פתאום, ראש הממשלה
אולמרט בסה"כ רצה תפקיד בכיר בקדימה אך בבת אחת הפך לאיש שצריך להיכנס לנעלי שרון. פרופיל
- סוף עידן: סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
שנים רבות בצמרת המדינה ובתפקידים חשובים, שנים רבות במסדרונות המדיניים והפוליטיים הכשירו אותו לרגע הזה. הוא קיבל את התפקיד בנסיבות הקשות ביותר והאתגר הוא ענק, אבל אולמרט, שכבר הוכיח כי הוא עשוי מחומרים קשוחים, נראה, למרות ההפתעה, מוכן.
ביום רביעי, דקות ספורות לפני השעה עשר בלילה, צלצל הטלפון במכוניתו של אולמרט, בשעה שעשה את דרכו בחזרה לביתו. על הקו היה מזכיר הממשלה, ישראל מימון. "שרון לא מרגיש טוב", אמר מימון, ועדכן את אולמרט שהוחלט להבהיל את ראש הממשלה להדסה עין-כרם. אולמרט שאל מי נמצא עם שרון ועל יכולתו התפקודית, וביקש לעדכן אותו בהתפתחויות מתוך בית החולים בהקדם האפשרי.
שעה אחר כך התקשר שוב מימון והודיע לאולמרט כי מצבו של שרון החמיר. לאחר כמה דקות הודיע מימון לאולמרט שראש הממשלה הורדם ומונשם. אתה ראש הממשלה בפועל עכשיו, אמר לו מימון.
אולמרט קיבל את הבשורה בהתרגשות רבה, גם משום קרבתו הרבה לשרון וגם בשל עומס האחריות שנפל על כתפיו ללא התראה מוקדמת.
בתוך דקות התפרשו אנשי אבטחה ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים, שם מתגורר אולמרט עם רעייתו עליזה. ביתו והחצרות שליד הבית נסרקו בקפידה, והכביש הסמוך נחסם זמנית. בשעות הלילה המאוחרות כבר נראה האזור כמו יעד מבוצר.
לקראת השעה שתיים לפנות בוקר, לאחר התייעצויות שקיים, הודיע אולמרט לשרי הממשלה על ישיבה שתתקיים בתשע בבוקר. אחר כך, לדברי מקורביו, תפס תנומה קלה כדי לצבור כוחות. בשל מגוריו הסמוכים לבית הספר היסודי "סולד", ניסה אולמרט לא לשבש את הגעתם בזמן של התלמידים בגין סידורי האבטחה החדשים, ומיהר להגיע כבר בשש וחצי ללשכתו במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שם החליט השב"כ כי עליו לעבוד בינתיים.
במהרה הפכה לשכתו למרכז עצבים המתאם בו זמנית את כל משרדי הממשלה. בין פגישה עם מנכ"לי האוצר והתמ"ת, וקבלת עדכון ביטחוני ממזכירו הצבאי של שרון, התעדכן אולמרט כל הזמן במצבו של ראש הממשלה ישירות מבית החולים.
בשעה תשע פתח את ישיבת הממשלה, כשניגש לכיסאו הקבוע והותיר את כיסאו של שרון מיותם. "כולנו מתפללים לשלומו של ראש הממשלה ושולחים מכאן חיבוק לבניו גלעד ועמרי", אמר בקול מוטרד ונרגש, "אריק אינו
אתמול בבוקר קיבל אולמרט טלפון מעודד מנשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, הנחשב למקורבו, שחיזק את ידיו בשם המגזר העסקי. לדברי ברוש, אולמרט נשמע עצוב ומודאג, אך הודה לו על הטלפון. "העברת הגה השלטון לאולמרט מבטאת את יציבות השלטון, וקהילת העסקים הישראלית תומכת במדיניות שלו, כפי שגובשה יחד עם אריאל שרון", אמר אתמול ברוש, שהעריך כי הטלטלה בשווקים הפיננסיים תסתיים בתוך זמן קצר והמסחר ישוב למסלולו.
אולמרט, בן 60, נשוי לאמנית עליזה אולמרט ואב לארבעה. הוא נולד וגדל בנחלת ז'בוטינסקי, ליד בנימינה, שם גדל גם מי שהיה לימים עמיתו בליכוד - ובאחרונה גם בקדימה - סגן שר הביטחון זאב בוים. אביו, מרדכי אולמרט, כיהן כחבר בכנסת השלישית והרביעית מטעם חירות, ומשום כך נחשב אהוד כאחד "הנסיכים" של הליכוד, לצד בנימין זאב-בגין, דן מרידור ועוזי לנדאו.
אהוד הוא השלישי מבין ארבעה אחים, שנחשפו כולם לציבור בעשורים האחרונים. האח הבכור, עמרם, עמד במשך שנים בראש חברת אגרידב, שעסקה בייצוא ידע חקלאי ישראלי לרחבי העולם, ובשנה האחרונה סיים את תפקידו כציר-יועץ לענייני מדע וחקלאות בשגרירות ישראל בסין.
האח השני, ירמי, שירת בצה"ל שנים רבות, הגיע לדרגת אלוף-משנה ונפצע במלחמת לבנון. ירמי כיהן כראש המועצה המקומית גבעת-שמואל, ועומד בראש איגוד הכדורסל. האח הצעיר, דוקטור יוסי אולמרט, הרבה להופיע באמצעי התקשורת בכובעו הכפול כמזרחן וכפרשן ספורט.
הוא התקנא באחיו וניסה לרוץ לראשות עיריית נתניה, אך נכשל ושקע בחובות כבדים. בקיץ 2004 נמלט לארצות-הברית מאימת נושיו הרבים. "לאחי יש בעיות, אבל הוא מתמודד איתן", אמר אז האח אהוד. "השתדלנו לעזור לו ככל שיכולנו במסגרת המשפחה".
בצבא שירת אהוד אולמרט בחטיבת גולני, ביחד עם חברו, השר לשעבר רוני מילוא. לאחר לימודיו באוניברסיטה השלים את יתרת שירותו ככתב צבאי בעיתון "במחנה". מאוחר יותר, כשהיה כבר חבר כנסת, החליט אולמרט להתנדב לצבא שוב כדי לעבור קורס קצינים, שאותו סיים בהצלחה.
את פעילותו הציבורית החל בתא הסטודנטים של חירות באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למד משפטים, פסיכולוגיה ופילוסופיה. הופעתו הפומבית הראשונה היתה בגיל 21, כשעלה על הבמה במהלך ועידה של המפלגה ביוני 1966 וקרא למנחם בגין להתפטר בשל כישלונותיו הרצופים בשש מערכות בחירות.
במונחים של "חירות" זה היה לא פחות מאשר חילול קודש, ודבריו של אולמרט הצעיר כמעט טבעו בים של קריאות תדהמה וזעם על החוצפה, אולם הוא לא נבהל וסימן בכך כי כוכב פוליטי נולד: עיקש, עומד על שלו ובעל מחשבה עצמאית.
את הניסיון הפוליטי הראשון שלו צבר בצלו של הפרקליט והאופוזיציונר המנוסה וחד הלשון, חבר הכנסת שמואל תמיר, מנהיג "המרכז החופשי", מפלגה שהורכבה מקבוצה של פורשי חירות. אולמרט היה עוזרו הקרוב של תמיר, וכאשר הצטרפה התנועה לליכוד - שהוקם בעיקר הודות לפעילות של אלוף (מיל') אריק שרון - רץ אולמרט לראשונה לכנסת בבחירות 1973.
בבוקר חורפי בינואר 1974 התייצבו שני גדנ"עים בדירתם הצנועה של אהוד ועליזה אולמרט בשכונת בית הכרם בירושלים, והעניקו לפוליטיקאי הצעיר, בן 28 בלבד, את התעודה המבשרת על בחירתו לכנסת. בתוך זמן לא רב עתיד היה חבר הכנסת הטרי לזנק לראשונה לכותרות: היה זה כאשר פעל יחד עם חבר כנסת צעיר אחר, יוסי שריד מהעבודה, בראש ועדה שחקרה את אי הסדרים בכדורגל .
בשנת 1988 התמנה לראשונה לשר בלי תיק האחראי גם למיעוטים, במסגרת ממשלת האחדות הלאומית. בין השנים 1992-1990, עם פרישת העבודה ממשלת האחדות הלאומית, כיהן כשר הבריאות ושימש במקביל גם כגזבר הליכוד.
העיסוק בכספי הליכוד עתיד היה ללוות אותו עוד שנים אחר כך: בשלהי 1996 הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו סדרת עבירות מרמה חמורות הקשורות בתפקודו כגזבר הליכוד במערכת הבחירות לכנסת בשנת 1988, במה שכונה "פרשת החשבוניות". כמעט שנה אחר כך, בספטמבר 1977, זוכה מכל אשמה.
בשנת 1993 החליט להתמודד על ראשות עיריית ירושלים, בתמיכת הליכוד והמפלגות החרדיות, והתייצב מול ראש העירייה הוותיק שהיה לסמלה של העיר מאז 1965, טדי קולק. זה היה מהלך נועז, ורבים העריכו שאולמרט לא יצליח לגבור על קולק, אבל הוא ניצח ברוב לא קטן וכיהן כראש העירייה שתי קדנציות מלאות.
לאחר שנים רבות שבהן שלטה מפלגת העבודה בבירה, עברה ראשות העירייה לידי הליכוד. כראש עיר פעל אולמרט להגברת השליטה הישראלית במזרח ירושלים ודחף להקמת שכונת הר חומה.
בנובמבר 1998 נאלץ אולמרט להתפטר מהכנסת, לאחר שחוק חדש שהתקבל אסר על חברי כנסת לכהן בכפל תפקידים. במערכת הבחירות של 1999 התייצב במפתיע להגנתו של אהוד ברק, מועמד "ישראל אחרת", כשאמר כי "ברק לא יחלק את ירושלים". לימים הואשם על ידי יריביו כי סייע לברק לנצח את נתניהו, שהכריז זמן קצר אחר כך על פסק זמן מהחיים הפוליטיים.
כשהתמודד אריאל שרון על ראשות הליכוד, החליט אולמרט לקפוץ למים העמוקים ולהתמודד מולו, אולם נחל הפסד צורב כשזכה רק ב-24 אחוז מהקולות. אריק זכה ברוב סוחף והחל את המסע הארוך לשיקום הליכוד, ואילו אולמרט חזר ללשכתו בכיכר ספרא.
במהלך הקדנציה השנייה שלו בירושלים נכנס אולמרט לעימות חריף עם העיתונות המקומית בבירה, שעסקה ללא הרף בפרסומים שליליים על תפקודו וניסתה לצייר אותו כראש עיר נהנתן שמבלה זמן רב בחו"ל על חשבון משלם המסים. אולמרט השיב כי הוא נוסע לחו"ל כדי לגייס כספים עבור ירושלים, משימה שבה עמד בהצלחה רבה ובמהלך השנים האלה הגיש מספר תביעות דיבה נגד מקומונים בעיר, שבהן זכה בסכומי כסף נכבדים.
פרשיות אחרות שהעסיקו אותו באותן שנים נגעו בין היתר לממלא מקומו, חבר המועצה החרדי חיים מילר מאגודת ישראל, שהכריז בספטמבר 1997 כי "דגל ישראל איננו אלא מקל עם סמרטוט כחול-לבן". ראש העירייה הצטרף למבקריו הרבים של מילר והודיע כי אם לא יחזור בו מדבריו יפוטר מתפקידו כממלא מקומו. בלחץ אולמרט נסוג מילר לבסוף מדבריו והסביר כי התכוון לכך שצריך "ליצוק בדגל תוכן רוחני, ושאין להסתפק בדגל כדגל".
לאולמרט שני בנים ושתי בנות: אריאל, בן 24, הוא סטודנט לספרות צרפתית בסורבון, ושאול, בן 30, עובד בניו-יורק בחברת ניקלאודיאון כמנהל בכיר הממונה על פיתוח ושיווק של מוצרי לוואי לעשייה הטלוויזיונית.
מיכל, בת 34, היא פסיכולוגית ארגונית העובדת בחברה העוסקת בסדנאות לחשיבה יצירתית, ודנה, בת 33, היא מרצה לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים וכותבת עכשיו דוקטורט בנושא משוררות בשנות העשרים של המאה שעברה. כמו כן היא עורכת את סדרת "סף" לספרות מקור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. מילדיהם יש לעליזה ולאהוד אולמרט ארבעה נכדים.
מלבד ילדיהם הביולוגיים יש לאהוד ולעליזה אולמרט גם ילדה מאומצת, שולה, היום בת 37, שאותה פגשה עליזה במהלך ביקור שערכה בפנימייה לילדים בסיכון לפני למעלה מ-30 שנה . במהלך עבודתה של עליזה היא הזדמנה לפנימייה במסגרת סקר לאיתור ילדים המועמדים לאימוץ שמשום מה נתקעו בפנימייה. שולה הקטנה התיישבה על מכסה המנוע של מכוניתה ושאלה אותה בפשטות אם היא מוכנה להיות אמא שלה.
כשגילתה עליזה שהילדה נשארת בפנימייה כששאר הילדים יוצאים לחופשות, היא החליטה, בעצה אחת עם אהוד, לארח את שולה לסופי שבוע בביתם. לימים נקלטה שולה במשפחה בתקופת החופשות הגדולות ולא חזרה עוד לפנימייה. במהרה הפכה אצל האולמרטים לבת בית. מאז נמשך הקשר לאורך כל השנים ובני הזוג אולמרט זכו להוביל את שולה לחופה. אהוד ועליזה מחשיבים את שני ילדיה של שולה כנכדיהם.
לעליזה אולמרט השפעה רבה על בעלה, והיו שטענו כי היה לה חלק בשינוי ההדרגתי של השקפותיו הפוליטיות. עליזה היא אמנית פלסטית, חברה בוועדי מנהלים של ארגונים העוסקים ברווחת ילדים, סופרת ומחזאית. הזוגיות של האולמרטים היא נעימה וחמה. אולמרט עצמו הוא איש רעים להתרועע. חם, מחבק, לבבי ושופע קסם אישי והומור.
לצד זה הוא קצר רוח, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בעימותים חריפים, חלקם בשידור חי, שהיו לו עם עיתונאים. כך למשל, הוא כינה בכינויים קשים כתבים שניסו לכרוך את שמו בפרשות שחיתות, וזכה בניצחון עליהם כשהיועץ המשפטי לממשלה קבע כי אין מקום להעמידו לדין בפרשת "האי היווני", שכמה כתבים ניסו לקשור אותו אליה.
את דרכו בחזרה לכנסת עשה אהוד אולמרט בראשית 2003, עם סיום הקדנציה השנייה שלו בירושלים. בבחירות המקדימות נחל אולמרט אכזבה כשזכה רק במקום ה-32 בליכוד . למרות זאת, קרבתו לשרון ומעמדו כיד ימינו הבטיחו לאולמרט תפקיד בכיר בממשלה. הוא קיווה לקבל את תיק החוץ או האוצר, אולם לאחר ששרון החליט למנות לשר אוצר את נתניהו ולשר החוץ את סילבן שלום, מונה אולמרט לשר התעשייה והמסחר. בנוסף, קיבל תחת סמכותו גם את תיק התעסוקה ואת מינהל מקרקעי ישראל.
שרון פיצה את אולמרט על כך שלא יכול היה לתת לו את אחד התיקים הבכירים בממשלה, בכך שמינה אותו לתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה. מאוחר יותר קיבל גם את תיק התקשורת ואת האחריות לרשות השידור, והשלים את הפיכתו לאחד השרים החזקים ביותר בממשלה. כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת) הוא זכה להוקרה רבה מצד המגזר העסקי, בעיקר כמי שפותח דלתות בחו"ל עקב קשריו הרבים ומעמדו הבכיר המאפשר לו מפגשים עם ראשי מדינות ושרים בכירים.
כשר התמ"ת הוא ביצע עשרות ביקורים בחו"ל, לחץ והשיג הסכמי סחר טובים לישראל, בעיקר באיחוד האירופי אך גם עם מצרים וירדן. הוא פתח דלתות בסין ובהודו, ונלחם עם הממשל האמריקני בכל הקשור לנושא הקניין הרוחני בתחום התרופות.
למרות הירידה בתמיכה הציבורית בו בשנים האחרונות, הצהיר אולמרט לא אחת כי הוא מעוניין להיות ראש הממשלה, ואולם לא יתמודד על התפקיד כל עוד שרון בשטח. בראיון שנתן ל"מעריב" באוקטובר 2003 ציין כי "אם וכאשר בתום הקדנציה הזאת שרון יחליט שהוא לא רוצה להתמודד יותר, ורק בנתונים האלה, אני בהחלט מתכוון להתמודד".
במהלך הקדנציה האחרונה הציג אולמרט עמדות יוניות בנושאים מדיניים וביטחוניים. הוא דיבר על קץ חלום ארץ ישראל השלמה, ועל הצורך לסגת מרוב יהודה, שומרון ועזה. כשהכריז שרון על תוכנית ההתנתקות, היה אולמרט מתומכיה הראשונים ופעל בכל כוחו לחזק את הלגיטימציה לתוכנית בקרב חברי הכנסת ובציבור. הוא אף הקדים פומבית את שרון, כשבנאום מרשים בטקס האזכרה הממלכתי לדוד בן-גוריון, לפני שנתיים, גולל את העקרונות החדשים שעמדו בבסיס תוכנית ההתנתקות.
לאחר פרישתו של בנימין נתניהו ממשרד האוצר באוגוסט אשתקד, על רקע תוכנית ההתנתקות, עבר התיק לאולמרט. עם כניסתו לתפקיד מתח ביקורת חריפה על מדיניות נתניהו באוצר וכינה אותה "לא אחראית". היו שטענו כי אולמרט עושה מניפולציה פוליטית, אולם הוא הצביע על כך שעוד במהלך הצעדים של נתניהו הוא התמיד במתיחת ביקורת על שר האוצר שהלך רחוק מדי, בלי לגלות חמלה כלפי החלשים.
מאז שכרת ברית עם שרון, בשנים האחרונות, אולמרט לא דיבר על שאיפות כלשהן לראשות ממשלה והביע אמון בלתי מסויג ביכולותיו של שרון כמנהיג המדינה.
כשהחליט ראש הממשלה, ב-21 בנובמבר האחרון, לפרוש מהליכוד ולהקים את תנועת קדימה, אולמרט לא היסס לרגע והיה מהראשונים שקפצו על העגלה הפוליטית. אולמרט קיווה כי באכסניה החדשה, אם יתממשו הסקרים המחמיאים, יקבל תפקיד בכיר בממשלתו הבאה של שרון.
אבל אז, ביום רביעי האחרון, סמוך לשעה 23:00, קרסו המערכות בגופו של אריאל שרון. דקות ספורות אחר כך, בשעה 23:15, התמנה אהוד אולמרט לראש הממשלה בפועל של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
