כך התהפך הגלגל
ביסודו היה אריאל שרון טקטיקן, אבל עוצמת מהלכיו היתה כה גדולה, שהעניקה להם ממד אסטרטגי • המילה הנכונה לגביו, לרוב לטוב וגם לא מעט לרע, היא "הרבה"
החוויה המעצבת של חייו הבוגרים בצעירותו התרחשה במלחמת העצמאות, שבמהלכה נפצע קשה. הוא לא דיבר דווקא על סבלו האישי. פעם ישבנו באירוח חגיגי ונינוח בתל-אביב ולפתע נעצב אל לבו בתארו את אוהל הסיירים בחזית לטרון. "יצאנו מדי בוקר," העלה זיכרונות, "ולפעמים, כשחזרנו בערב, האוהל השכן היה נותר ריק. כל הארבעה שישנו בו אמש לא שבו מן הקרב."
סיפור חייו מפוזר בספרים רבים ועל פני אלפי מאמרים. בפקדו על יחידה 101 ועל הצנחנים קבע נורמה בצה"ל. כיבוש אבו-עגילה ואוםכתף בששת הימים נלמד במכללות צבאיות ברחבי העולם. הוא היה המדרבן הגדול להפוך את הקערה על פיה במלחמת יום הכיפורים בחצותו ראשון את תעלת סואץ.
הוא גם השאיר אחריו מחלוקות וביקורת. בקרב המיתלה ,1956 גם במלחמת כיפור 1973 ובעיקר כאשר יזם את מלחמת לבנון .1982 זו היתה טעות כבדה. אבל מעולם לא הבנתי כפשוטו את דוח ועדת כהן, שקבע את אחריותו לאירועי סברה ושתילה. אם הדבר כה מובן מאליו, שצריך היה לחזות מראש את טבח הנוצרים בפלשתינים, היכן היו שרי הממשלה האחרים? וראשי הזרועות המרכזיות במערכת הביטחון? ופקידים בכירים? איש מהם לא הביא אפשרות כזאת בחשבון ולא התריע ברצינות ובהתמדה.
לבנון היתה חטא גדול. ההתנחלויות שפיזר כפטריות אחרי הגשם בכל השטחים היו חטא גדול יותר. לא שרצונו להתיישב ביהודה ושומרון חרג ממסגרת ההסכמה הלאומית, אלא התפזורת. ההתנחלות בראש כל גבעה, תחת כל עץ רענן. שרון עשה כן בכוונת מכוון, מתוך רצון עמוק ושכנוע פנימי כי הגדר הכחולה-לבנה והעץ הציוני יכפו על ישראל להימנע מנסיגה. מין סיכול ממוקד מדיני-לאומי.
כמה היה רחוק מהמרדה בשומרון? ומדוע לא מנע עצמו מהמרפסת בכיכר ציון בירושלים שממנה נשמעו מילים שכמעט והתירו את דמו של יצחק רבין?
אחר כך התהפך הגלגל. לא בקלות. כאשר אהוד אולמרט ודב וייסגלס הציגו בפניו את רעיון הנסיגה החד-צדדית, אטם אוזניו
מלשמוע. מה פתאום? הוא כעס וזעם וצעק, ולבסוף ניצב מול מציאות מדינית שהכתיבה לו לשנות את עמדתו ולצדד בנסיגה. ביסודו היה טקטיקן. אבל עוצמת מהלכיו היתה כה גדולה, שהעניקה להם ממד אסטרטגי.
כל מהלך בחייו הוא צעד בגדול. מלחמה גדולה, "אורנים" גדול, כירה גדולה בכל ארוחה וגם עקירה גדולה. אחרי שנאבק במערכת הבחירות של 2003 בהצעתו של עמרם מצנע לפנות את נצרים, זימן אליו את מנהיג שינוי יוסף (טומי) לפיד והודיעו כי פניו לנסיגה חד-צדדית. נצרים? תהה לפיד. אולי שלושה יישובים? שרון התבונן בו כמעט ברחמים. לא, אמר לו, כל גוש קטיף. לפיד - אדם בריא - היה מי שקרוב לשבץ רוחני. הוא לא האמין.
בפועל לא היה מקום להתפלא. מרחב התנועה של האיש הפיקח והערום בעשייה הציונית הגדולה שלו היה בין מה שהציע במפלגתו הקיקיונית שלומציון ובין הקמת העיר עמנואל בשומרון, ובחזרה להתנתקות החד-צדדית. בכל פעולותיו היה שימוש בכוח לרוב. גם כוחנות לרוב. עירוב של תבונה,
הקלות שבה החליף עמדות לטוב ולרע אפיינה אותו. טובת האומה היתה תמיד לנגד עיניו, אבל עם הרבה אנוכיזם, הרבה "מגיע לי," שמקורו בתחושת קיפוח ונחיתות כלכלית וחברתית מימי כפר מל"ל, והרבה מהיכולת להכיר היטב את נפש יריביו ושותפיו, ולחשוד בכולם.
הכל בגודש. בגלל נפח המנוע הענק שלו. מפני שהפעיל אותו תמיד במלואו אם כי לעתים הסתירו מפני שהיה אמן המארבים האישיים-פוליטיים. בולדוזר בשירות הבעד והנגד, החל בעיצוב צה"ל בעבר ותחילת סימון גבולות הקבע של ישראל בהווה כפי שעלה מן ההתנתקות וכלה במעורבות משפחתית בפרשיות שחיתות מקוממות ומסעירות ומסוכנות לקיומה של חברה דמוקרטית מתוקנת.
עכשיו יגיע תור מטבעות הלשון. מגש הכסף. מלח הארץ. אוהב ציון. כל מילה נכונה. יאמרו עליו כי המילה הנכונה לגביו, לרוב לטוב וגם לא מעט לרע, היא "הרבה."
בלי אישיותו המרכזית של אריאל שרון ומהלך ההתנתקות שהוציא לפועל לא היה מתרחש המהפך של קדימה. אבל המהפך שיזם נבט בקרקע שהיתה פורייה לחידוש פני המרכז הפוליטי הישראלי. עוצמתו נפגשה בכמיהה סמויה, שנבטה עם עשייתו, אבל החלה להתפתח ולעמוד בזכות עצמה, לחידוש המפה הפוליטית. כבר כמה שבועות שעורכי הסקרים טוענים כי מי שעבר לקדימה ביצע מהלך אסטרטגי בלתי הפיך והסבר זה עמד בראש סולם הסיבות שבהן נימקו המומחים את חולשת יריביה לשחוק את כוחה גם נוכח פרשיות מביכות.
בנסיבות עצובות עומדת הנחתם של הסוקרים למבחן מעשי בימים אלה. כמה מ40- המנדטים של קדימה יישחקו עתה? האם תישאר גורם מרכזי על המפה? מי יוביל אותה? לאן? עד כמה יכבידו עליה האירועים בזירה הפלשתינית? המתיחות הביטחונית? וכמה תמיכה אמריקנית תוענק לה?
לא כך רצה אהוד אולמרט להגיע אל כס ראש הממשלה. אך התנאים דומים לאירוע מ.1969- מותו של לוי אשכול מצא את גולדה מאיר ליד ההגה עם תמיכה בציבור בשיעור של שני אחוזים. תוך כמה שבועות צמחה לעשרות רבות. מי שמכיר את כושר ההכרעה שלו, שידוע עד כה בעיקר במגזר הכלכלי, מבין כי יש לו סיכוי ניכר.
בעוד כמה ימים, משישקע האבק והתמונה תתבהר וייפתחו מאבקי הכוח בתוך קדימה ובינה לבין יריביה, ייקלע אולמרט לשלושה מבחנים שיתנהלו בו זמנית:
• יכולת לגבש עם ציפי לבני, עם מאיר שטרית ועם חיים רמון, בגיבוי של שמעון פרס, את רשימת המועמדים של קדימה לכנסת. זו תמיד נקודה בעייתית, הפעם כואבת. כל המקדים לחתוך זוכה. אז גם יתברר עד כמה צדקו הסוקרים שטענו לתופעה בלתי הפיכה בהקמת קדימה.
• התנהלותו היומיומית נוכח אתגרי הטרור הביטחוני. יש לו פחות מרווח מאשר לשרון להורות הן על הבלגה ומתינות והן על שימוש תקיף בעוצמות צבאיות. זו תמצית מבחנו בעיני הבוחר.
• עליו לרכוש כרטיסי טיסה לוושינגטון, לקהיר, ללונדון, לעמאן, לפריז, למוסקבה, לברלין ולניו-דלהי. צריך גם לשקול שיגור הזמנה לרמאללה למפגש בירושלים. ארוכה הדרך לקלפי.
נא להמתין לטעינת התגובות
