קופצים בין חיים למוות

תופעה: בני נוער קופצים בין גגות של בניינים. 'אם אין לך בשביל מה לחיות, תמצא לך בשביל מה למות'

דורון נחום | 12/1/2006 8:30

פעם היתה זאת הרולטה הרוסית, אחר כך הגיעה רולטת האוטובוס, ועכשיו מצאו בני הנוער טירוף חדש שבו הם מסכנים את חייהם, כדי להשיג את הריגוש הגדול ביותר. אפשר לקרוא לזה רולטת הגגות, בני הנוער מעדיפים את הכינוי "קפיצת המוות", אבל דבר אחד ברור - הדרך מכאן אל הטרגדיה קצרה ביותר.

אחת לכמה זמן מתכנסת קבוצה של כמה עשרות בני נוער בנתניה או בראשון-לציון. המטרה: קפיצה לא מאובטחת בין גגות בגובה של מטרים רבים. הנערים צועדים יחד לבניינים מסומנים מראש - ופשוט מזנקים אל הגג הסמוך, מרחק של כמה מטרים. הם לא קשורים, לא מאובטחים ולא מאומנים - ומסכנים את חייהם במכוון.

למה הם עושים את זה? "הלב דופק, האדרנלין זורם", אומר א' בן 17, שניות אחרי שנחת על גג בגובה שתי קומות, "אין תחושה טובה יותר מכך".

בכתבה שתשודר מחר ב"האולפן המרכזי" בערוץ 10, התלווה הבמאי גיא לרר אל קבוצות הנערים שמתגרים בגורל להנאתם. באחד המקרים נראים דניס בן 19 וחברו יאן בן 18, כשהם מתגנבים באמצע היום אל חצר בניין העירייה, מטפסים על החלונות לחרדתם של עובדי העירייה הנמצאים במשרדים, מעפילים לגג, וקופצים ממנו אל הגג הסמוך.

רגע לפני הקפיצה, על שפת הבניין, הם מנסים להסביר. "המוות הוא בלתי נמנע", אומר יאן, "כל אחד יגיע לסופו, זה לא עניין שצריך לפחד ממנו". חברו דניס מוסיף: "אם אין לך משהו לחיות בשבילו, תמצא משהו למות בשבילו". ויאן מסכם: "אם אין לך מטרה בחיים, אולי במוות שלך תגשים איזו מטרה".

"עדיף למות ולא לחיות בלי לקפוץ"

ל' הוא רק בן 14, אבל נחשב לאחד האמיצים בחבורה: הוא אחד משלושת היחידים בקבוצה הגדולה שהגיעה לראשון-לציון, שמעז לבצע את "קפיצת המוות" - קפיצה מגג בן שלוש קומות לגג בן קומה אחת.

חברו דניס מביט למטה בקור רוח ואומר: "אם אתה נופל פה, אתה מת. אין מצב שאתה יוצא מפה חי. למרות זאת, אני לא אוותר על הקפיצה. הקפיצות האלה בשבילי הן הכל. זה החיים, הנשמה. אם אתה מת אתה מת, אבל אם אתה חי ולא עושה את הקפיצות יותר - עדיף למות". מיד אחר כך הוא קופץ, נוחת בשלום, וזוכה למחיאות כפיים סוערות ולחיבוקים מחבריו.

הרולטה החדשה התפתחה מתוך ספורט אתגרי חדש שנקרא "פארקור". הספורט פותח בצרפת ובאנגליה, ועיקרו שימוש באקרובטיקה כדי לתמרן בג'ונגל האורבני. אלא שבארץ זכה הספורט לפיתוח מסוכן.

"עמדתי איתם על הגג ורעדתי רק מלהסתכל למטה", אומר הבמאי לרר, "כשהם קפצו,

סובבתי את הראש. לא יכולתי להסתכל. בשלבים מסוימים חשבתי להפסיק את הצילומים ולקרוא למשטרה, אבל הנערים הבהירו לי שהם היו קופצים בכל מקרה, ולמעשה הם לא עוברים על החוק. זה רק עניין של זמן עד ההלוויה הראשונה. האירוניה היא שאין שום מניעה חוקית למנוע מהם לבצע את הקפיצות, ולסכן את חייהם".

קבוצת הקופצים מונה כרגע יותר מ-100 חברים שמאוגדים באתר אינטרנט. בפגישות, מלבד קפיצות מהגג, הם גם פושטים על מרכזי הערים, מטפסים על גגות ועמודים, ומבצעים סלטות מעל עוברים ושבים. מדי פעם שוטר או פקח עירוני מפריע את החגיגה, אבל הם לא יכולים למנוע מהנערים להמשיך להתגרות בגורל.

"אנחנו לא מכירים את התופעה", הגיב קצין במשטרת מרחב השרון, "אם היא קיימת, יש דרכים להילחם בה, לפני שהמשחק יעלה בחיי אדם. ניתן לחסום גגות או לעצור את הצעירים בחשד לחדירה לשטח פרטי".