שבועת צופית
בדרך אל הפריים-טיים צופית גרנט מעולם לא בחלה בחשיפה אישית, גם של מערכת העיכול שלה. לא פלא, אם כן, שכבר בפרק הראשון בעונה החדשה של "שעות אמיתיות" היא מצלמת את אמא שלה סובלת מפרפורי לב ואת עצמה כוססת ציפורניים. אולי היא כבר לא צמאה לתשומת לב טוטאלית, אבל הפה הגדול שלה נשאר: "אני לא קונצנזוס. אני יכולה להגיד בשקט 'על הזין שלי' ואחר כך יורידו את זה"
גרנט, כבר בת 41, עם בעל מפורסם ושני ילדים, הפכה בשנים האחרונות משחקנית די אלמונית לאישיות טלוויזיונית - מה שמיתן אותה, הפך אותה לאלגנטית יותר, ולמישהי שכבר לא צמאה לשתן של עצמה ולתשומת לב טוטאלית. אבל האופי הנשכני והפה הגדול נשארו, ואם תשאלו אותי כנראה יישארו שם, לנצח.
בין כל הילדים, השכנים והחיות שרצו שם, ניסינו לנהל גם ראיון. העילה: הערב עולה העונה השנייה של תוכניתה של גרנט "שעות אמיתיות" בערוץ 10.
כבר בתוכנית הפתיחה עושה גרנט דבר יוצא דופן, כשהיא חושפת את משפחתה למצלמה. זה היה לא מכוון. הפרק היה אמור לעסוק באנשים שאושפזו בבית החולים לאחר שלקו בלבם. אלא שבעוד היא עוטה חלוק, ומראיינת מנותח במהלך ניתוח לב בבית החולים "שיבא" בתל-השומר, קיבלה גרנט טלפון שבישר לה כי אמא שלה סובלת מפרפורי לב, ומובלת לאותו בית חולים ממש.
בלי לחשוב פעמיים חשה גרנט לקבל את אמה בפתח חדר המיון, ואיתה המצלמה המתעדת הכל. "בכלל לא היה צורך לשאול אותה", היא אומרת. "אני מכירה אותה כמו את כף ידי, ואם הייתי אומרת לה: 'אמא אני באמצע צילומים ואני באה לצלם אותך', לא היה עולה בדעתה להגיד לא. זו גם היתה חוצפה מצדי אם הייתי מצנזרת את זה".
במהלך הראיון עולה ממרתף הבית אמה של צופית, המתגוררת איתם בימים אלה. על צילומה בבית החולים, היא אומרת: "זה ממש לא הפריע לי. הייתי המומה מהמצב, עם 200 דפיקות לב לדקה, בכלל לא ראיתי את המצלמות".
צופית לעומת זאת לא נראית נרגשת במיוחד בפרק עצמו מהמעמד עם אמה, אולם כשצפינו יחד בקלטת, דווקא זלגו כמה דמעות מעיניה.
- היית מתעדת ניתוח הגדלת חזה של עצמך?
"לא, כי אני ביישנית בכל הקטע הפיזי. גם בטירונות וגם בפנימייה לא ראו אותי עירומה. אבל לא היתה לי בעיה לעשות שאיבת שומן או בוטוקס מול המצלמות. אתה יודע מה, אפילו לידה".
- לא חשפת את החזה שלך בעבר?
"מעולם. ותהיה בטוח שאם כן, הייתי מודה בזה".
בין שחשפה ובין שלא, צופית רחוקה מלהיות המנחה-הפרינססה שמשאירה לעובדים הזוטרים לנקות את האבק אחריה. היא חלק אינטגרלי מצוות ההפקה של התוכנית. מלבד ימי הצילום הארוכים, היא מבלה שעות בחדרי עריכה, דואגת שהכל מתואם, שכולם מגיעים בזמן, ואפילו עוזרת לסחוב ציוד. כך לפחות מעידים אנשים שעובדים איתה ועבדו איתה בעבר. נוסף על כך היא מצטלמת כיום ל"קמטים חדשים", סרט של דורון בנבנישתי, שבו היא משחקת לצדו של אייל שכטר, ואתמול עלתה תוכנית חדשה שלה לילדים ב"יס".
בין כל ההישגים שלה, בהחלט ניתן לציין שאת תפקיד המראיינת היא
"אני לא פולשת לאנשים לתוך הקרביים, אני לא מחפשת את הצהוב", היא מצהירה. "כשאני מזהה משהו שיכול לגרום לו נזק, אני לא עושה את זה, אין צורך. אני מגנה מאוד על המרואיינים שלי. כשראיינתי את עדן הראל, למשל, היא פלטה משהו לא לעניין. ישר נתתי לה מרפק, עצרתי את הצילומים, והסברתי לה שלא כדאי להגיד את זה. היא אמרה לי 'תודה' ומאז אנחנו חברות, היא אחותי הקטנה.
"כשאני לוקחת את המרואיין איתי, יש לי איזושהי אחריות כלפיו. אני יודעת מה נכון ומה לא נכון לו, ואני לא רוצה שהוא ימכור את עצמו בכל מחיר ".
- זה לא משבש קצת את העבודה העיתונאית שלך?
"יכול להיות, אבל אני לא עיתונאית. באופן מוחלט אני לא עיתונאית. אני באה לעשות שיקוף לבן אדם, ואם הוא יבחר לשתף אותי בדברים מסוימים, זה בסדר".
- בעבר אמרת בראיון "אתה לא יכול להביא את עצמך ביג טיים בפריים טיים". והנה את בפריים טיים כבר שנתיים. או שזו לא את באמת?
"יש בזה משהו, אני מסכימה עם המשפט. אני עצמי בתוכנית, אבל יש גבולות הרבה יותר הדוקים. זה לא מה שהיה ב'מילקשייק' (אותה תוכנית שנויה במחלוקת שבה שתתה את השתן של עצמה, א"ג) ".
- אז עכשיו את קונצנזוס?
"אני לא! המון דברים יורדים בעריכה. אם בא לי, אני בוטה. אני לא מורידה, זה ערוץ 10 מוריד. אני יכולה להגיד בשקט'על הזין שלי', ואחר כך יורידו את זה ".
- אפרופו "מילקשייק", את כבר לא מחפשת את החשיפה ואת תשומת הלב התקשורתית כמו פעם. מה קרה?
"אני לא מרכז העולם. לא הכל מתחיל בי, ולא הכל נגמר בי. גמרתי להיות במקום האגוצנטרי כל כך הזה. פעם הייתי מקשרת הכל אליי. די, התבגרתי".
ההתבגרות של גרנט לוותה בלא מעט חוויות קשות. כשהיתה בת חמש התגרשו הוריה, היא הופרדה מאחיה, ונשלחה לגור עם סבא וסבתא.
"זו היתה חוויה נוראית. אני לא אשכח את הרגע הזה שבו הפרידו בינינו, וצעקתי לאחים שלי שלקחו אותם לקיבוץ. פשוט נכנסתי והתחבאתי בארון. היתה בו מראה, הסתכלתי על עצמי, ונשבעתי שאני אהיה ילדה טובה כדי שאני אשרוד. מאז אני כל הזמן מפחדת שינטשו אותי. גם עם בחורים שאהבו אותי תמיד הייתי בטוחה שהנה, אוטוטו הם עוזבים", היא מספרת.
ארבע שנים אחר כך, בגיל תשע, עברה גרנט התעללות מינית מצד שכן מבוגר. "קשה לי נורא לקרוא לזה התעללות, כי זה לא היה משהו ארוך והוא גם לא השפיל אותי, בעיניי לפחות. לא הבנתי שקורה משהו רע, היתה לו המון חמלה בעיניים, היה בו המון כאב".
- את ממש רחמנית כלפיו.
"אני לא רחמנית, אני פשוט לא כועסת עליו. אבל אם חלילה היה משהו כזה קורה לאחד הילדים שלי, הייתי הורגת את אותו בן אדם. יש בי משהו מטופל מאוד, אני חיה טוב עם העבר שלי".
- מה עשית אחרי שזה קרה?
"ביקשתי מאמא שלי לעזוב לפנימייה, ולא סיפרתי לה למה".
- היא לא שאלה?
"באותן שנים לא היתה מודעות לשאול את השאלות האלה, וגם היה לה נוח שרציתי ללכת. היום היא אומרת שבחיים היא לא היתה נותנת לי ללכת. אילו גדלתי בבית, הייתי גדלה בהמון בדידות. הילדים שלי לא יחוו בדידות לעולם, כל עוד אני חיה. לאמא שלי לא היתה את המודעות הזו שיש לי היום. זו היתה תקופה אחרת".
- התעמתת עם השכן שלך?
"בחיים לא. הוא נפטר לפני שנה. האמת היא שאני אוהבת אותו, אני לא שונאת אותו. זה מורכב מאוד, זה דברים מתוך מהלך טיפולי של שנים שהביאו לתובנות חדשות".
- אילו תובנות?
"על אף שעל פניו הכרוניקה שלי היא לא קלה, הגעתי לכך שאני ילדה שבאה מאהבה, וזה מה שמחזיק אותי. יש לי אמא שאוהבת הכי בעולם".
- אז סגרת את הפינה הזו בחייך?
"לגמרי. יותר מזה, אני חושבת שזו לא היתה החוויה הכי טראומתית שלי בחיים. החוויות הטראומתיות היו פרידות קשות. לפני אברם עמדתי להתחתן עם מישהו, וביטלתי ברגע האחרון".
- ברחת מהחופה?
"לא, אבל כבר היה אולם, שמלה, הכל. אחרי שמונה חודשים החלטנו להתחתן, אבל נפרדנו כי הוא היה בצבא וגר רחוק, וזה לא היה מתאים. זה היה סיפור טראומתי מאוד".
ואם בבעלים עסקינן, אי אפשר בלי כמה מילים על אברם גרנט, ועוד כשצופית יושבת מולי עטופה בצעיף אדום.
"אני לא בטוחה שאברם הולך להפועל תל-אביב, אבל הוא ייתן את התשובות כשיקרו הדברים. ולא, האדום זה לא רמז", אומרת גרנט, ומוסיפה: "אני דווקא אשמח אם הוא יאמן את הפועל תל-אביב, אני אוהבת את הפועל".
- את מי לא היית רוצה שהוא יאמן?
"וואי וואי, את כל שאר הקבוצות לא הייתי רוצה שהוא יאמן. אני חושבת שלאברם מגיע לאמן באנגליה, זה מה שאני חושבת".
- היית עוברת עם הילדים ואיתו לאנגליה?
"בוודאי, בלי לחשוב פעמיים, וכן, אני מודעת לכבדות של זה. אם זה יקרה, ואני רוצה לומר לך שזה משהו שיכול לקרות, אני לא אפסיק לעבוד בישראל".
- לפחות בזמן שהוא לא עובד, הוא עוזר לך עם הילדים ועם הקניות לבית?
"לא, אין לו את זה. וחוץ מזה, איזה לא עובד. הוא גם עושה עסקים, וגם עובד של ההתאחדות עד יוני. הוא עובד הרבה מאוד על כדורגל, והוא גם יודע מה הוא הולך לעשות בשנה הבאה, זה רק אתם שלא יודעים".
- אז אברם גרנט הולך לאמן בקבוצה באנגליה?
"יכול להיות. אבל הוא לא יכול להגיב כי הוא לא בארץ כרגע, הוא באנגליה".
- מה עם תוכניות ספורט? למה את כל הזמן מסרבת להנחות כאלה?
"לא בא לי".
- את לא חוששת שדברים שעשית בעבר בטלוויזיה יפגעו בעתיד שלך?
"לא, לא מצטערת על פריים אחד של 'מילקשייק'".
- ומה על הפה הגדול שלך? ביאיר לפיד, למשל, השתלחת כאילו אין מחר (אחרי שגרנט לא לוהקה לסדרה שכתב לפיד "חדר מלחמה").
"אני מבינה מה אתה אומר, ויכול להיות שאתה צודק. אבל אני בוחרת לא להיות פוליטיקאית. זה משרת אותי במקום אחד, ופוגע בי במקום אחר. דרך אגב, יאיר ואני השלמנו. בדיעבד אני יכולה היום לומר שלא הייתי עושה את החשבונות האלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
