תורשה או סביבה
העדויות מוכיחות - מחלות, נגרמות כתוצאה מהרעלה סביבתית מתמשכת, לא רק בגלל פגמים גנטיים. אז אפשר לעבור לגור בבועה הרמטית, מצד שני אולי עדיף לדרוש מהמזהמים לתקן את דרכיהם. עניין של בחירה
פוט הציב אבן דרך רפואית ואחריו החלו לקשר בין מחלות לעיסוק מקצועי, לסביבת מגורים ולגורמים חיצוניים שונים נוספים. מאז ועד עכשיו הצטברו מחקרים רבים המוכיחים באופן מדעי את הקשר בין מחלות לבין הסביבה בה אנו חיים.
עד לפני שנים לא רבות הדעה הרווחת הייתה כי מחלות נגרמות בעיקר מכשלים פנימיים בגופנו. ואמנם לתורשה חלק בנטייה לחלות במחלה מסוימת, ואף ביכולת להתגבר על המחלות השונות, אך מה חלקה של התורשה ומה חלקה של הסביבה בה אנו חיים? ככל שהמידע מצטבר, הולך ומתברר כי לגורם הסביבתי השפעה מכרעת על בריאותנו. אדם עשוי להיוולד עם מערכת חיסונית חלשה יותר מאחרים, או עם מועדות גבוהה יותר למחלה מסוימת כמו סרטן, אך ההשפעות הסביבתיות אליהן ייחשף מרגע הולדתו, התנהגותו וסגנון חייו יהוו גורם מכריע בתוצאה הסופית- האם יחלה או לא.
למעשה, מסתבר שאנו חשופים להשפעות הסביבתיות אף בטרם נולדנו. ביולי השנה פרסם הארגון Environmental Working Group דו"ח לפיו כבר ברחם העובר "שוחה" בכימיקלים מסוכנים. במחקר שתוצאותיו מפורטות בדו"ח נמצא כי בדם חבל הטבור של אישה מערבית יש בממוצע 200 כימיקלים תעשייתיים ומזהמים. סך הכל נמצאו 287 כימיקלים שונים בדם העוברי, מתוכם 180 ידועים כגורמי סרטן בבני אדם, 217 רעילים למח ולמערכת העצבים ו- 208 עלולים לגרום מומים מולדים ובעיות התפתחות.
לחומרים אליהם אנו נחשפים לאורך חיינו, החל מהיותנו עוברים, השפעה מצטברת,
אז מה עלינו לעשות? לפעמים נדמה כי דרך ההתמודדות היחידה עם כל הממצאים הללו היא מעבר לחדר אטום. אבל מכיוון שהפתרון הזה לא לגמרי ישים ולא כל כך נח, אולי כדאי קודם לבדוק את מקורות ההרעלה הסביבתית ממנה אנו מושפעים באופן ישיר. בדיקה כזו תעלה כי האשמה תלויה ברובה בהרגלים לקויים שרכשנו, כמו תזונה לא נכונה - אשר מעלה את ריכוזם של חומרים מסוימים בגופנו באופן לא טבעי ולא רצוי, ובקידמה שאנו חלק ממנה - וזה מחירה. אך לא פחות מכך מוטלת האחריות על התעשייה, אשר רבים מחבריה טרם הפנימו כי הם חייבים לטפל בתוצרי הלוואי של פעילותם.
מקרים רבים של זיהום אויר, מים וקרקע על ידי התעשייה התגלו לאורך השנים ברחבי העולם, אך מכיוון שהמודעות לסיכונים הטמונים בזיהומים אלו הייתה נמוכה, האכיפה והענישה היו בהתאם, וראשי התעשייה בחרו ברובם להתעלם מהשפעותיהם על הסביבה ועל חיינו. בשנים האחרונות מצב זה השתנה באופן דרמטי.
עסקים רבים בכל העולם וגם בישראל מוצאים עצמם מתגוננים בביהמ"ש בפני תביעות שהוגשו הן על ידי המדינה והן על ידי האזרח הקטן אשר שילם בבריאותו על רשלנותם וחוסר רצונם לראות מעבר לרווח המיידי בתום הרבעון. בארה"ב, בימים אלו ממש נקנסה חברת הענק DuPontב- 16.5 מיליון דולר על ידי המשרד לאיכות הסביבה האמריקאי, על כך שלא דיווחה לציבור על הסיכונים הבריאותיים והסביבתיים הנובעים מייצור החומר המשמש לייצור טפלון ופלסטיקים אחרים, וזאת לאחר שבשנה שעברה הסתיימה תביעה ייצוגית נגד החברה על זיהום מים בסביבת מפעלה בווירג'ניה בהסכם פשרה בסכום של 107 מיליון דולר.
בישראל, הסיכון לחברות הסלולר ולחברות המזרימות שפכים לקישון ממשי ביותר - אם בתי המשפט יאפשרו תביעות יצוגיות בנושאי קרינה ובנוגע לצוללנים בקישון. די בשריפת האנטנות הסלולריות להמחיש את המשמעות של זעם ציבורי.
אז בתשובה לשאלה מה עלינו לעשות – עלינו מוטלת האחריות להיות לא רק עם האצבע על הדופק. עלינו לוודא שנושא השמירה על איכות הסביבה והשמירה על בריאותנו הופך למקור ההשראה ממנו צומחות היוזמות התעשייתיות החדשות. המנהיגות העסקית בתעשייה העולמית כבר הפנימה את הלך הרוח הציבורי ושלחה מסר ברור: בתוך שנים ספורות לא תהיה זכות קיום למי שלא יפנים את זכויות הציבור לסביבה נקייה, לשקיפות מלאה ולאחריות כוללת לבריאות המוצרים, מעל ומעבר לתקנות ולחוקים שעוקבים באיחור רב אחר האירועים.
לימור ספקטורובסקי – עוסקת במידע וניתוח סביבתי. עורכת את המידעון החודשי של אסיף-אסטרטגיות ומרכזת את המחקר המשותף עם הטכניון בתחום מחזור החיים של פסולת בישראל.
חברת אסיף-אסטרטגיות בע"מ מתמחה בניהול מיזמים סביבתיים-עסקיים ובמימוש הרווחים המופקים ממחויבות לסביבה ולחברה.
נא להמתין לטעינת התגובות
