מרוז פלייס: קריסת מערכות
בשעה קשה זו יסלחו לגיא מרוז האדונים הנכבדים רביב דרוקר, חיים יבין, דוד לוי, רוני מילוא, אביגדור קהלני וכמה פרופסורים מלומדים: הפייבוריטית שלו היא איילה חסון * תכף תבינו למה
הסיבה שאני משתף אתכם בכל הלבטים האלה היא שבמדור בשבוע שעבר, יום לפני המפץ הגדול, התייחסתי למפץ הקטן, המפצ'ניק הזה ששרון לכאורה לקח עוד שלושה מיליון דולר ממישהו שאנחנו לא מכירים. לא משהו חריג, אבל בכל זאת, קיבל כותרת ראשית בעיתונים. היה לא נעים לכתוב דברים כאלה רעים על מישהו שפתאום כל שעתיים פותחים לו את המוח מכיוון אחר. פתאום זה הכניס אותי לפאניקה - תארו לכם שלא בכוונה ייצא לי לכתוב משהו לא טוב על לימור לבנת ופתאום - חס וחלילה וחס- יקרה לה משהו? זה יכול להיות נורא! ולכן, מה צריך לעשות? איך להיזהר בכבודו של ראש הממשלה? אז הרשו לי להגיד את הדברים הבאים:
אין דבר שאני רוצה יותר מאשר שאריאל שרון יחיה.
אני הודעתי בעמודים אלה לפני כחצי שנה שאני אוהב את האיש אהבה עזה, ובכלל, כל מי שתופס מתנחל באוזניים ומוציא אותו מהבית - הוא חבר שלי.
אני לא סתם רוצה ומתפלל ששרון יחיה - אני רוצה שהוא יחיה לעד!
אין קשר בין מה שאמרתי בשורה הקודמת לבין זה שביבי מחכה בפינה והוא לא רגוע.
אני גם בטוח שזה מה ששרון היה רוצה! שנמשיך את חיינו, שנמשיך קדימה!
את המשפט "זה מה ששרון היה רוצה" לא אני המצאתי, שמעתי את זה השבוע כמאה פעם מכל מיני דרדקים פוליטיים שמצאו הזדמנות לבצבץ בטלוויזיה ופלשו לי לסלון. למה באמת לא כואב להם הראש?
אז זהו. אני רוצה להביא לכם רשמים תקשורתיים שאספתי מהספה שלי בסלון, ממנה השתדלתי לא לזוז לאות הזדהות עם אריק מצד אחד ובגלל שוק משמעותי שתקף אותי מכל ערוץ טלוויזיה.
שיהיה ברור - אני חושב שבימים האלה הוכחנו שיש לנו טלוויזיה נהדרת. שמעתי איך יריב בן-אליעזר, הנכד של בן-גוריון, השתולל וקיטר על התקשורת. האיש פשוט מקנא שבזמן של סבא שלו עוד לא המציאו את איילה חסון ורביב דרוקר. אני מצד שני, רוצה לעשות חילופי זוגות עם איילה
קבלו את המלכה הבלתי מעורערת של האירוע: איילה - זה סופו של כל בלון - חסון. אני מודה שהתמכרתי לאישה הזו, שלא זזה מהסלון שלי במשך שלושה ימים. הכל היא יודעת זאת, הכל. המצלמה מצלמת את החוץ של בית החולים (הפריים הכי משעמם בתולדות שידורי הטלוויזיה בעולם), והאישה מסבירה ומבארת מי בדיוק מסתובב שם, איך קוראים לו, מה הוא רוצה, הנה, זה אדלר, זה מימון, רגע, זה סתם ערבי שמסתיר עכשיו את חורב, לא, גם את הערבי היא מכירה-זה אח של זה שהציל את שרון בטנטורה, סליחה, בלטרון. תכף נדבר על מה שקרה בלטרון. בעצם בואו נעשה את זה עכשיו.
או-קיי, מאוד מרגש מה שקרה בלטרון, ואני לא מתכוון למקום שבו קושקוש נישק את נינט בפעם הראשונה. אני מתכוון לזה שההוא הציל את אריק הצעיר ממוות בטוח. מאוד מרגש. יש בעיה אחת קטנה-כשמשדרים חמישים ריאיונות בלעדיים עם זה שהציל, עם אחותו והמורה לפסנתר שלו- זה טיפה מעיק. כולנו שמחים שטנטורה נגמר כמו שנגמר, אבל די. בהזדמנות זו גם הייתי מאוד רוצה לבקש לא לשדר יותר כתבות על כפר מל"ל - לא חשוב מה יקרה. הבנו את כפר מל"ל, מיצינו את כפר מל"ל, אהבנו את כפר מל"ל ולפני שנשרוף את כפר מל"ל - בבקשה, די עם מל"ל. תודה. אפילו איילה חסון חושבת ככה. הנה עוד איילה.
נשבעתי לכם שראיתי את זה: השידורים בעיצומם, הדימום נעצר, הסי-טי בסדר, פרופסור מור-יוסף גאה ואיילה חסון מתפרצת לתוך חיים יבין ומספרת שרופא אחד, שהוא מקור מצוין, הודיע לה שכל הניתוח האחרון היה מיותר ולראש הממשלה יש בכלל שפעת העופות. אנחנו בבית נכנסים למתח, אבל צלצול טלפון קוטע את השקט המאיים. אני מבקש מנעמה לענות, אבל מסתבר שהצלצול לא היה אצלנו, אלא באולפן מבט.
איילה חסון עונה לטלפון כאילו אנחנו לא רואים ושומעים אותה. היא כנראה מקבלת הודעה לא טובה, שאסור לה לפרסם. היא גם טורחת להגיד לבן שיחה המסתורי על הקן שהיא כמובן לא תפרסם את זה. זה משאיר אותי ואת הילדים בלי כלום. מה קרה? יש עוד דמם? יש בעיה עם הצנתר באונה? אנחנו לבד בעולם! בסוף השיחה היא שואלת את הגרון העמוק שלה אם הוא הולך לאולמרט עכשיו. "למה? מה עושים אצל אולמרט עכשיו?", אני שואל את אשתי. אשתי לא יודעת. גם חיים יבין לא יודע. רק איילה חסון יודעת, אבל היא לא מגלה. חיים יבין משתעל ומנסה לרמוז שגם הוא באולפן, למרות שאף אחד לא מתקשר אליו.
אנחנו מחבבים בבית את איילה חסון, אבל אותות העייפות ניכרו בה השבוע. בעיקר בצד הימני. מדובר באישה שלא ישנה יומיים. קשה לה מבחינה קוגניטיבית ועצמונית להבין שבשידור ישיר בטלוויזיה זה לא נהוג לדבר עם חברים וגם לא לספר מה הם אמרו.
מתי הבנתי באמת שאנחנו בתקופת חירום לאומית? זה התחיל כשדורית ראובני הגיעה. עד לאותו רגע היו לי ספקות. כשהיא הוציאה את הגיטרה- הרגשתי שאני נוער הנרות. זה הלך והתחזק כשדוד לוי הגיע לאחד הערוצים. אם בדורית ראובני עוד התלבטתי מעט, כשראיתי את לוי הבנתי שהמצב באמת קשה.
פתאום יש החמרה במצב. קהלני מגיע לערוץ 2. זהו, אני מתחיל להבין באופן סופי שהעורק הולך להתפוצץ. אם מצאו את קהלני וגם ממש רצו לשמוע מה יש לו להגיד- אפשר לסגור את הבסטה. השילוש הזה-דורית ראובני, דוד לוי וקהלני לא ממש מבשר על זה שמישהו נהיה יותר בריא. אנחנו כנראה במצב חירום בינלאומי סוציאל-דמוקרטי.
אני חייב לעצור רגע לעדכון רפואי. איילה חסון מראיינת איזה רופא שמסביר שכנראה ניסרו או הוציאו את עצם הגולגולת. איילה לא מבינה אם הוציאו את העצם בגולגולת או את לוח העצם. "מה הוציאו?", היא שואלת (לא בקול שקט במיוחד). אני מבין אותה. היא רוצה לדעת אם זה העצם או לוח העצם. יש לזה משמעויות פוליטיות מרחיקות לכת. אני פחות רוצה לדעת. בכלל, קבלו הגיג:
עד השבוע שעבר היו לי סרטן והתקף לב על הראש. מעכשיו לוחץ לי נורא באונה השמאלית. טו מאץ' אינפורמיישן. טנקיו.
כמובן שאיתרו את קלינטון. כמובן שקלינטון התרגש וריגש. קלינטון שייך לעם היהודי באירועים כאלה, ורואים עליו שגם הוא אוהב את שרון כמונו. אבל מה, הוא קצת לכלך הפעם ולא הביא סלוגן כמו בנובמבר 1995. מוזר, כי כל מה שהוא היה צריך להגיד זה "תנשום, חבר".
הטלוויזיה מתחילה להתעייף. אתה רואה שהאנשים משדרים יותר מדי שעות ומוחם מתחיל לבגוד בהם, למרות שהם מזיזים יופי את יד שמאל. חיים יבין, למשל, רוצה לעבור לפרופסור רבי או משהו, אבל מסתבר שהפרופסור דווקא הלך הביתה. כן, באמצע השידור קם פרופסור והולך הביתה. שכחו לספר את זה לחיים יבין, אבל הוא ממילא לא ממש מקשיב. רביב דרוקר, לעומת זאת, מקבל אס-אם-אס בלי חשבון תוך כדי השידורים. אולי יש עדכון מהקומה השביעית. לא, בסוף זה כנראה מישהו מהבית של דרוקר, שרוצה שהוא יעבור במכולת לפני שהוא חוזר הביתה. איזה חוזר ואיזה הביתה? לא ברור לכולם שרביב דרוקר לא הולך לשום מקום עד ששרון לא יעשה שלום או לפחות יזיז עוד רגל? אני פתאום קצת נשבר, כי מיקי ויעקב מתחילים להדגים את הדימום עם מוח מפלסטיק. החזרתי לערוץ הראשון. בתחתית המסך, איפה שכתוב איזו תוכנית משודרת עכשיו, היה כתוב "אינטרמצו עם אריק". יש כנראה תוכנית כזו, אבל אף אחד לא חשב שהיא תכבוש את כל הערוצים.
כמובן שגם זה מגיע - כל מה שרציתם לדעת על האמבולנס. בערוץ 10 נותנים את כל הפרטים המלאים - מתי הוא יצא ומתי הוא הגיע. עכשיו הכל ברור. אמבולנס שיוצא מחוות-שקמים מגיע אחרי 57 דקות, אם הוא לא עוצר לשיפודי כבש במסעדה הלבנונית בצומת שער הגיא. השאלה אם בעקבות החשיפה המטורפת הזו ראש השב"כ יתפטר.
פואד. מצעד הפוליטיקאים התחיל נורא מהר. נכון, הם ממש לא רצו לדבר על פוליטיקה. רק על תפילות, אלוהים ורפואה. אני חושב שפואד היה הראשון שאמר את משפט המחץ- אני מבקש לא לדבר היום על נושאים פוליטיים. אמר, ומיד ניתח את מצבה העגום של מפלגת קדימה לאור הסתלקותו של שרון.
רוני מילוא. זוכרים שהבנו שיש מצב חירום איך שראינו את קהלני? תארו לכם מה עבר לי בראש כשראיתי את רוני מילוא. עכשיו מילא, רוני מילוא הפרשן הפתטי. אז לא! רוני הרגיש שזה היום שלו לשחק אותה שלום אסייג, החליט לדפוק בדיחות והביא את אמרת השפר- זה בסדר, ח"כ חזן יסדר לנו מוח בכנסת. זה בערך מה שהוא אמר. כבר כתבתי לא פעם שרוני מילוא הוא כמו סיגריה שזורקים לשירותים- לא משנה כמה תוריד את המים-היא תמיד עולה חזרה למעלה.
ביבי. איך הוא ידע הביבי הזה, איך? אתם זוכרים שכבר אחרי האירוע המוחי הראשון הוא שלח את תנחומיו למשפחת שרון? מאיפה הוא ידע ומה הוא עשה באותו הערב? אולי כדאי שהמשטרה תחקור? איך תמיד הולך לו אחרי נובמבר עם ראשי ממשלה שמתקשים לשרוד?
מופז. אם מופז יחזור לליכוד עכשיו הוא בטוח יגיד שזה לא הוא, זו המציאות שהשתנתה.
לימור לבנת. אי אפשר כמובן בלי. ראשית, עוד לא דיברנו על זה שכנראה האישה לא תזוז ממשרד החינוך, ועל כך מגיעים לכולנו תנחומים רבים. שנית, אני מבין שמשפחת שרון לא סובלת אותה באופן סופי, מה שתמיד משמח, ושלישית, אני לא יודע אם מותר לפרסם את זה (קיבלתי את זה בלעדית מאיילה חסון), הסיבה ששרון הזיז את רגל שמאל היא כנראה גירוי כאב חזק שנגרם לו על ידי הצגת תמונה של לימור לבנת ביום חול.
פרס. שוב פרס מלכלך. מה יהיה? כאילו, מה צריך עוד לעשות בשביל שהאיש הזה יתנהג יפה כשיש טראומה? בוא, שמעון, בוא תנסה להגיד: "אני בעד אולמרט! אני לעולם לא אהיה כבר ראש ממשלה כי אני יותר מבוגר משרון ומרוב האוכלוסייה! אני מאוד מוכשר אבל אני לא נחמד, ולכן אני אהיה ליד המנהיג ולא במקומו!". על זה, שמעון, מאוד חשוב שתחזור הרבה פעמים - "אני לא אהיה במקום אולמרט!".
אולמרט. אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל בינתיים אולמרט גדול. לא יושב על הכיסא של שרון, לא משחק לו בפטיש, באמת, התנהגות יוצאת מן הכלל. הוא אפילו מסדר לחמאס להצביע במזרח ירושלים, ויש לי הרגשה שהוא הולך להעיף כמו טיל את לימור לבנת ולהקת הסילבנים. אני אומר- רק אולמרט יביא שרון וביטחון.
אני מזכיר לכם שוב שאתם קוראים שורות של איש שאוהב את שרון אהבה עמוקה זמן רב מאוד-מאוד. גם כל החברים שלו מספרים כמה שרון נהדר, ומספרים כל הזמן כמה הוא זוכר שם של כל מזכירה, של כל חברה של עוזר שלו ושל כל אימא של נהג שעבד אתו פעם. מכיוון שאני לא זוכר שום דבר, זה די מעורר קנאה. איזה איש טוב מסתבר שהוא היה עם כל הזיכרון הנהדר הזה והפרחים שהוא שלח לכל יומולדת. אני בטוח שהמשפחות של יותר משבע מאות חבר'ה שנהרגו בלבנון גם מאוד מעריכים את זה שהוא זוכר כל שם וכל תאריך. אבל, שרון הוא אי של טוב ושלמות, ואני לא יהיה זה שיקלקל את משיח השלום, ההבנה, הכלכלה, החברה והעם. ובכל מקרה לא תשמעו ממני שום דבר שעלול לקרב את ביבי בצורה כלשהי לכיסא שלו.
1. שמועה אומרת שעמרי הביא לאבא שווארמה, המאכל האהוב עליו, כדי להעיר אותו. יפה ומרגש, אבל שווארמה בפיתה? הבנאדם אוכל שבוע רק אינפוזיה, צריך להביא לו את כל הכבש. יש להם מזל שהוא מתעורר לאט, כי אם הוא היה קם מהר הוא היה מפציץ איזו מדינה ערבית מרוב קריזה ורעב.
2. חבל, אגב, שעמרי לא מנצל כבר את ההזדמנות, עושה עבודות שירות בבית חולים הדסה וגומר עם זה.
3. וקצת על עניינים אחרים, ברשותכם. כותרת ראשית ב"הארץ", שהופיעה לפני כל הדימומים האפשריים, אמרה כך- "קשישים במצב כלכלי טוב חיים יותר מקשישים החיים במצוקה כלכלית". וואו! איך הם הגיעו שם ב"הארץ" למסקנה הנמהרת הזו? לבד הם עשו את זה, או שאיזה מכון לגיאוקרטורטוקרטוגפיה עזר להם?
4. למי שפספס-יעקב אגמון בסופו של דבר לא אשם, לא בהטרדה ולא בכלום.
5. רביב דרוקר (שהוא סוג של אלוהים אחרי השבוע הזה) אמר שסילבן שלום הוא ראש הממשלה הכי לא רלבנטי שהיה למדינת ישראל. לא נגעתי בכלום, זה רביב אמר.
6. הכתבה הכי מקסימה שהייתה השבוע הייתה בערוץ הראשון, והיא שייכת לאורי גולדשטיין, הנכס הדוקומנטרי הכי גדול של הערוץ המידלדל הזה.
7. אם היה רגע שבו חזרנו לשגרה זה היה כשאוהדי בית"ר התחילו לזרוק אבנים על אוהדי סכנין ולהפך.
8. ובלי קשר לידיעה הקודמת- כל ילד רביעי הוא מוסלמי. לי יש שלושה ילדים. זהו, באופן סופי אני לא עושה עוד ילד.
9. ידיעה ממש לא קשורה- ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שחל בה גידול בשימוש בנייר טואלט. אני לא יודע מה זה אומר, ובעיקר לא יודע איך מודדים את זה, אבל הצלחנו במשהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
