הנחשול המרכזי
שלום ירושלמי סבור ש"שינוי" המתפוררת היא קורבן של "קדימה", שגנבה לה את המרכז
"קדימה" ניצלה את השאיפה הזו ברמה המקסימלית. הפעם, בניגוד לעבר, הקים ראש ממשלה מצליח ופופולרי, אריאל שרון, את המפלגה המרכזית, אחרי שבידל את עצמו מן הימין הקיצוני והתחבר אל הקונצנזוס באמצעות תוכנית ההתנתקות. בנסיבות הללו כיוון ההצלחה היה ברור. שרון, והיום אהוד אולמרט, שעטו עם המפלגה שלהם בכביש המרכזי, אספו את רוב הנוסעים, והטילו לצדי הדרך את כל מפלגות המרכז-שמאל, או המרכז-ימין שעמדו בדרך. הקורבן התורן של "קדימה" הוא שינוי, שנדרסת ונמחקת לנגד עינינו.
המפלגה הראשונה שעודדה את המפץ הפוליטי הזה וגם שילמה את מחירו היא העבודה. עמיר פרץ ניצח בפריימריס בעבודה ב-9 בנובמבר . ההיסטריה סביב הניצחון הזה היתה גדולה, הפופולריות של פרץ גאתה והסקרים הזניקו אותו אל קו ה-30 מנדטים . פרץ ייחל להקדמת הבחירות, אבל לשרון היו תוכניות אחרות. 11 יום אחרי הפריימריס הקים שרון את "קדימה", צירף אליו את שמעון פרס שנוצח בפריימריס, וכך כיסח את מפלגת העבודה, שתפסה כיוונים אחרים והתדרדרה ל-17 מנדטים בסקרים.
מחר יתקיימו הפריימריס במפלגת העבודה. כפי שזה נראה, התוצאות עשויות לשחק לטובתה של "קדימה". עמיר פרץ והחמישייה הפותחת שלו יהיו בעלי זהות מדינית שמאלית ברורה, שרק תחדד את ההבדלים בינם לבין מפלגת המרכז החדשה. אופיר פינס ויולי תמיר הם תומכים נלהבים של יוזמת ז'נבה. תמיר אף נכחה
בטקס ההשקה בז' נבה, בדצמבר 2003. עמי אילון מציג תוכנית מדינית דומה יחד עם סרי נוסייבה. גם פואד בן-אליעזר ויצחק הרצוג, שידורגו בצמרת הגבוהה, לא יצליחו להטות לגמרי את הספינה למרכז.
למזלם של שרון ואולמרט, גם המפלגות החשובות האחרות משרתות היטב את האינטרס המרכזי שלהם. ביום חמישי האחרון בחר הליכוד את הרשימה לכנסת. מבין 20 הנבחרים הראשונים, 14 איש ואישה התנגדו לתוכנית ההתנתקות. בנימין נתניהו, שמבקש לפנות למרכז המפה ולמנוע את הזליגה מהליכוד ל"קדימה", רצה רשימה שתהיה נוחה לו וחברי כנסת שיסורו למרותו, ולא התחשב במעמד הציבורי ובעמדות שלהם. להפך. הוא אפילו ביקש לראות ברשימה עוד כמה מורדים בוטים, ביניהם דוד לוי, מיכאל רצון ואיוב קרא.
המפה הפוליטית מסתדרת בין ימין, שמאל ומרכז, גם אם יש חריגות פה ושם. במציאות החדשה הזו, שינוי לא מוצאת את עצמה. "קדימה" לקחה לשינוי את הבוחרים, והותירה את הנבחרים בתנועה לריב ביניהם על השאריות. טומי לפיד ואברהם פורז יכולים לבוא בטענות גם לעצמם. הם לא עמדו בהבטחות הדגל למצביעים שלהם, התנהלו תוך סתירות פנימיות ביחס לשיתוף החרדים בממשלה, ולא חרגו מתעמולת השנאה הלא רלוונטית נגד החרדים. בכירי שינוי לא שיערו את עוצמת האופוזיציה שקמה להם בתוך התנועה, ובסוף החריבה את הכל. גם את טקס הקבורה הזה מלווים אנשי "קדימה" בעיניים בורקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
