שיפודי החנקן
הוא לא נוצרי אבל גם לו יש עץ כריסמס מרשים משלו. החנקן, ציפור שיר קטנה ועדינה אבל עם הרגלי ציד מתוחכמים במיוחד
אבל בדרוג המוצלחות שבסיורים, אין ספק שבמקום ראשון יעמוד הסיור בו נצפתה ציפור נדירה במיוחד. אין זה משנה כלל שאותה ציפור יכולה להיות בעלת מראה אפור ומשעמם. עצם העובדה שזכיתי לצפות במין נדיר מקדם אותי, ולו למראית עין ובאופן זמני, במדרג הצפרי ומאפשר לי להתהדר בתואר של "זה שזכה לראות את ציפור X" הנדירה.
בסיור האחרון שלנו בעמק בית שאן נכנס מדריכנו לאקסטזה כאשר הבחין לפתע בציפור קטנה עומדת בקצה קנה יבש ובוחנת בקפידה את השטח בחיפוש אחר טרף. התברר לנו שנפל בחלקנו הכבוד לצפות בחנקן הערבות הנדיר.
אם אתם מדמיינים לכם ציפור מעוטרת בצבעים עזים כשל תוכי לפחות, בעלת ציצית מרשימה או זנב ארוך במיוחד אינכם אלא טועים. חנקן הערבות דומה למדי לשארי בשרו החנקנים האחרים ונבדל מהם בעיקר בזנבו הכתמתם. אך כאמור כל זה לא משנה. מה שחשוב הוא נדירותה של הציפור ולכן התלהבותו של מדריכנו הדביקה אף אותי ובדמיוני עיצבתי לעצמי כרטיס ביקור עליו יהיה כתוב בזו הלשון: "ג. פייגלע. צפר חובב. ראה חנקן ערבות."
כל הפתיח הזה נועד על כן להשוויץ בפניכם על כך שראיתי ציפור נדירה אך בעיקר כדי לספר לכם על הציפור בעלת השם המוזר הזה-חנקן. בארץ יש שבעה מינים של חנקנים ורק אחד מהם יציב - החנקן הגדול.
זוהי ציפור מאד מיוחדת ומרתקת ותכף תבינו מדוע, אך תחילה תיאור קצר שלה: היא לא גדולה בהרבה מבולבול, גווניה - אפור בגב ובכיפת הראש, חזה ובטן לבנים וכנפיים וזנב ארוך - שחורים. יש לה שני סימנים בולטים ומיוחדים: הראשון הוא פס שחור המתחיל בבסיס המקור, מקיף את העיניים ומסתיים בעורף. השני, הוא מקורה העבה והחזק
החנקן הגדול וכל קרובי משפחתו הם ציפורי שיר. כשאנו אומרים ציפורי שיר אנו מדמים לעצמנו ציפור קטנה ועדינה שכל מטרתה עלי אדמות היא לשובב את נפשותינו בשירתה העריבה והנעימה. אם כך אתם חושבים, אזי כשתשמעו על הרגלי הצייד והאכילה של החנקן בטוחני שתשנו את דעתכם.
התפריט של החנקן הגדול מגוון למדי. הוא מתחיל כמובן בחרקים כחיפושיות, חגבים ועוד, ממשיך לתולעים ושאר שרצים, עובר לזוחלים קטנים כלטאות ולא תאמינו, מגיע גם ליונקים קטנים כנברנים ועד, שומו שמיים, לקרובי משפחתו הציפורים.
איך החנקן צד את טרפו? נניח שציפור השיר התמימה שלנו הבחינה בלטאה. החנקן ינחת במרחק מה מהטרף ובקפיצות מהירות יגיע אליו ומיד יתחיל להכות אותו בראשו בעזרת מקורו העבה והמסיבי. יש לשער שהמתקפה הזו תהמם את הקרבן ואז יתחיל השלב השני בו החנקן תופס את טרפו בגרונו ולמעשה מבצע פעולה הדומה לחניקה, מכאן כנראה גם נובע שמו.
אם עד עכשיו לא התרשמתם מכישוריו הקטלניים של גיבורנו, הנה מגיע לו החלק המעניין, בעלי הקיבות הרגישות שביניכם מתבקשים לדלג עליו: החנקן מרים את הצייד שלו במקורו ועף אל שיח קוצני, עץ שיטה בעל קוצים ארוכים או גדר תיל ומשפד את קרבנו על אחד הקוצים.
כעת יש שתי אפשרויות: אם ידידנו החנקן רעב, הרי שבעזרת מקורו המאונקל ועובדת היותה של מנת הבשר שלו משופדת כדבעי, הוא מצליח בקלות לקרוע נתחים עסיסיים מטרפו עד לחיסולו המוחלט. אבל ידידנו החביב מתוחכם עוד יותר מזה.
למה לא לשמור קצת מזון לשעת מצוקה? וכך, כמו שלנו, בני האדם יש מזווה בו אנו שומרים קופסאות שימורים, שמן, סוכר וכולי, גם לחנקן יש מחסן מזון בצורת שיח קוצני למשל עליו משופדים חגבים, חיפושיות, לטאות ושאר ירקות.
אם יום אחד תגיעו לשיח או גדר תיל מקושטים כמו עץ חג המולד רק בגוויות של יצורים קטנים ואומללים, דעו שחנקן נמצא בסביבה.
אם היצ'קוק היה מתמצא קצת יותר בצפרות, יתכן שהיה בוחר ללהק בסרטו "הציפורים" גם חנקנים. נכון, הם קטנים משחפים ועורבים אך תסכימו עמי שאופיים מתאים הרבה יותר לסרט אימים.
נא להמתין לטעינת התגובות
