In God We Trust

קובי אריאלי מפרש: לא היתה תפילה למען שרון. קוראים לזה ''ערבית''

קובי אריאלי | 12/1/2006 8:00

פרופיל

בשבוע שעבר, ביום שישי בצהריים ובמוצאי שבת, כשראש הממשלה נאבק באמת על חייו, ערכתי ושידרתי כתבה בחדשות ערוץ 10. הכתבה עסקה בהתייחסות הרחוב החרדי לאירוע ובתפילות שכביכול נערכות בכל בית כנסת לרפואתו של שרון. בכתבה התייחסתי לשמועות הללו ובאמצעות תמונות וראיונות הפרכתי אותן. ציינתי שברחוב החרדי מתייחסים בחום למצבו של ראש הממשלה, סיפרתי על שנאות וחשבונות שנדחו הצדה בגלל המצב ועם זאת, הדגשתי, איש ברחוב החרדי אינו מתפלל לרפואתו של שרון ואל תבלבלו את המוח. פעמיים, כאמור, חזרתי על הדיווח הזה, בשפה ברורה וללא כל כוונה להסתיר משהו. המגישים, מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון, אף הקשו עליי בשאלות והדגישו עוד יותר את הנקודה שהובהרה. אין תפילות ברחוב החרדי.

הכתבה, כמו שהיא, שודרה גם בשני אתרי אינטרנט. בשני האתרים הוצמדה לה כותרת כמעט זהה: "ראש הממשלה נאבק על חייו וברחוב החרדי נמשכות התפילות להחלמתו. קובי אריאלי מדווח". זה קצת הכעיס אותי, אבל נכנעתי וסלחתי. מעיון בעיתונים ומצפייה בטלוויזיה הבנתי כי טוב אעשה אם אשב בשקט ואשמור את אמיתותיי לעצמי. הציבור רוצה תפילות, הציבור יקבל תפילות. לא יעזור כלום.

אחת השדרניות שסיקרו את המתרחש בבית החולים הדסה סיפרה לי על חוויה שעברה במוצאי שבת האחרונים. היא סיפרה שהם ישבו בשעת ערב מוקדמת, קבוצת כתבים מנומנמים, קפאו מקור וחיכו שמשהו יתרחש כדי לדווח עליו. לפתע נפתחו דלתות אכסדרת הכניסה ואל החצר פרצה באחת קבוצת חרדים, נעמדה בפינה והחלה בפעילות שנדמתה כתפילה. "הם החזיקו בידיהם ספרים, התנדנדו וצעקו, היה ברור לנו שהם מתפללים", היא סיפרה. מובן שבתוך רגעים ספורים התעורר המאהל כולו, מצלמות הועלו על כתפיים, אורות נדלקו וצוות הכתבים הגדול החל משדר אותות עצבניים למערכות על "תפילה פתאומית שמתארגנת כרגע בחצר בית החולים, כנראה קרה משהו, אנו בודקים מיד מה קרה ופורצים לדיווח".

אלא שכעבור רבע שעה הסתיימה לפתע התפילה הבהולה. קבוצת החרדים השיבה את הספרים לכיסים, עצרה את ההתנדנדות והצעקות והתפזרה חרש איש איש למחלקתו. עד כאן סיפורה.

ובכן, לתפילה הבהולה שהתארגנה בחופזה בחצר בית החולים, שבע קומות מתחת למיטתו של שרון קוראים "ערבית" והיא מתקיימת מדי יום בשעות הערב באלפי מקומות בעולם כבר למעלה מ-4,000 שנה , מאז תיקן אותה יעקב אבינו. מלבדה יש גם את תפילת מנחה, גם את תפילת שחרית ולעתים מזומנות גם תפילות נוספות, כמו מוסף, נעילה ועוד. עוד יש לציין כי כלל התפילות הללו נערכות עם או בלי קשר למצבו הבריאותי של ראש ממשלה זה או אחר, ולמעשה הן נערכות גם בשעה שראש

הממשלה בריא לחלוטין, מתפקד כראוי וסמכויותיו עימו.

העניין הוא שמשני הסיפורים החביבים האלה, המתארים את האובססיה התקשורתית השבוע לכל בדל תפילה וזנב תחינה מצולמים, עולה אמת נהדרת אחת. והאמת היא שבישראל של היום לא ניתן לייצר חוויית מצוקה לאומית בלא שייכלל בה מרכיב רליגיוזי של תפילת רבים. במילים אחרות, הקדוש ברוך הוא הנשכח היה נוכח השבוע ברחוב הישראלי יותר מפרופ' פליקס אומנסקי, אולי אפילו יותר מד"ר חוסה כהן.

kobia@maariv.co.il