למחשבה על ה-29 במרס הוא מזויף. "אבא יהיה ראש ממשלה בעוד חודשיים, נקודה. אני פשוט מרגישה את זה. במפגשים עם האנשים ברחובות, בדיבורים עליו בשטח, בתחושת הבטן שלי שאף פעם לא הכזיבה".
מתאים לך לאבד אבא לטובת הממשלה?
"אבא יישאר אבא כי הקשר בינינו טוטאלי. גם אם אהיה בקצה העולם ואצטרך משהו אבא ראש הממשלה יעזוב הכל ויסדר לי את העניינים. כשהייתי בהודו לפני ארבע שנים דיברתי איתו בטלפון לקראת חג הפסח. סיפרתי לו שאני נורא מתגעגעת. תוך שלושה ימים הגיעה לרישיקש חבילה ענקית של מצות, יין, חרוסת וכל טוב לחג.
"בכלל, חבילות זה העסק האמיתי של אבא. הוא אורז אותן בצורה מדהימה. אני מקבלת ממנו ארגזים מחולקים לכל מיני תאים. כאן הממתקים וכאן התבשילים של אמא וכאן התמרוקים ובאמצע מכתב מרגש. ומעל הכל ידית מרופדת בצמר גפן ועטופה במסקינג טייפ, כדי שהיד לא תכאב כשאני סוחבת".
את באמת מאמינה שלראש ממשלה יש זמן לרפד לך ידיות?
"כשמדובר באבא שלי אז כן. גם אם אחזור הביתה בשתיים בלילה הוא יקום וישאל אותי כמו תמיד,'שני, אכלת? את רעבה?'. ובלי קשר לתשובה יכין לי בפיג' מה ארוחת רווקים. יש לו קטע כזה, ארוחה שבישל לעצמו כשהיה רווק. הוא פותח את המקרר, זורק לסיר כל מה שהוא מוצא, מקשט בתפוחי אדמה ובצנוברים, מועך ומערבב ויוצא תבשיל ענק. אבא נהנה לבשל, אבל עושה בלגן אטומי ומשתמש במיליון כלים. תמיד כשיש כאוס אנחנו יודעים שאבא היה במטבח".
אז מה כן ישתנה?
"אולי לא יהיה לו זמן לבוא לכל פרימיירה שלי, אבל אני בטוחה שהוא יקפיד להרים טלפון ולברך. בטח תגיע אלי איזו הודעה כתובה מצחיקה בפלאפון. וגם אם הוא כבר לא יספיק הכל, עדיין תהיה לנו השבת".
את מפחדת עליו?
"הוא טיפוס שלא עושה חשבון והולך עם האמת שלו עד הסוף, וכבר היה כאן ראש ממשלה שנרצח בגלל שהאמין יותר מדי. מהלילה הנורא ההוא למדתי שהכל אפשרי. ב-4 בנובמבר כל הכותרות הזהירו שהרצח הבא כבר נמצא למישהו בראש. ולאבא המאבטחים מפריעים. הוא רגיל ללחוץ ידיים, לחבק, לדבר עם אנשים מקרוב. הסיורים נורא מתסכלים אותו. הוא אומר לי,'אני לא מצליח להתקרב לבני אדם, אני לא יכול לגעת'. אני סומכת על המאבטחים, אבל זה אבא שלי, והייתי רוצה לדעת שהוא מוגן".
איך את עוזרת לו לשמור על עצמו?
"מזכירה לו לשתות הרבה. יש לו נטייה לאבד את הקול, אז אני מלמדת אותו להשתמש בסרעפת כדי שיוכל לדבר בלי להתעייף. ואני מבקשת ממנו לאכול כמו שצריך. לא לחטוף פלאפל פה ושם. לפעמים הוא מדבר בשלושה טלפונים בו זמנית,אז כשהוא מסיים אני אומרת לו בקול הכי כייפי שלי,'אבא, יאללה, קח אוויר'.
"אני מקפידה לחזק אותו, לתת לו מחמאות, להגיד לו'הבוקר היית נהדר ברדיו, נשמעת מאוד נינוח'. כשהוא יהיה ראש הממשלה אני אכין לו תמונה של כל המשפחה עם הקדשה ממני, והתמונה תזכיר לו לשמור על עצמו בשבילנו".
"שני חמודה. ארבעה ימים את לא בבית, וזה נראה מזמן-מזמן. את בטח מרגישה חיילת ותיקה ומנוסה, אבל לנו נדמה שאת נמצאת שם מאה שנה. העיקר שתרגישי הכי עצמאית, אבל ממש לא נורא אם תזדקקי לעזרה של אבא ולמילה של אמא. אין בזה שום אובדן של עצמאות" (עמיר פרץ מתפלסף).
כבר בקמפיין הקודם של עמיר פרץ, בבחירות לראשות מפלגת העבודה, בלטה בתו, שני. בת 24, אחות יחידה לשלושה אחים. טיפלה בהצלחה במספר רב של בעיות שהתעוררו במטה. כשהחלו ההכנות לפריימריס ולראשות הממשלה התייצבה מחדש לאייש את משבצת מתאמת מטה ההסברה.
"בגלל הפריימריס מרבית חברי הכנסת נמצאים במירוץ האישי שלהם, ככה שנוצרו חסרים אובייקטיביים ששני ממלאה בכישרון", מתמוגג האב הגאה. "הילדה לא בוחלת בשום עבודה והנוכחות שלה מוסיפה לי המון אנרגיות. היא יודעת מתי לשמור על פרופיל נמוך ומתי לעמוד על מקומה ולשדר נוכחות. היא פשוט גורמת לכל האנשים במטה להתאהב בה".
פעילותה הנמרצת של פרץ הבת מזכירה במידה מסוימת את התנהלותה של קלוד, בתו של הנשיא הצרפתי ז'אק שיראק. לא מעט מהצלחתו חייב שיראק לבתו, שעם עוד 11 נשים הלבישה אותו, כתבה את נאומיו המבריקים, לימדה אותו להתנועע והפכה אותו לחביב הבוחרות. קלוד היתה הבולטת מבין "נערות הפונפון של ז'ופה".
היא ייצגה את הקו הצעיר, הפמיניסטי והאלגנטי של נשות פריז העליזות. חד-הורית ספונטנית, אמיצה וישירה, היתה מעודדת את אביה במשפטי תמיכה אוהבים. קלוד שרפה את חליפותיו האפורות וציוותה לו הופעה לבנה, מעונבת ורעננה. בזכותה הפך מאיש לחוץ, מיושן ומאופק למועמד נינוח, חם ואינטלקטואלי.
שני פרץ מייצגת את הקו הצעיר, האינטליגנטי והמעודן בסביבת היו"ר. אם הוא מזוהה עם שדרות, היא מפזרת סביבה שיק של אירופה ותל אביב. חזותה התמימה מכסה על מוח מבריק וחד. דיבורה קולח, רעיונותיה זורמים וממוקדים. קולה שקט ומשכנע. חרף גילה הצעיר היא דעתנית וזהירה כפוליטיקאית שבעת ימים. מתמקחת כתגרנית על כל משפט. נקדנית וקפדנית עד הפרט האחרון.
"אני זוכרת שכבר כילדה היה לי מה לומר על כל דבר", היא מחדדת. "אבא שלי היה צוחק, תראו איזו עורכת דין גידלתי פה, ואני חשבתי שמדובר בכינוי גנאי והתחלתי לבכות. אז אבא אמר לי,'להיות עורכת דין זו מחמאה, אל תתרגשי'".
אותה נטייה לוחמנית הפכה אותה למארגנת שביתות כבר בבית הספר התיכון. כשמשרד החינוך קיצץ בטיולים השנתיים היא השביתה את הלימודים, ישבה על הדשא עם שלטים "כן לטיול, לא לקיצוץ" והזמינה את התקשורת. "המנהל התחיל לקבל טלפונים, היתה פדיחה, והוא החזיר לנו את הטיול השנתי. הרגשתי קצת כמו אבא. בסוף היום עדכנתי אותו והוא נורא צחק".
פרץ עשתה את שירותה הצבאי כקצינה בחיל האוויר והיתה ראש לשכתו של האלוף עמוס ידלין. כשסיימה את השירות נסעה להודו לשישה חודשים. "היתה תחושה נפלאה של להתגלגל. לקום בבוקר ולהחליט או לא להחליט מה לעשות. זה נורא חיזק את הבחירות שלי, כי זה כאילו לחיות בלי מסגרת. הייתי לובשת סארי, ובגלל שאני נראית קצת הודית אנשים היו מדברים אלי בשפה המקומית והייתי מאלתרת ומשיבה. בסוף קיבלתי מחירים של הודים במקום של תיירים".
כשחזרה לישראל למדה משחק באקדמיה לאמנויות הבמה ובבית הספר של שרון אלכסנדר. לפני שנסעה ללונדון להשתלם "במקום הטוב ביותר בעולם ללימודי תאטרון", הספיקה להשתתף בהצגה "12 המושבעים " ב"תאטרון קרוב" של ניקו ניתאי. בלונדון עשתה את מולייר, צ'כוב, שייקספיר וקומדיה דל-ארטה. היתה נינה מ"השחף" וליידי מקבת. הוריה, היא אומרת, כאבו את המרחק, אבל הבינו את הצורך.
"אבא אמר, 'נורא קשה לי לחשוב שתהיי רחוקה, אבל אני שמח לתת לך דברים שאני כילד לא יכולתי לקבל.' הוא התקשר אלי בכל יום שישי כדי שאשמע דרך הטלפון את המשפחה עושה קידוש. כשהוא מלווה אותי לשדה התעופה הוא תמיד שולף איזה שקית מלאה במבה ושניצל תירס, וקצת לפני הצ'קאין הוא מחבק, ואני רואה על העיניים שלו את ההתרגשות."
ולמרות ההתרגשות, כשפרץ התקשרה לאבא והציעה את עזרתה, היו"ר לא מיהר להחזיר את הילדה הביתה".אבא אמר לי, 'תעזבי הכל ותבואי? למה לך? את מרגישה שאת צריכה לחיות את החיים שלי? תחיי את חייך. תסיימי את ההשתלמות.' אבל אני הרגשתי שאני רוצה לקחת חלק בדברים החשובים שקורים במדינה. אמרתי לאבא, 'גם אתה היית רוצה להיות קרוב אלי כשמתרחש אירוע חשוב.' ואז הוא אמר, 'יאללה, בואי."'
מה התפקיד שלך?
"כתבו שאני המנהלת האדמיניסטרטיבית של אבא. עוד לא נחתתי וכבר חילקו לי תארים. אבל אני לא מנהלת אף אחד. אני אחראית תיאום מטה ההסברה, דואגת שיהיה קשר בין החומרים שיוצאים מהמטה לבין הקמפיין. בגלל שאני הבת של אבא טבעי שאנשים אומרים לי לפעמים 'קחי את הניירת,' 'תביאי לו הביתה את התיק."'
מה לך ולמפלגה?
"לאורך כל השנים הייתי מעורבת. במטה בשדרות, בקמפיין של עם אחד ובמפלגת העבודה. הייתי מגיעה לעזור, והאחראי על המתנדבים היה אומר לי מה לעשות. ישבתי ימים ושבועות והדבקתי בולים, הכנסתי פליירים למעטפות, עמדתי בצמתים וחילקתי ניירות. ממש עבודה משרדית."
איך ההרגשה לעבוד עבור יושב ראש שהוא אבא?
"אני לא עושה לעצמי שום הנחות. אני עובדת קשה ולא מקבלת יחס מיוחד. רק לפני שבוע עמדתי עם שתי בנות בחצות הלילה,במחסן עמוס בארגזים עם דברי דפוס, שרק מהריח שלהם אפשר לאבד את ההכרה, וסידרנו חומרי הסברה. פתאום אבא נכנס,קלט אותי וישר נתן חיבוק ונשיקה.הבנות שהיו איתי הרימו את הראש. אמרו 'וואלה, זה אבא שלך. בכלל לא ידענו."'
ייתכן שבמחסנים אפופי ריחות, בחצות הליל, אנשים שוכחים לפרץ את ייחוסה, אבל במסיבת העיתונאים השבוע, בטקס פתיחת המטה באור יהודה, ניכר מעמדה המיוחד. איתן כבל התבדח איתה. יולי תמיר חיבקה אותה. פואד בן-אליעזר לחץ לה את היד. אנשי תקשורת גילו בה עניין. ועל הכל ניצח הידיד עם הראסטות, מתעד במצלמת הווידאו הביתית את האב ובתו.
"אני מרגישה ששמים את החיים שלי על מגש מואר כזה והכל נתון לפרשנות", נעצבת פרץ. "אני בטוחה שהחשיפה היא בגלל שאני הבת של. מתנדבת אחרת לא היתה צריכה לעמוד באור הזרקורים כמוני. לי האנונימיות חשובה. החיים שלי הם אישיים לגמרי. פה, בישראל, אני לא ליידי מקבת. אני מרגישה שלאנשים קשה לקבל את העובדה שאני באמת באה ממקום הכי כן. אלה אנשים שפיתחו גישה צינית לפוליטיקאים, אבל אני משתדלת להתעלם. כשהתחלתי לעבוד עם אבא הוא אמר לי,'תדעי שיחפשו אותך, ואל תתרגשי'".
" לשני המיוחדת,שוב אנחנו כאן בשער, גם שבת וגם ט"ו בשבט, ואיתנו הריח המיוחד והטעם המיוחד של החבילות שמגיעות מהבית. ככל שתתרחקי יותר כך החבילה תלך ותגדל. ככל שתישארי יותר שבתות כך הקופסה תגדל ותתעצם" (עמיר פרץ מאיים).
שני פרץ לא רק מאמינה בכל לבה ברעיונותיו של היושב ראש, היא נלהבת אפילו יותר מהמקור. "אבא הוא התקווה היחידה שלי ושל חברי", היא אומרת. "בתור אישה צעירה ושחקנית, שמעוניינת להקים משפחה בישראל, ליצור ולהתפרנס, מרגש אותי לחשוב שאבא ישנה את סדרי העדיפויות וייתן קדימות לחלשים, סיכוי לצעירים ופרנסה לדור הביניים.
"יש לי לא מעט חברים שעוזבים את הארץ בגלל שאין להם מושג איך יצליחו ללמוד, לעבוד, לפרנס משפחה ולעמוד במשכנתה. זה מצער אותי, כי כולם רואים פה את הבית שלהם, אבל לא מסוגלים לשרוד. בחו"ל נותנים הזדמנות לצעירים. בלונדון פגשתי חברות שרק כשקיבלו עבודה בתאטרון שילמו עבור הלימודים. ההשכלה שם נגישה לצעירים בלי קשר לכמה יש להם כרגע בכיס.
"פה אפילו שכר המינימום מבזה. אבא מציע אלף דולר וכולם מסתערים עליו. אבל היום שכר דירה של צעיר ממוצע, עם שני שותפים, הוא 200 דולר לפחות. שכר לימוד 250 דולר. לאכול צריך? עוד 300 דולר, שזה בערך לחם ומרגרינה.
"מסים עוד 200 דולר, נסיעות 100, ביגוד 200. הגענו ל-1,200 דולר בלי ללכת לתאטרון, לראות סרט, לקנות ספר או דיסק ולפגוש חברים בפאב. אנשים עובדים במדינה הזו, משרתים בצבא, מקימים משפחה, והמשכורות שלהם פשוט לא הגיוניות".
כשאין כסף בקופה הציבורית גם אביך יתקשה לשנות את המצב.
"אבא מתכוון לשנות את התפישה. במקום להציג את הנזקקים כעלוקות שצריך לקצץ להם בקצבאות הוא יעודד אותם בעזרת תמריצים ושכר ראוי לצאת לעבודה. היום המשכורות כל כך נמוכות שלמובטל ולחד-הורית כבר עדיף לשבת בבית ולקבל קצבה. ואז באים הפוליטיקאים ומכנים אותם בטלנים.
"נתניהו לקח את האנשים האלה, ובמקום לייצר להם מערכת הכשרה ושכר הולם הוא הפך אותם לבעיה וקיצץ להם בקצבאות. יש כסף בקופת האוצר, אבל יושבים שם אנשים שקובעים סדרי עדיפויות לא נכונים. אפשר לחלק את הקופה בצורה מוסרית יותר. הרי משלמים פה הון עתק למסים, ומצד שני, אנשים שמשלמים מס בריאות לא מקבלים תרופות. אבא שלי מאמין שאם נקבל תמורה הולמת למס הגבוה, לאף צד לא יהיו טענות".
בעצרת לזכר רבין אמר אביך שהסכם אוסלו חי וקיים והוא ידאג להמשיך אותו. את שותפה לזה?
"אני מאמינה שצריך להגיע להסכם, ולא משנה אם מכנים אותו הסכם אוסלו או מפת הדרכים. צריך לטפל בטרור באופן הכי פחות מתפשר.אבל יש גם את הצד המדיני,וכדי להגיע לשלום אמיתי ולהסדר קבע, מדיניות של 'אין פרטנר לשלום בצד השני' רק מחזקת את הכוחות הלא לגיטימיים בשני המחנות.
"אבא שלי חותר להסכם קבע שאפשר לחיות איתו, ולא לצעדים חד-צדדיים, שהם חשובים כשלעצמם, אבל הם פתרון לטווח קצר. היום יש בשדרות קסאמים, אבל פעם סבתא שלי היתה עושה קניות בכל שבוע בשוק בעזה וערבים היו באים לעבוד אצלנו והיו יחסי קרבה ושותפות. היום המצב ברשות קשה ומפחיד. כשלאנשים אין עבודה ואין מה לאכול, נציגי הטרור שמגיעים אליהם הביתה עם אוכל יוצרים מצב מסוכן.
"אבא שלי מבין את זה. הוא מכיר את הערבים, את המנטליות שלהם. הוא הרי נולד וגדל במרוקו והוא יודע לשחק עם התרבות, השפה והשיח. כמנהיג שצריך להגיע להסכם קבע זהו יתרון אדיר. אבא מומחה גדול למיקוח. הוא הרי ניהל הכי הרבה משאים ומתנים במשק. הוא מבין שבוויכוח בין שני צדדים יש מחיר ויש רווח, וצריך למצוא את האיזונים המתאימים. נקודת המוצא שלו היא שהערבים צריכים לשלם, אבל גם אנחנו".
צידדת בהתנתקות שהוביל שרון?
"היא היתה צעד מאוד חשוב. אני לא חושבת שמדינת ישראל הרוויחה ותרוויח משהו מכיבוש. אבל שרון הוביל תהליך חלקי. הוא מאוד אמיץ, אבל במחנה שלו יש גם יונים וגם נצים וקשה לקבל תמיכה לצעדים אמיצים נוספים. צריך מנהיג עם גיבוי כדי לשנות את השגרה הטראגית. חברות שלי באירופה המומות מזה שבישראל ילדים בגיל 18 הולכים לצבא לשלוש שנים. כולם אומרים שאי אפשר להאמין שהגברים הישראלים הם בני 21, כי משהו בעיניים שלהם מבוגר יותר".
ואביך יהיה מסוגל לשנות את כל זה? רבים וטובים לפניו ניסו וכשלו.
"אלה שקדמו לאבא אולי האמינו כמוהו, אבל כשהגיעו ללשכת ראש הממשלה הפסיקו להסתכל לציבור בעיניים. אבא מסתכל לאנשים בעיניים. כשהוא יהיה ראש ממשלה, גם האדם הפשוט יוכל להגיד לו בפרצוף מה שהוא מרגיש".
כבר סיכמנו שהאנשים הפשוטים לא צולחים את טבעת המאבטחים.
"אז הם יתקשרו".
"לחילזון היקר שלי, תדעי שאני איתך בזמן שאת זוחלת" (עמיר פרץ מברך את בתו לרגל ההצגה הראשונה שלה בלונדון, שבה גילמה חילזון, צרצר בהריון וצרצרית שמתה באמצע הסצנה).
שני פרץ זוכרת כילדה ביקורים ליליים של מנהיגים בבית בשדרות. רבין הגיע לשיחות, פואד היה בן בית. "אנחנו קרובים לחוות שקמים, אז בשבתות אבא היה פוגש את שרון, באופן ספונטני, כשהיה נוסע על האופניים ושרון על הטרקטורון. אני חושבת על הילדים של אריק ועל נכדיו. מצבו הבריאותי נוגע ללבי, אבל יש לי מחלוקת גדולה לגבי דרכו, בעיקר בשנים האחרונות. הוא נתן גיבוי לנתניהו ולאולמרט להתעלם ממצוקות קשות. הוא העניק להם במה לנהל מדיניות כלכלית שדרדרה את מעמד הביניים, שאני חלק ממנו, למצב של חוסר ביטחון".
ושמעון פרס?
"למרות שאבא היה איש מחנה רבין, שמעון פרס היה דמות מוערכת בבית. אבא רואה בו מנהיג חשוב שחותר לשלום".
ולכן הוא הציע לו מקום כל כך נמוך ברשימת המפלגה לכנסת?
"כשאבא ניצח בבחירות לפרס לקח זמן להרגיש נוח להתקשר אליו ולברך. ובטח להגיד 'אני מתייצב מאחוריך'. אותי זה קצת אכזב, כי פרס היה בעיני אדם של ערכים ודרך ולא עסקן שדואג לשריון מקומות".
קצת קשה להתוות ערכים ודרך מתחתית הרשימה.
"אבא הציע לשמעון להתמודד כמו כולם, ואני באמת חושבת שגם בלי פרס יש למפלגת העבודה אוסף מנהיגים מרשים".
למשל?
"שלי יחימוביץ'. הנוכחות שלה חשובה. אני מאוד מאמינה בה. אני בטוחה שכשהיא תהיה בכנסת היא תחזק את החוקים שישפיעו על איכות החיים של האזרחים".
יחימוביץ' זכתה לחיבוק חם עד כדי מבוכה מאביך בשעה שהצטרפה למפלגה. הרגשת עם זה נוח? "אבא הוא בנאדם שמחבק. בדיוק כמו שהוא מחבק את המנקה שלו בבוקר ככה הוא חיבק את שלי. זה הרגיש לי מאוד טבעי ונכון. גם אבא וגם שלי הם אנשים מאוד פתוחים וחמים".
יחימוביץ' אישה חמה?
"פגשתי את שלי פעם אחת בסך הכל וקיבלתי ממנה אנרגיות טובות. אני יצאתי מהבניין, היא נכנסה, ושתינו התחבקנו".
ב"ארץ נהדרת" ירדו על אביך.
"החיקויים שלהם פשוט מצחיקים אותי. אני נורא נהנית. בהתחלה הדמות היתה נורא קרובה לאבא, ואחר כך היא הפכה לקריקטורה שלו. אני חושבת שלסאטירה יש אחלה מקום, ואני מקבלת את החיקויים והירידות באהבה".
גם אביך מגיב בכזו ספורטיביות?
"אנחנו יושבים בליל שבת ביחד,צופים ב'ארץ נהדרת' וצוחקים בכיף. גם מהחיקויים של יצפאן אנחנו צוחקים, "שמעון, תעזור לי, שמעון", זה מה-זה מגניב. למה שניקח את זה קשה?".
גם כשהציגו את אביך מגמגם באנגלית?
"האנגלית של אבא מצוינת. ראיתי אותו בברייטון כשבא לנאום בפני האיגודים המקצועיים וגם בפגישה עם טוני בלייר. יש לו אנגלית נהדרת".
צר לי, זה לא נראה כך.
"גם אני שמעתי, רק במקרה, את הניתוחים הפונטיים שעשו לנאום של אבא ופשוט נדהמתי. כאילו, מה הביג דיל אם הוא אמר סין במקום שי"ן? היה לו משפט אחד שהתחלק והחליטו לעשות מזה סיפור. זה מרושע. גם אני עברתי תהליך, כשהגעתי ללונדון עם אנגלית ישראלית ממוצעת שסובלת מהשפעות הודיות קשות, כמו יו טיק, יו פוט. הייתי צריכה ללמוד לדבר על הבמה שייקספיר במבטא מעולה, אבל אף אחד לא לגלג עלי עד שלמדתי. במדינות העולם מתרשמים מזה שאנחנו בכלל מדברים איתם והם יכולים להבין אותנו. הם הרי לא יודעים מילה אחת בעברית".
נו, עברית היא לא ממש שפה אוניברסלית.
"אבא שלי אומר שיותר חשוב לו להשקיע עכשיו ברוסית מאשר באנגלית. ושלום עם בני הדודים הוא יכול לעשות בעיקר בערבית. ככה שאין מה להתרגש. אבא לימד אותנו לקחת דברים בפרופורציה. כשהייתי ילדה בשנות השמונים אבא דיבר בשדרות בגלוי על העמדות הפוליטיות שלו שנחשבו שמאלניות. באופן טבעי אנשים אצלנו התנגדו. בבית הספר קראו לי 'שפם אוהבת ערבים'. חזרתי בוכה הביתה ואבא אמר, 'את אוהבת יהודים, גם ערבים הם בני אדם, ואל תתרגשי'".
"ש לילדה טראומה", מסביר עמיר פרץ. "באותה תקופה האנשים היו מקללים אותנו ומפגינים מול הבית. שני נבהלה מאוד, לכן הסברתי לה שמי שמתקשר אלינו הביתה ומקלל בלי להזדהות הוא פחדן. אז כשהיו מתקשרים לקלל, היא היתה עונה וצועקת לי 'אבא, הפחדן בטלפון'. והוא היה נעלב ומנתק את הקו".
שני , תמיד היה השפם?
"מאז שאבא חייל. מבחינתי זה משהו מאוד טבעי. מוזר לי לחשוב עליו בלי שפם. כשהוא היה צעיר השפם היה ארוך יותר, אבל לפני כמה שנים הוא פגש חבר'ה חירשים שאמרו לו שהם לא מצליחים לקרוא את תנועות השפתיים שלו כי השפם מסתיר. אז הוא קיצץ".
איזה אבא הוא היה?
"הוא מעולם לא היה איש של אסיפות הורים. זה היה התפקיד של אמא. לאבא היינו מראים את התעודה. אמא היא אישה מאוד חזקה. כשאבא אמר לה 'בואי, הולכים לשדרות ואני אהיה ראש עיר', היא הלכה אחריו ונתנה לו גיבוי מלא בבית. היא הרוח הגבית שמאפשרת לו לפעול.
"אולי לכן יש להם זוגיות מקסימה. תמיד יש לאבא מתנות קטנות בשביל אמא והוא כותב לה שירים נחמדים. וביום שישי, כשהארוחה מסתיימת, הוא אומר לה 'שבי', וקם ומפנה את השולחן. לאורך כל שנות הילדות קיבלנו ממנו תחושה חזקה של להביע דעה, להיות מעורב, להסתכל מסביב ולדעת שאפשר להגיע לכל מקום ולעמוד בכל יעד. אבא תמיד עודד אותנו לחלום ולא להגביל את החלומות. הוא תמיד אמר'בנאדם, תרשה לעצמך'".
איך הוא גידל אותך כבת יחידה?
"הוא אף פעם לא התערב בקטע של בנים. את זה הוא השאיר לאמא. לי הוא דאג שלא אלך יחפה ושלא אצא עם שיער רטוב ואחטוף דלקת ריאות. אם לא היו עלי לפחות שלוש שכבות לבוש הייתי שומעת ממנו. אמא היתה זו שהגדירה את שעות החזרה הביתה. אבל הוא גילה עניין. גם כשהיה עסוק. לכן אנחנו בטוחים שכשהוא יהיה ראש ממשלה, וכבר לא יהיה לו זמן להגיע למשחקים של אחי מתן הכדורגלן ואחי יפתח הכדורסלן, אמא תהיה זו שתבוא למגרש, אבל אבא ירצה לדעת מי הבקיע כמה".
כשנודעו תוצאות הבחירות בצרפת וז'אק שיראק התמנה לנשיא הוא גמל לבתו על עזרתה והפך אותה לדוברת בממשלתו. שני פרץ לא ממתינה לתגמולים. בין אם יהיה לאביה פנאי למשחקי כדורגל ובין אם לא יוכל לרפד לה ידיות לארגזי הממתקים, היא תשוב ללונדון להשלים את לימודי המשחק. "אני לא פוליטיקאית", היא חורצת, "אני שחקנית. אני רוצה לעשות בישראל את חנוך לוין".
נא להמתין לטעינת התגובות
