"הנאשמים פעלו כאויבים מבית"
עונשי מאסר ממושכים נגזרו על 2 ערבים ישראלים, תושבי טייבה, שתכננו לסייע בביצוע פיגועי תופת
הרכב השופטים שלי טימן, תחיה שפירא ושרה ברוש, כתב בגזר-הדין כי "מעשיהם של הנאשמים חמורים ביותר, יהיו מניעיהם אשר יהיו, כלכליים או אידיאולוגיים". לדבריהם, "תוכניתו המתועבת והנקלית של דוקאן לגרום למרחץ דמים של אזרחים ישראלים חפים מפשע החלה לקרום עור וגידים, וסוכלה רק בדרך נס משום שנעצר". עוד אמרו, כי "יש לנקוט יד קשה גם כלפי זיותי שהיה שותף, בשלב מסויים, לתוכניות, ויכול וצריך היה למנוע את קידומה אלמלא חפץ בהוצאתה אל הפועל".
השופטים כתבו בגזר דינם כי לא יוכלו להתעלם מהפרת חובת הנאמנות של הנאשמים, אזרחי ותושבי ישראל, אשר פעלו כאויבים מבית, ולו התממשה תוכניתם היתה עולה בקורבנות רבים, חפים מכל פשע.
הנאשם העיקרי בפרשה, מוג'אהד דוקאן בן 19, יליד מחנה הפליטים בלאטה שקיבל אזרחות ישראלית בשנת 2000, נלכד ב-9 באוקטובר 2004, יומיים לפני ביצוע הפיגוע המתוכנן. שותפיו, אמין זיותי בן 20 ודביאן נאצירת בן 27 נתפסו מספר ימים
לאחר מכן.
במסגרת עסקת טיעון שגיבשה הפרקליטות, הסכימו הצדדים לגזור על דוקאן, שהורשע גם במגע עם סוכן חוץ, 15 שנות מאסר בפועל. על נאצירת ייגזרו על סמך העיסקה שמונה שנות מאסר בפועל. עונשו של זיותי נשאר פתוח לדיון, והוכרע היום.
על פי הודאתם של הנאשמים, במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2004 פנה מבוקש בשם אחמד קייסי לדוקאן, וביקש את עזרתו בהחדרת מטעני חבלה לתוך ישראל. דוקאן הסכים, והציע להניח את המטען על מסילת הרכבת, בקרבת מקום עבודתו בנתניה.
כמה ימים לאחר מכן נפגשו השניים שוב, וקייסי הסביר לדוקאן כיצד עליו לחבר את הטלפון הסלולארי שלו למטען וכיצד להניח אותו על מסילת הרכבת. עוד סיכמו השניים, שקייסי יעביר את המטען דרך מחסום דיר-שארף בתוך שקית בגדים, ודוקאן יאסוף את המטען בצדו השני של המחסום וייקח אותו במונית לטייבה. כמו כן, מההודאה עלה שאת ההצעה להניח מטען בעזריאלי העלה זיותי, אולם תכנון זה לא הגיע לכדי הכנה לביצוע.
בהכנת הידיעה השתתפה ענת שיחור-אהרונסון
נא להמתין לטעינת התגובות
